ARToday

ד”ר רות מרקוס כותבת על פעילותה של גלריה אנטיאה בתוך נרטיב השיכחה וההשכחה של אמניות נשים בארץ ובעולם

בספרו מעניק לנו דה ואל הצצה לפרספקטיבה הייחודית של האמן על העולם. “הארנבת עם עיני הענבר” מעלה על נס וחוגג את נוכחותם של חפצים בחיינו ומעודד להעריץ, להתענג, לפקפק ולהתאהב בהם

חלק מן הפסלים מעולם לא שונעו מחוץ להודו וזו הופעתם הבינלאומית הראשונה. היצירות חולקות מסורת אמנותית משותפת; כשמוצבות זו לצד זו הן משקפות את מורשתן ואת מקומן בהיסטוריה

הראל עוסק בדימויים של אניות פאר, חופי-ים, שמש, שיזוף, כיסאות נוח, שעשועים; סמלים של תיירות-נופש ותרבות פנאי בורגנית- נהנתנית לצד סמלי אסונות, טראומות וקטסטרופות

אמניות.י רמת השרון התקבצו כדי להביא אל קירות הגלריה משהו מהרוח של תהליכי הסטודיו

התערוכות נאצרו בשותפות עם טובה אוסמן ובהשתתפותןם של שרון רשב”ם פרופ, טומס קרונר, שמעון אבני, רוני פפו, ניהאד דביט וטספאי טגניה

לכבוד תערוכתה החדשה של אתי אמינוף “בית המידות הטובות- טרצות משלך” ערכה איתה אוצרת התערוכה שרה כהן בונן ראיון מקיף

יוצרי ההסכת אינם מסתפקים באיסוף והצגת התצלומים בארכיון, אלא מרחיבים את הסיפור הפרטי של אותו הרגע לסיפור משמעותי של קהילה שלמה

בעבודותיה מתעכבת סיידוף על הסמיכות שבין דם למים ועל האפשרות לאינטימיות דרך החוזה המשפחתי

התערוכה צונזרה בעקבות העבודה ״לא״ של הלל רומן המציגה טקסט מתוך הקוראן שרשום באותה הקליגרפיה של דגל חמאס

בתערוכה מוצגים אובייקטים פיסוליים, ציורים ועבודת טקסט-קול-סאונד שהם כקולותיהם הדובבים של זיכרונות שנצברו בגופן של האמניות