ניסוי פואטי־חזותי. חקירת גבולות הטכניקה וההגיון הובילה לתערוכה 'שורש הבנה'

'שורש הבנה'

תרזה חורין קרגולה

בית האמנים תל אביב

אוצרת: ורה פלפול

נעילה: שבת 13.9.2025

בימים אלו מוצגת תערוכת היחידה 'שורש הבנה' של תרזה חורין קרגולה בבית האמנים בתל אביב. גילי סיטון פגשה אותה לשיחה על העבר הביולוגי, העתיד ההיברידי וההווה התודעתי.

היי תרזה, לטובת מי שאינןם מכירות.ים אותך, ספרי קצת על עצמך. איפה גדלת ומה הוביל אותך ליצור אמנות?

שמי תרזה חורין קרגולה, ילידת קיבוץ איילת השחר. היצירה מלווה אותי מאז ילדותי, אך רק לאחר השירות הצבאי פניתי ללימודים פורמליים; תחילה במכון לאמנות ועיצוב בנורוויץ’, בריטניה שם נחשפתי והתנסיתי במגוון תחומים: ציור, רישום, פיסול, צילום ואנימציה. הוקסמתי מהחופש שניתן לי להתנסות ולחקור ללא הגבלות וגבולות דיסציפלינריים.

כשחזרתי ארצה התחלתי ללמוד במסלול ללימודי גרפיקה במכון אבני, אבל הבנתי די מהר שהייעוד שלי נמצא במקום אחר- בפעולה אמנותית בלתי אמצעית. באותה תקופה עבדתי לפרנסתי בחברת מחשבים ובמקביל המשכתי בלמידה אוטודידקטית של אמנות תוך התנסות בטכניקות מגוונות כמו ויטראז’, פסיפס ופיסול בנייר וברשת. כאשר עברנו לבית חדש ניעור בי הצורך לצייר עבור הבית; התחלתי עם ציורים בסגנון מופשט ובהמשך בסגנון נאיבי, תוך שיתוף פעולה עם גלריה ג'ינא. עם הזמן הרגשתי דחף להעמיק יותר בציור- למדתי רישום וציור אצל הצייר יעקב פאפו ז”ל ובסטודיו של אמיר שפט בין השנים 2012 עד 2018. במהלך הלמידה נגלה לי ממד חדש בחקר הציור, שהפך להיות כלי מרכזי בהתבוננות ובעבודה היום יומית שלי.

נשמע שזזת בחופשיות ובאינטואיטיביות בין טכניקות מגוונות של יצירה וגם סגנונות ציור שונים. איזה סוג של עבודות את מציגה בימים אלו בתערוכת היחידה שלך?

בתערוכה “שורש הבנה” מוצגים רישומים וציורים המתארים יקום סוריאליסטי־היברידי שמאוכלס ביצורים דמיוניים; אורגניים, צמחיים ואנושיים למחצה. הדימויים מורכבים מקוים קטנים, ישרים, מפותלים ומסולסלים וההצטברות שלהם יוצרת מרקם. לב העשייה או השורש שלה חושף “עמוד שדרה” פנימי – מעין ציר צומח ומתפצל, שממנו מסתעפות שלוחות ושורשים. הדימויים "נלכדים" בלובן הנייר כמו באינקובטור ומרמזים על המשך צמיחתם.

כותרת התערוכה "שורש הבנה" מרמזת הן על הממד החזותי-ביולוגי של העבודות- דימוי השורש כיסוד ראשוני של צמיחה והן על ממד עמוק יותר – חיפוש אחר יסוד פנימי שממנו צומחת ההבנה. הכוונה בעבודות היא לא לחקות ביולוגיה קיימת, אלא להפוך כל עבודה לניסוי פואטי חזותי תוך פירוק והרכבה מחדש של גוף- אורגניזם לכדי אנטומיה מדומיינת והיברידית. העבודות מציעות פנטזיה חזותית פרטיקולרית – שמחזיקה פוטנציאל לחיים, תנועה והשתנות.

מעניין וגם בהיר בעיניי- האנלוגיה שאת מעמידה בין גוף אורגני פנטסטי שצומח, משתנה וקמל לתודעה שלנו שצומחת, משגשגת וגם קמלה בסופו של דבר. אם תוכלי להרחיב על תהליך העבודה הספציפי הזה ואיך הרעיון הפך לדימוי.

אחרי שנים של חקר הטבע וניסיון לדייק את ההתבוננות במציאות, הפניתי את המבט פנימה – אל מחקר ציורי ורישומי שמקורו במעמקי הנפש. בסדרת הרישומים שאני מציגה בנוי יקום בהתהוות מתמדת: דימויים ששואבים השראה מעולם הצומח והחי, אך אינם זהים או כפופים לו, אלא נוצרים כצורות דמיוניות בעלות חזות פנטסטית.

העבודה עצמה מתרחשת מתוך אינטואיציה, ללא מקור, כוונה או תכנון מוקדם; אני עובדת בעט פיילוט על נייר, כשלעיתים קרובות הקו הראשון נרשם בעיניים עצומות, כדי לשחרר שליטה ולהימנע מדפוסי פעולה מוכרים. במצב חצי מדיטטיבי, לפעמים בליווי הסכת, המחשבות מתרחקות והיד מובילה את הקו שמתפתח בהדרגה למערך צפוף, טקסטורלי ומורכב. מתוך המערך הזה נגלים לבסוף דימויים בעלי אנטומיה דמיונית; ספק צמח, חיה או מכונה.

הרישום הוא עמלני ורווי פרטים; הוא נעשה בתהליך עבודה ארוך ששואף ללכוד את המתח שבין רומנטיזציה, תיאור טכני והמצאה של טבע. כך נבנים אורגניזמים מטמורפיים שנובטים, מלבלבים וקמלים. אני רואה ברישומים מעין סיסמוגרף של תת מודע, אולי אפילו קולקטיבי והם מזכירים לי באופן מטאפורי את עולם המעמקים: יצורים חבויים שמתקיימים מתחת לפני השטח.

יפה, אז דווקא שחרור הטכניקה והידע שצברת מציף דימויים שהם סוג של "תיעוד  התודעה".

אני עוסקת לעיתים קרובות גם בהרחבת הדימויים מחוץ לדף- בפיסול, וידאו והנפשה ומנסה לאפשר ליצורים הללו "לנשום" ו"לנוע" באופן עצמאי במרחב התלת־ממדי.

עבדת על התערוכה עם האוצרת ורה פלפול. תספרי קצת על הדיאלוג ביניכן ואיך הוא מתבטא בתערוכה.

העבודה המשותפת עם ורה התנהלה כדיאלוג פתוח ואינטלקטואלי. ורה מלווה אותי מזה כמה חודשים ומחדדת את התהליכים דרך התבוננות מעמיקה ו"מיקום" העבודות שלי בתוך שיח עכשווי על אמנות, טבע, גוף ופנטזיה. לקראת התערוכה קיימנו פגישות עומק, שיח על טקסטים והקשרים לתולדות האמנות, בחירת עבודות ותכנון תצוגה שמאפשרת התמסרות לחוויה החושית שהעבודות מציעות.

זו הפעם הראשונה שאני עובדת באופן כזה, עם אוצרת שמלווה וחולקת איתי בהקשבה את ניסיונה, מייעצת ומנחה גם בפן המקצועי-אמנותי וגם בהיבט הטכני הנדרש. עבורי זו מתנה אמיתית ואני מרגישה את השינוי תוך כדי עבודתנו המשותפת שמרחיבה, מעמיקה ומפתחת את מנעד גוף העבודות שלי.

תשובה מדויקת למי שעדיין תוהה מדוע כדאי שתהיה אוצר.ת או מלווה אמנותית לתערוכה. דיאלוג הוא כלי מפרה, שמוציא את המיטב מהעבודות והקשרן. מה לגבי פרויקטים עתידיים? מה ממתין לך באופק אחרי התערוכה הנוכחית?

באוקטובר הקרוב אשתתף עם עבודת וידאו-אנימציה בשם “Root Unseen” בתערוכה קבוצתית במוזיאון CICA בדרום קוריאה ובאמצע 2026 אציג תערוכת יחידה ב”המעבדה” בתל אביב באוצרות של שרון תובל. במעבדה אני מתכננת לעסוק במחקר עומק חזותי ו"להעביר" את הדימויים מהנייר אל המרחב התלת-ממדי והדיגיטלי באופן מלא. המהלך מיועד  לבחון את גבולות הדימויים במיצב הוליסטי כאובייקטים קינטיים ועבודות וידאו ;ליצור “מיקרוקוסמוס” שבו יצורים מונפשים וממונעים יזמינו את הצופה למרחב דמיוני ורב חושי.