בין "ווג" לאמבטיה של היטלר. על דמותה השערורייתית של לי מילר בסרט LEE

"היא הייתה דוגמנית רק לרגע אחד קצר, היא אפילו לא אהבה להיות דוגמנית. מה שהיא באמת רצתה זה להיות צלמת" (קייט וינסלט על לי מילר).

אליזבת לי מילר (Elizabeth "Lee" Miller) נולדה באפריל 1907 בפוקיפסי, ניו יורק, כבת אמצעית בין שני אחים. אביה היה תעשיין וצלם חובב, שבנה בחווה המשפחתית חדר חושך לפיתוח התמונות שצילם ובו גם לימד את בתו את עקרונות הצילום. כשהייתה מילר בת שבע, היא נאנסה על ידי חבר משפחה, חייל שחזר לחופשה. הפגיעה המינית השפיעה עמוקות על מהלך חייה, אופייה ובחירותיה האישיות והמקצועיות.

כשבגרה, אביה של מילר נהג לצלם אותה בעירום, גם כשהייתה כבר אישה צעירה, מה שעורר תגובות על כך שהדבר אינו הולם יחסיי אב ובת. מילר עצמה לא התבטאה נגד העניין, ואף טענה שלעמוד מול המצלמה החזיר לה את הבטחון העצמי וסייע לה לפתח נוכחות כדוגמנית.

בנעוריה, הייתה מילר מרדנית ולא ממושמעת בבית הספר. הוריה שלחו אותה ללמוד אמנות בפריז עם אומנת צמודה. מילר נחשפה שם לחיי ההוללות והאמנות, וחמקה מהאומנת בכל הזדמנות. לאחר כשנה אביה נסע לפריז והחזיר אותה לארה"ב. בניו יורק היא למדה אמנות ודרמה, אך בפועל רצתה לחיות את חיי הבוהמה ולחזור לפריז. היתקלות מקרית עם אדם שהציל אותה מדריסה, הובילה אותה לדגמן עבור מגזין האופנה "ווג" (Vogue) ולהצליח בכך מאוד.

מילר חזרה לפריז ב-1929 ודגמנה שם עבור "ווג", גם בסטודיו של האמן מאן ריי . במקביל לדוגמנות, חזרה מילר לעסוק בצילום. היא שכנעה את ריי ללמד אותה לצלם, בתמורה לכך שתדגמן עבורו. מילר התמחתה בצילום ואף הציגה בתערוכות, ולאחר מספר שנים חזרה לניו יורק (1934) ופתחה סטודיו לצילום מסחרי ופורטרטים ביחד עם אחיה הצעיר.

עזיז אל מסרי ביי (Aziz Eloui Bey), דיפלומט, אציל ואיש עסקים מצרי שהגיע באותה השנה לסטודיו לרכוש עבודות אמנות לרכבת המצרית, הציע למילר להינשא לו. מילר קיבלה את ההצעה, נטשה את הסטודיו בניו יורק ועברה להתגורר עמו במצרים. במהלך שנות חייה במצרים, המשיכה מילר לצלם והתמקדה בסגנון יותר סוריאליסטי ומופשט ופחות בצילום אנשים ופורטרטים.

לאחר כשלוש שנים במצרים, מאסה מילר בסגנון החיים הבורגני וחזרה לפריז, שם חידשה את הקשר עם רולנד פנרוז (Roland Penrose), אמן היסטוריון ומשורר בריטי. השניים חיו כזוג ואף נישאו ב-1947. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, שימשה מילר כצלמת אופנה של "ווג" וחיפשה דרך לתרום למאמץ המלחמתי באמצעות הצילום. באופן חריג ויוצא דופן לאישה באותה העת ובעזרתו של הצלם דייב שרמן ׁׁ(Dave Scherman), היא הוסמכה כצלמת צבאית והצטרפה לדיוויזיה 83 של הצבא האמריקאי.

מילר ופנרוז חיו באותה העת באנגליה, ומילר תיעדה את תוצאות הבליץ הגרמני על לונדון- את ההרס והאנשים שנפצעו. את התמונות היא פיתחה בחדר החושך של מערכת "ווג" והן משכו את תשומת לבם של עורכי המגזין. בתקופה זו החלה מילר לסבול מפוסט-טראומה בעקבות המראות הקשים שראתה וחוותה, והיא צרכה משקאות אלכוהוליים וכדורי בנזדרין (סוג של אמפטמין שחולק לחיילים).

התמונה האייקונית ביותר של מילר- מתרחצת באמבטיית דירתו הנטושה של אדולף היטלר במינכן, היא תוצר של שיתוף פעולה בין מילר לשרמן, שצילמו רבות יחד במלחמה. התמונה צולמה ב-30 באפריל, 1945, היום בו התאבד היטלר בבונקר יחד עם זוגתו, אווה בראון. הצילום הפך למעין סמל של ניצחון הטוב על הרע, בזכות הניגוד החריף בין מגפיה המטונפים (בעקבות ביקור במחנה דכאו באותו בוקר), לשטיח הלבן ותמונתו הממוסגרת של היטלר אל מול גופה הרחוץ של מילר. בצילום זה, כמו גם בבחירות נוספות של מילר, ניכר השימוש בעברה כדוגמנית לטובת מסירת מסר משמעותי, ערכי ומוסרי.

סצנת האמבטיה המפורסמת שוחזרה במדויק בסרטה של קייט וינסלט, "מבעד לעדשה" (Lee), על ידי וינסלט עצמה, שגם מגלמת את דמותה של מילר. וינסלט יצרה את הסרט במשך כעשר שנים, כולל תחקיר מעמיק, כתיבת התסריט וגיוס כספים. הסרט משחזר את מהלך חייה של מילר ומתאר את הרומנים הסוערים, את האתגרים הנפשיים, את חייה בפריז וארה"ב ואת המעבר מקריירת דוגמנות, לצילום אופנה ולבסוף לצילום עיתונות בתקופה היסטורית קריטית.

הצלמת אנני ליבוביץ (Annie Leibovitz) היא שאחראית לצילום התמונה מתוך הסט של הסרט. היא "מונתה" לתפקיד על ידי אנה וינטור (Anna Wintour), מי שהייתה העורכת הראשית של מגזין "ווג" בארבעים השנים האחרונות ותמכה בפרויקט של וינסלט (כאן וינסלט מספרת על צילום סצנת האמבטיה).

לי מילר הייתה אישה סוערת, יצירתית ועיקשת שפעלה בנחישות ובשאפתנות בתקופה שבה נשים נדרשו לשתוק ולהיות יפות ומטופחות בלבד. היא הפכה מדוגמנית לאמנית, וממוזה לצלמת שמספרת סיפורים בדרך ויזואלית ייחודית. השילוב בין ניסיונה האישי, הידע הטכני ורגישותה האנושית הוליד צילום שמעבר לתיעוד – צילום שחושף אמיתות ומעורר רגש. עבודתה של מילר מהווה עדות לאופייה הנחוש, ליכולותיה המקצועיות ולאורו של המבט הנשי גם בתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה.

כיום ניתן לצפות בגוף עבודתה בארכיון Lee Miller Archives שנמצא בביתה לשעבר – Farleys House & Gallery באנגליה. הארכיון משמש כמקור עיקרי לשימור והנגשה של אוסף התמונות שלה. במקום גם מוצגות תערוכות מתחלפות של עבודותיה- בימים אלו ועד אוקטובר 2025 מוצגת בו תערוכה שכוללת מבחר מתצלומיה החשובים.

כאן אפשר לשכור את הסרט לצפייה בתשלום

דימוי ראשי- "דמעות זכוכית", צילום של מאן ריי את לי מילר.