האמנית הטורקיה פאחר אל-ניסא זייד היא התגלמות הנשיות המודרנית במאה ה-20

מאת: שירה פרידפרטיג

לאמנית הטורקיה פאחר אל-ניסא זייד ( 1901-1991 Fahrelnissa Zeid) היו חיים סוערים בלשון המעטה: היא נישאה לסופר הטורקי איזט מלי דוורים והתגרשה ממנו, נישאה לבן משפחת המלוכה העיראקית והפכה לנסיכה, ילדה שלושה ילדים, שבגרו והיו לאומן (Nejad Devrim), שחקנית (Shirin Devrim) ונסיך (Ra'ad bin Zeid). היא העבירה את חייה באיסנטבול, לונדון, פריז, בגדד ועמאן, הציגה בעשרות תערוכות בגלריות ומוזיאונים, הקימה את האקדמיה לאמנויות יפות בירדן ושם גם נפטרה בשנת 1991 ונקברה במאוזוליאום המלכותי בעמאן.

זייד נולדה באיסטנבול ב-1901 למשפחה עות'מאנית משכילה בעלת מעמד גבוה, ועם נטיה וחיבה לאמנות, תרבות וחינוך מערביים. בדומה לאופיה של העיר בה נולדה והתחנכה, גם חייה של זייד התבטאו בתנועה מתמדת בין התרבות האיסלמית העתיקה והעות'מאנית הקלאסית, לבין המודרניות האירופאית.

כשהייתה בת 19, זייד הייתה בין הנשים הראשונות והבודדות שהתקבלו ללימודים באקדמיה לאמנויות יפות של איסטנבול. במהלך לימודיה היא זכתה להכיר מקרוב את עולם האמנות וצברה ניסיון וידע. היא המשיכה ללימודים גבוהים באקדמיה לאמנות ברנסון שבצרפת, ובילתה את ימיה בפריז תוך שהיא נחשפת ומתנסה בזרמים המרכזיים של התקופה- אקספרסיוניזם, פוביזם, קוביזם, אמנות מופשטת ועוד.

עבודותיה של זייד עסקו בנושאים מגוונים שנגעו לחייה האישיים וגם לאקלים התרבותי, הפוליטי והכלכלי. בהשפעת הרקע האוריינטלי והאסתטיקה המזרחית, רוב יצירותיה מאופיינות בצבעוניות עשירה, ריבוי פרטים ודוגמאות גיאומטריות מורכבות, שיכולות להזכיר שטיח ארוג או רקמה על כרית. לא בכדי נקרא ספרה של שירין דוורים (בתה של זייד) שעוסק בהסטוריה המשפחתית והאמנותית, "מארג טורקי" (A Turkish Tapestry).

מלבד יצירות מופשטות וגאומטריות, זייד ציירה גם פורטרטים בהם ביקשה להדגיש את היופי, הצבע ונקודות העניין. הדמויות של זייד צבעוניות ומלאות חיים ובולטות על גבי הרקע שמאחוריהן. בהשוואה לאמנים.ות אחרים.ות, שאל מול יצירותיהם.ן הדחוסות עלולה להתעורר אימת החלל הריק, הדיוקנאות של זייד יוצרים תחושה של אנושיות והזדהות בזכות ריבוי הצבעים והאלמנטים הגרפיים.

ציוריה גדולי הממדים של זייד מביעים כמו דרך קליידוסקופ את נקודת מבטה על העולם, תוך פירוק הדמויות והמבנים לפרגמנטים רפטטיביים. קרוביה ומכריה מספרים שהייתה אמנית טוטאלית, שהתנתקה מסביבתה לחלוטין כאשר ציירה והתמסרה ליצירה במשך שעות רבות.

בעצם מהותה וזהותה, זייד גילמה את הנשיות המודרנית של המאה ה-20. מחד, היא הייתה אשת נסיך ודיפלומט שחיה חיים גלובליים שחייבו אותה לייצוגיות, למעבר בין מדינות ולעיתים גם לפרידה מילדיה. מנגד, או לצד זאת, היא גם הייתה אמנית בולטת בעולם של יצירה גברית דומיננטית. בכל אחד מן העולמות או התחומים שבהם עסקה, הצליחה זייד ליצור לעצמה ייצוג מובחן- בזכות אישיותה ואופייה הנשי החזק, ובזכות יצירותיה שמזוהות עימה באופן מובהק.

את התלאות והמשברים שחוותה בחייה (גירושים מבעלה הראשון, מהפכת הקצינים בעיראק שנישלה את משפחתה ממעמדם, אובדן בעלה השני ועוד) היא ניתבה להעמקה והתמסרות ליצירה במדיות שונות. מלבד ציור, זייד פיסלה, הרכיבה פסיפסי זכוכית וחפציי יומיום, תוך שמירה על הסגנון הייחודי לה.

לקראת סוף חייה בספטמבר 1991, זייד מינפה את ניסיונה ומעמדה והקימה בעיר עמאן שבירדן את האקדמיה לאמנויות יפות. במסגרת זו היא חנכה נשים שברוב המקרים הגיעו ללימודים ללא רקע באמנות, ולימדה אותן להתחבר ליצירה. בכך, היא יישמה את התפיסה הנגישה שלה כלפי אמנות. אחת מתלמידותיה העידה עליה: "אני מאמינה שלמעטות מאיתנו יש הזדמנות לפגוש א.נשים יוצאות.י דופן, שמשנות.ים את מהלך חיינו. אני זכיתי להיות אחת מאלו".