עבודותיה של האמנית הפולניה מגדלנה אבאקנוביץ' (Magdalena Abakanowicz) עלו לאחרונה לכותרות בזכות נוכחותן בתערוכות רחבות היקף ברחבי אירופה, וההתעניינות המחודשת ותצוגה של מלאכות יד בחללי אמנות גדולים.
אבאקנוביץ' נולדה ב-1930 בוורשה למשפחה שהייתה נצר לאצולה הפולנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, התחבאה המשפחה באחוזה כפרית עמוק בתוך היערות, אך ב-1943 פרצו חיילים לביתם וירו באימה, שידה נקטעה כתוצאה מהפציעה. החוויה הטראומתית של גוף שנפגע באלימות שרירותית תשוב ותופיע בעבודותיה, תוך עיסוק מתמשך בשבריריות האדם ובפגיעות האנושית.
עם סיום המלחמה עברה המשפחה לצפון פולין, שם למדה אבאקנוביץ' בתיכון לאומנויות יפות בגדיניה (שליד העיר גדנסק). כאשר ביקשה להתקבל לאקדמיה לאמנויות בוורשה, הסתירה את מוצאה האריסטוקרטי מהמשטר הקומוניסטי. על פי הביוגרפיה שסיפקה, שם משפחתה נובע מהשורשים המשפחתיים הטטאריים מצד אביה, לאימפריה של ג'ינג'יס חאן ומכאן- אבאקאן, הבן של קאן (חאן).
צילום: Norbert Piwowarczyk
בעבודותיה של אבאקנוביץ' יש משהו רך ומתריס בו זמנית; גודלן של היצירות והחומרים שמהם הן עשויות מטרידים ומעוררים דיסוננס, שלא מאפשר להתעלם מהן. אבאקנוביץ' משכה את תשומת ליבה של קהילת האמנות הבינלאומית בביאנלה לשטיחי קיר בשוויץ ב-1962. יצירות הענק הארוגות והתלת-ממדיות שלה, העשויות מסיבי סיסל (צמח ממשפחת האגבה), שיערות סוס, בדים וחבליי אוניות, לא דמו בדבר לשטיחי הקיר הקלאסיים; אלו נתלו שטוחים בצמוד לקיר והדוגמה הארוגה בהם הייתה מתוכננת מראש.
אבאקנוביץ' פיתחה שיטה פורצת דרך לאריגה, אותה כינתה "חשיבת נול" (Loom Thinking). היא ארגה את הסיבים והחבלים לתוך הנול באופן מאולתר וספונטני, ללא התבנית המלבנית המקובלת, יצרה צורות מעוגלות ובולטות שחרגו מהמסגרת המסורתית הנוקשה של השטיח, ובכך הפכה אותו לפסל עם נוכחות במרחב. העבודה על הנול ללא תכנון מוקדם, מביע ויתור על שליטה בתהליך, שמבטא ביצירה את תכונות הגוף: משתנה, בלתי צפוי ופגיע.
יצירותיה הארוגות של אבאקנוביץ' היו כה ייחודיות ומונומנטליות, עד שמבקרת האמנות הפולניה אלזביאטה זמודזקה (Elżbieta Żmudzka) כינתה אותן "אבאקנים" (Abakans) במאמר שכתבה על אבאקנוביץ' ב-1964. כינוי זה אומץ על ידי קהילת האמנות הבינלאומית ואף על ידי אבאקנוביץ' עצמה.
אבאקנוביץ' הצליחה לחמוק מידי הצנזורה הקומוניסטית שנכפתה על אמנים ואמניות בפולין. אמנות "גבוהה" כמו ציור ופיסול נחשדה ככזו שבאמצעותה ניתן להביע עמדה חברתית, תרבותית או פוליטית, אך אריגה נתפסה כמלאכת יד "נשית" בלתי מזיקה. דווקא מתוך המדיום שנתפס כשולי ולא מאיים, הצליחה אבאקנוביץ' לעסוק בשאלות יסוד על גוף, כוח ופגיעות דרך האמנות.
Androgyne III, 1985
בשנות ה-70' התפתחה יצירתה של אבאקנוביץ' לכיוונים נוספים, שנגעו בהיבטים שונים של הקיום האנושי, מראשיתו ועד סופו. היא החלה ליצור פסלים על ידי כך שטבלה בדי יוטה גסים בשרף ויצרה מהעיסה קליפות חלולות של א.נשים עומדות או יושבים, דמויות חסרות ראש וידיים, או רק חלקי גוף כמו גב (Backs). היא אספה גזעי עצים שנכרתו, הסירה מהם את קליפתם החיצונית ועטפה אותם בתחבושות וטבעות ברזל, כדימוי לכלי נשק או גפיים כרותות (משחקי מלחמה, War Games). הדמויות הן כבר לא אנשים שלמים, אלא שרידים אנושיים מגוף שנפגע.
המיצב "עוּבָּרוּת" (Embryology), שהוצג ב-1980 בביתן הפולני בביאנלה בוונציה, הדגיש את העניין של אבאקנוביץ' ב-רכות וראשוניות של תחילת החיים ובהזדקקות להגנה. העבודה כללה כ-800 אובייקטים עגולים, אליפטיים וגליליים, תפורים ביד בגדלים לא אחידים ועשויים מחומרים גסים כמו בדי יוטה, גאזה, חבלי המפ וסיבי סיסל.
בהיסטוריה של אבאקנוביץ' קיימת גם נקודת השקה ישראלית. עבודתה "נגב" (Negev) מ-1987 שמוצבת בגן של מוזיאון ישראל בירושלים, מורכבת משבעה סלעים עגולים מאבן גיר. העבודה מבוססת על חוויות ביקורה של אבקנוביץ' בארץ ושואבת השראה מהמדבר והמאובנים שנחבאים בסלעים.
בשנים אלו החלה אבאקנוביץ' להציב עבודות ציבוריות גדולות מימדים במקומות שונים בעולם. בפארק המצודה בפוזנן, פולין, הוקם המיצב "הלא-מזוהים" (Unrecognized), שכולל 112 דמויות ענק חסרות ראש. כמה שנים מאוחר יותר, הוקם מיצב דומה בשם "אגורה" (Agora) בפארק גראנט בשיקגו, ובו נכללות יותר ממאה דמויות ענק חסרות ראש מברונזה. המיצבים האלו כבר לא עוסקים בחווית האינדיבידואל, אלא בהמון- ריקני, נטול תודעה וחסר יכולת להפעיל שיקול דעת.
את תערוכת היחיד.ה הראשונה שלה הציגה אבאקנוביץ' בוורשה ב-1960, ועד מותה ב-2017 הספיקה להציג במוזיאונים, גלריות, ביאנלות ואתרים ציבוריים במקומות רבים בעולם. היא זכתה בפרסים יוקרתיים ועיטורי כבוד ממדינות שונות, כאות הוקרה ותודה על תרומתה לעולם הפיסול בכלל ולאמנות הסיבים בפרט. גם בגוגל הקדישו לה "דודל" לזכרה ביום הולדתה ה-93.
במקביל לחיי היצירה שלה, אבאקנוביץ' כיהנה כפרופסורית באקדמיה לאמנות בפוזנן במשך כעשרים וחמש שנים. האקדמיה קרויה כיום על שמה ומהדהדת את אחד מעקרונות היסוד ביצירתה: האמנות אינה פותרת בעיות, אלא גורמת לנו להיות מודעות.ים לקיומן.
לגלות עוד מהאתר ARToday
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
0 comments on “להרעיד את אמות הסיבים. מהפכת מלאכת הפיסול של מגדלנה אבקנוביץ'”