"המגבלה הטכנית הובילה אותי ליצור אמנות טובה יותר". מיכל אילן שוהה ב"מקום אחר"

מקום אחר/ ELSEWHERE

מיכל אילן

גלריה המזרק, תל אביב

אוצרת: ורה פלפול

פתיחה: שישי 5.12.25 בשעה 11:00 ונעילה בשלישי ה- 30.12.25

היי מיכל, לטובת מי שאינןם מכירותים אותך ספרי קצת על עצמך; איך הגעת לשדה האמנות, היכן למדת ומתי התחלת ליצור.

מיכל: מאז שאני זוכרת את עצמי אמנות הייתה חלק מרכזי בחיי- המשפחה שלי ממוצא איטלקי והם התעניינו ועסקו רבות באמנות, עיצוב ואסתטיקה. עוד בתור ילדה נהגתי לצייר עם מורה ולבקר במוזיאונים בארץ ובעולם, אז האמנות הייתה נוכחת גם בבית וגם בסביבתי. בבגרותי, האמנות המשיכה ללוות אותי וטיילתי המון בעולם כדי "לצוד" ולחוות אותה. 

כשהגיעה העת בחרתי לעסוק במקצוע מאוד רחוק מאמנות- עריכת דין. עד גיל 50 עסקתי בכך באופן כמעט בלעדי, אבל תמיד ידעתי שגם אצור אמנות. בגיל 50 הכרתי את האמן יעקב מישורי והצטרפתי לקבוצת ציור בהדרכתו שנפגשה באופן קבוע. מישורי לימד ועודד אותי להתפתח ולהיות מי שאני מבחינה אמנותית. מאוחר יותר שכרתי סטודיו באזור המסגר בדרום תל אביב והמשכתי ללמוד בקבוצה שליווה האמן יאשה צ'רינסקי. המסגרת והמפגשים הקבועים ביססו את האמביציה והתשוקה שלי ליצור, ויצאתי לדרך עצמאית. כיום אני עדיין עובדת באופן עצמאי ומשלבת בעבודותיי צילום, ציור וקולאז'.

ספרי קצת על תהליך העבודה שלך- מה מעניין אותך ומה מקורות ההשראה לעבודות?

עקרונית אני תמיד מציירת על בד- רק הבסיס לציור משתנה. בתחילת דרכי ציירתי באקריליק קומפוזיציות גיאומטריות ותצורות אורגניות- תיארתי עיגולים על גבי עיגולים בגדלים ובצבעוניות משתנה. העיגולים סימלו בעיניי חלקיקים, או אטומים ובמשך תקופה ארוכה זה היה כתב היד שלי. בזמנו גם יצרתי גוף עבודות שהוצג בתערוכת יחידה בגלריה נלי אמן. 

בשלב מאוחר יותר התווספו לעיגולים קווים שחוצים את הבד ואלו הפכו לגרידים, שהיוו סוג של מבנים מופשטים. זו הייתה עבודה רפטטיבית ומתמשכת שהובילה אותי להתבוננות על מבנים שונים שצצו ברחבי תל אביב. הבנתי שהגרידים נמצאים סביבי כל הזמן והתחלתי לצלם אותם "בדרכי" כפי שאני מכנה את זה; דרך הצילום אני "תולשת" רגע מסוים מהמציאות והבניין מתורגם ל"בלתי אפשרי" בזווית הצילום; אני גם בוחרת את הפריים וגם מתרגמת אותו לפרגמנט ספציפי.

סוג הפעולה הזה והיכולת לתחום את המבנים ו"לערוך אותם" שבה אותי, אז לקחתי את הצילום צעד נוסף- בסטודיו מקצועי לצילום אני בוחרת מקטע מתוך התצלום ומגדילה למקסימום. המקטע מודפס לגודל של מטר- מטר וחצי, לרוב בשחור לבן ומשמש אותי כמצע לציור ו"חוסך" לי את הרישום הסיזיפי של הגריד. על בסיס הצילום אני מציירת במכחולים וטושים באופן גיאומטרי-מופשט ו"מקלקלת" את הקומפוזיציה; אני "משוטטת" בתוך התצלום, משנה ומוסיפה צבע, מערבת בין הים לשמיים ומדגישה פרטים שהיטשטשו. זו עבודה ארוכת טווח, עמלנית ומלאת פרטים.

העבודות שאת מציגה בתערוכה הנוכחית "מקום אחר" מבוססות באופן בלעדי על תצלומים של מבנים או מתוך מבנים. 

נכון, עניין אותי במיוחד לפרק ולהרכיב מחדש גם בניינים וגם את הטבע העירוני. בתקופת הקורונה שוטטתי המון וצילמתי עצים וטבע. נהגתי לצלם גם את אתרי היעד וגם את הדרך; הדרך נדמתה בעיניי לגאומטריה שנפתחת ומשתנה כל הזמן והעצים, כמרכיב של הטבע, מסמלים את היחס ההופכי לגאומטריה הנוקשה והאורבנית. העיגולים והגרידים מופיעים גם הם בעבודות, אז הן למעשה תלכיד של הדרך האמנותית שעברתי.

בתערוכה מוצגות 4 סדרות של עבודות, שכל אחת עוסקת בעיר או עיירה ספציפית: אולסונד (נורבגיה), ניו יורק , ברלין ותל -אביב. בסדרה של אולסונד מוצגות עבודות קטנות שמשקיפות על גגות הבתים ממרחק. בסדרה של ניו יורק מוצגים גורדי השחקים של העיר בתקופת חג המולד וחג ההודיה- זו תקופה גשומה ולחה, אז מתוארים טפטופים, הבלחות של אור, עיגולים וזהרורים. הסדרה של ברלין מדגימה חורף כבד ואפור בסגנון מזרח אירופי, זו הסדרה הכי "מפורקת" מבחינת צורנית והצבעוניות שלה מונוכרומטית. לצד אלו יש גם סדרה שמבוססת על תצלומים מהחלון של הסטודיו בדרום תל אביב ברחוב רבניצקי- זה סוג חלונות שלא מייצרים יותר באזור של מוסכים ו"לכלוך" תל אביבי. 

על חלק מהתצלומים מופיע התאריך 24.7.23. מה משמעות התאריך עבורך?

ב-24 ביולי 2023, הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את התיקון לחוק-יסוד שנועד לצמצם את סמכות בג"ץ לבקר חוקים של הכנסת, או במילים אחרות, היום שבו הוכרזה ההפיכה המשפטית. זה היה יום מאוד דרמטי עבורי והיה חשוב לי להנציח אותו בעבודות שמצולמות מתוך הסטודיו. התצלומים "מקפיאים" את רגע ההכרזה ומתארים את המקום שהייתי בו ואת מה שהרגשתי. העבודות האלו הן קצת יותר קטנות ביחס לעבודות אחרות מהסדרה של תל אביב והן משלבות גם קולאז'. 

מה היית רוצה לספר למי שמגיע.ה לראות את התערוכה? או, מה היית רוצה שידעו עלייך תוך צפיה בעבודות? 

מבחינת האופי וההכשרה שלי אני אדם בינתחומי והאמנות היא בדמי. מימשתי את האהבה והתשוקה לאמנות רק בגיל מאוחר, כיוון שבתקופתי לא היה היצע רחב של מחלקות לאמנות ועיצוב, אז בחרתי במקצוע מעשי. רק שנים מאוחר יותר החלו להיפתח עוד מחלקות ולהציע לימודים מגוונים. אז למעשה, מעולם לא למדתי ציור ורישום באופן אקדמי, אבל ה"מגבלה" הזו הובילה אותי למצוא את הטכניקה של הצילום והיוותה עבורי מקפצה להתקדמות. כיום, הטכניקה הזו משרתת אותי במקום הרישום האקדמי, ואני נהנית מהתהליך ומרגישה שמצאתי את הדרך שלי ליצור.