תגית: ביקורת אמנות

לריסה סנסור מתמודדת עם המציאות הפלסטינית מהחלל והעתיד הרחוק – וגם משם זה נראה קודר. יהונתן ה. משעל ביקר בתערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית בקופנהגן

זהבי עושה שימוש חזרתי בצורה פשוטה וממקד את הצפייה בסדר ובארגון של הצורות המופיעות. במובן זה, הסדר והארגון הופכים למטרה, בעוד שהצורה עצמה הופכת לאמצעי. דר' נעה מורדוך-סימונסון מסקרת ומבקרת בתערוכה 'הזרקת דיו'

ד"ר קציעה עלון כותבת על תערוכת היחידה של חן שיש "תאווה לעיניים" שמוצגת בימים אלו במוזיאון הנגב לאמנות

"הריני לבנטינית טיפוסית, במובן זה שאני מעריכה במידה שווה מה שקיבלתי ממוצאי המזרחי ומה שהוא נחלתי בתרבות המערבית. הפריה הדדית זו, "לבנטיניזציה"- אני רואה בה העשרה ולא דילדול". ד"ר ליאת ארלט סידס כותבת על דימוי העורב הלבן בעבודותיה של לירון חנה אוחיון דרך התאוריות של ז׳קלין כהנוב, פרנץ פנון וויקי שירן

הנאצים ראו ברוז וואלון מזכירה פשוטה ומכיוון שלא ידעו שהיא מבינה גרמנית, הם שוחחו לידה בחופשיות וחשפו את כל הפרטים לגבי יצירות האמנות שנבזזו

המצב שבו תאוריות פוסט קולוניאליות גוברות על אלו הפמיניסטיות, הוא גליצ' מפחיד ומאיים של ההיסטוריה שהמערב יוצר במו ידיו- גליצ' שמחזיר את הגלגל לזמן שבו נשים מופקרות לגורלן ונתונות לעונשם של מנגנונים שלא הן יצרו, ומערכות שלא הן מתפעלות

מפגש הים והשמים בעבודותיו של אדם ליף נקבע בכל עבודה באותו המקום על המצע ובגובה זהה מול עיני הצופה כך שהאופק נמשך מעבודה לעבודה וכמו ממשיך גם ביניהן ומחוצה להן

בכל פרק נפגשת אביב-דביר עם אמנית יוצרת מתחום אחר, לשיחה על ההתמסרות לאמנות ועל האתגרים, התובנות והערך שמביאה האימהות לתהליכי היצירה

דורי בן אלון כותבת על מיצב הוידאו 'דרך הברזל' בו חוזרת אדוארדובנה מדי חצי שעה אל הלילה שבו עזבה עם משפחתה את אוזבקיסטן בדרך לישראל

ד"ר רות מרקוס כותבת על פעילותה של גלריה אנטיאה בתוך נרטיב השיכחה וההשכחה של אמניות נשים בארץ ובעולם