תקופת המתכת, עידן הברזל. הקיר שיצר משה סעידי בקיבוץ בארי שרד את טבח ה-7.10

מאת: מורן שמבר

אבן הפינה של חדר האוכל "החדש" בקיבוץ בארי הונחה בשנת 1980. "יהי רצון ובעזרת השם וסולל בונה ועוד אנשים טובים, נזכה במהרה לראותו מתנוסס לתפארת כל העם היושב בקיבוץ", נכתב במגילה שחיבר כהלצה חבר הקיבוץ יגאל זורע והוטמנה ביסודות. "מי יתן ונזכה לסעוד בו ממיטב פירות ארצנו, ארץ זבת חלב ודבש וריבה וחרדל ומרגרינה […]". חנוכת חדר האוכל התקיימה שנתיים וחצי מאוחר יותר, ב-4 בינואר 1983.

מבחינה עיצובית, נעשתה בחדר האוכל בחירה מודעת של האדריכל שמשון הלר ונציגות.י הקיבוץ, לשלב בו יצירות אמנות של אמניות.ים ישראלים. בין היצירות נכללת גם עבודתו של משה סעידי על חזית מבנה חדר האוכל; קיר ארכיטקטוני גדול ממדים שמשלים מכלול יצירות נוספות של סעידי המוצגות בתוך חדר האוכל. 

סעידי נולד ב 1937 בעיר המדאן, באיראן ועלה לארץ בגיל 13. הוא חי ופועל מאז בכפר מנחם ונחשב לאחד מאמני הקרמיקה המובילים בישראל. במהלך שישה עשורים של עשיה, הוא משלב בין אמנות ואדריכלות בעבודותיו ומבטא בהן את חיבורו העמוק ליהדות, לארץ ישראל ולחיי הקהילה בקיבוץ. לכל אורך שנות פעילותו, פועל סעידי מתוך הזדהות גדולה עם המפעל הציוני ורואה ערך משמעותי בהתיישבות הקיבוצית.

חרף זוועות ה- 7 באוקטובר ומתוך רצון לתקומה, חדר האוכל בקיבוץ בארי חזר לתפקד והוא נותן מענה למשקמות.י הקיבוץ ולעובדות.י מפעל "דפוס בארי". באורח פלא, אירועי ה-7 לא פגעו בקיר שיצר סעידי והוא השתמר בצורה טובה.

הקיר מורכב מאריחים קרמיים בהירים בגודל 25*30 ס"מ, שלא נעשה בהם שימוש בצבע או בגלזורה והם יוצרים אפקטים מגוונים של אור וצל בצבעי אדמה רכים, בזכות האור הטבעי שמוטל עליהם בשעות היום. את ההשראה לנושא הקיר שאל סעידי מהפסוק "וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים" (בראשית כ"ו, י"ט) המתאר את מסעו של יצחק בארץ פלישתים. בסיפור מתואר מאבק שהתפתח בסביבה זו לפני כ-3,700 שנה, בין הפלשתים ובין עבדי יצחק. הפלשתים סתמו בארות מים שאברהם חפר שנים לפני כן ועבדי יצחק חידשו וניקו. בהמשך, חפרו עבדי יצחק בארות נוספות וגם עליהם נאבקו עם הפלשתים. בסופה של הפרשה כרת יצחק ברית עם מלך פלשתים.

המושג "מים חיים" והפעולה של מציאת הבאר, נושאים משמעויות עמוקות, מהרובד הפיזי וההיסטורי ועד לרבדים רוחניים וקבליים. המים מופיעים ביצירה באופן סמלי באמצעות מגילה עם אותיות, סמלים, שקעים ובליטות בצפיפות גבוהה יחסית לשאר החלקים, והופכים את החלק הזה למוקד המרכזי ושיאה של היצירה.

מיקומו המרכזי של הקיר במרחב הקיבוצי, תפקודו של חדר האוכל כלב הקהילה המשתקמת, צבעו הבהיר של הקיר הארכיטקטוני, מרקמו המשתנה והנפחיות הגושית, הופכים יחד עם מקורות ההשראה של סעידי את הקיר לאקטואלי ורלוונטי יותר ויותר, במיוחד לאור אירועי השנתיים האחרונות. הקיר מסמל בעוצמה את חוזקה של הקהילה ואת רוח התושבים של הקיבוץ.

הקירות הארכיטקטונים שיצר סעידי במשך שנות יצירתו, לא מאופיינים בעומס פרטים ולכן הם משרים שקט בחללים ובכניסות של חדרי האוכל הקיבוציים, ומשתלבים באופן טבעי ולא מאיים במרחב הקיבוצי. מטרתן של היצירות אינו לקשט את המרחב, אלא להיות חלק טבעי ממנו. נדמה שגם אם הצורות שמאפיינות את הקירות הן זכריות, בולטות ואנכיות, הקרמיקה החמה המופקת מחימר, מותירה רושם אמהי ויוצרת חיבור לאמא אדמה ולשורשים המאחדים שלנו כחברה. סעידי שמחובר לשדות הארץ ולנופיה המשתנים, יוצר חיבור חומרי בין האידיאל הקיבוצי של ישוב הארץ ועבודת האדמה, לחומר החימר שהוא הבסיס ליצירתו.

בקיץ 2025 ערכתי עם סעידי ראיון בו התייחס בין השאר לנושאי יצירותיו ובפרט לחדר האוכל בבארי; "חדר האוכל הוא יותר ממקום שבו אוכלים. כלומר יש כאן התכנסות, יש כאן החלפת דעות, יש חגיגות של חגים, מציינים בזה אירועים. תהליך החשיבה, הוא מה מתאים למקום הזה מבחינה היסטורית. בחרתי את המקום שמקבל אור יום. מאוד מאוד חשוב לי איך הדבר הזה ייראה כל הזמן,  בפונקציית השונות. בחדר האוכל כשאוכלים, חגים ומועדים, כל פונקציה אחרת שחברה האנושית צריכה ובייחוד חברה קיבוצית."

לפני מספר חודשים פרסם מיכאל יעקובסון* סדרת ראיונות מרתקים עם משה סעידי על רקע אותו קיר ארכיטקטוני חיצוני על חזית חדר האוכל בבארי. מומלץ לצפות בראיון כאן.

• יעקוסון הוא אדריכל, גיאוגרף ומתכנן ערים, המוכר כאחד הקולות הבולטים והמשפיעים בתיעוד ובשימור המורשת האדריכלית והתרבותית בישראל. פועלו מתמקד בחשיפת ערכם של מבני ציבור, שיכונים ואתרי מורשת מודרניסטיים, תוך שימת דגש על הקשר שבין המרחב הבנוי לבין הקהילה והחברה הפועלת בתוכו.