האישה בצללים. כיצד הצליחה רוז וואלון להציל מאות אלפי יצירות אמנות מידי הנאצים

מאת: גיא פולת

בזמן הכיבוש הנאצי, כשרוחות אפלות וקודרות ריחפו מעל אירופה, היה נדמה שגם התרבות והאמנות עומדות בפני השמדה והכחדה. דווקא אז הייתה אישה אחת שהצליחה לעמוד מנגד. אותה אישה, שאף אחת.ד בעולם האמנות לא ייחס.ה לה חשיבות לפני המלחמה – היא זו שהפכה לחוד החנית במאבק להצלת המורשת התרבותית של צרפת ושל העולם המערבי.

רוז ואלון (Rose Valland) נולדה ב-1 בנובמבר 1898 בצרפת ולמדה אמנות בכל המקומות הנחשבים, כולל באוניברסיטת הסורבון ובמוזיאון הלובר. למרות זאת, היא לא הצליחה למצוא עבודה בתחום ונאלצה לעבוד ללא שכר בגלריה הלאומית ז'ה דה פום כמתנדבת (Jeu de Paume). בשנת 1938, בעקבות בעיות בריאותיות של אוצר המוזיאון, היא מונתה לאוצרת המוזיאון בפועל, אך גם המינוי הזה לא זיכה אותה בהכרה רשמית כאוצרת המוזיאון.

מאוחר יותר הנאצים כבשו את צרפת, והמוזיאון בו עבדה וואלון הפך למפקדה של יחידה חדשה שהקימו. מטרת היחידה הייתה ברורה: בזיזת יצירות האמנות הגדולות של אירופה ושילוחן לגרמניה. חלק מהיצירות נמסרו כשלל לבכירי המשטר הנאצי, וחלקן יועדו למוזיאונים שהנאצים התכוונו להקים לתפארת הרייך ה-3. כך קרה שמכל רחבי צרפת ואירופה זרמו למוזיאון הקטן יצירות אמנות שנבזזו, רבות מהן מתוך אוספים פרטיים של אספניות.ים יהודים.

עם תחילת הכיבוש הנאצי, אחד מבכירי ארגון המוזיאונים הלאומיים של צרפת, ז'אק ז'וז'אר, החל לפעול בניגוד להנחיות ממשלת צרפת לפינוי אוצרות תרבות – כולל פינוי יצירות ממוזיאון הלובר מחוץ לצרפת, בכדי למנוע את העברתן לידי המשטר הנאצי.
ז'וז'ואר גייס את וואלון למשימה והיא הפכה לחלק מרכזי ביחידת חילוץ היצירות. וואלון הייתה אישה שקטה שלא הרבתה לדבר וזה עבד לטובתה כאשר בעל כורחה הוצבה ב"לב העניינים" של יחידת הבזיזה הגרמנית. וואלון החזיקה בנשק סודי נגד הבוזזים הנאצים: היא ידעה גרמנית – והצליחה להסתיר זאת מהם.

הנאצים ראו בוואלון מזכירה ותו לא ומכיוון שלא ידעו שהיא מבינה גרמנית, הם שוחחו לידה בחופשיות. כך נודעו לה כל הפרטים לגבי יצירות האמנות שנבזזו ומה מתוכנן עבורן- לאן הן אמורות להגיע, מתי הן ייצאו במשלוחים, מהיכן הן נלקחו ועוד. וואלון ניהלה תיעוד מדוקדק של כל השיחות, כולל תיעוד מפורט של כל יצירה שהגיעה למוזיאון ועברה דרכה. היא ערכה את הרישומים בכתב יד ובהיחבא, תוך סיכון אדיר שהנאצים ימצאו את רישומיה ויוציאו אותה להורג באשמת ריגול. הגרמנים חשדו פעמיים שבקרב צוות המוזיאון יש מדליפ.ה ותחקרו את כל העובדות.ים. בשתי הפעמים וואלון שכנעה את הגרמנים שהיא רק מזכירה פשוטה והמשיכה להסתיר את העובדה שהיא דוברת גרמנית.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הרמן גרינג שפיקח באופן אישי על מפעל בזיזת האמנות, הגיע למוזיאון 21 פעמים. בכל אותן הפעמים הוא לא היסס לבחור לעצמו גם כמה יצירות אמנות למזכרת. וואלון תיעדה כל ביקור וביקור.

בכל ארבע השנים שפריז הייתה תחת הכיבוש הנאצי, וואלון המשיכה לתעד בחשאי את פשעי הנאצים ואף סיכנה את חייה כדי להעביר את המידע למחתרת הצרפתית. המידע שסיפקה סייע להציל לא מעט יצירות אמנות גנובות ולמנוע את גניבתן של יצירות נוספות. כשפריז שוחררה, וואלון מצאה את עצמה במצב מורכב. מצד אחד, היה באמתחתה מידע שלא יסולא בפז על גורלן של מאות אלפי יצירות אמנות גנובות. מצד שני, העברת המידע לידיים הלא נכונות באנדרלמוסיה ששררה אז בפריז של אחרי המלחמה הייתה יכולה לחרוץ גם את גורלה וגם את גורל יצירות האמנות.

רק לאחר כמה חודשים ובעידודו של ז'וז'אר, הסכימה וואלון למסור את המידע שברשותה לקצין אמריקאי בשם ג'יימס רורימר. הרישומים שלה הובילו לגילויי מחבוא עצומים של אמנות גנובה, כולל מאגר ענק שהוסתר בטירת נוישוונשטיין בבוואריה, שמיקומו אותר רק בזכות רישומיה המדויקים של וואלון. בזכות מאמציה, הצליחו שלטונות צרפת לאחר המלחמה להחזיר לא מעט יצירות לבעליהן החוקיים, כולל לא מעט יצירות מהאוספים של משפחת רוטשילד ומשפחות יהודיות נוספות.

גם כשהמלחמה תמה, רוז נשארה מגויסת למשימה של השבת יצירות האמנות הצרפתית לבעלים המקוריים של היצירות. היא התגייסה לצבא צרפת והובילה את יחידת הצבא הצרפתית להשבת יצירות אמנות שנבזזו. אחרי המלחמה היא זכתה לעיטורים רבים בצרפת ומחוצה לה, כולל עיטור מדליית החירות האמריקאית. ב-1953 היא זכתה להגשים את חלומה ומונתה באופן רשמי ל"אוצרת" מטעם רשות המוזיאונים הצרפתית הלאומית. היא נפטרה בשנת 1980.

בימינו, כאשר מבקרות.ים במוזיאונים הגדולים של פריז, קשה לדמיין את הסכנה שריחפה מעליהם פעם ואת הדרמה שהתחוללה בהם בתקופת הכיבוש הנאצי. אבל בין הקירות המפוארים של המוזיאונים, עדיין מרחף צלה של אישה שניצלה את מעמדה וכישוריה בעורמה ותחכום, והקדישה את חייה להצלת יצירות אמנות. ייתכן שבלעדי וואלון חלק ניכר מהמורשת התרבותית-אמנותית של העולם המערבי הייתה נקברת אי שם במחשכי הרוע של השלטון הנאצי.

במוזיאון הז'ה דה פום מוקדשת פינה קטנה למורשתה של רוז וואלון, עם תמונתה והסבר על פועלה. רוב המבקרות.ים חולפות.ים על פניה מבלי לשים לב ומבלי לעצור. אולי זה מה שרוז הייתה מעדיפה: להישאר תמיד בצללים – קרובה ונוכחת רק מרחק נגיעה מכל יצירות האמנות שכה אהבה.

————————-

גיא פולת הוא היזם וכותב התוכן של "לומינה- מאירות את ההיסטוריה"; על נשים מהפכניות ופורצות דרך, היום ובמהלך ההיסטוריה. ניתן להצטרף לניוזלטר של לומינה, לעקוב בעמוד הפייסבוק, או להכיר את הפרויקט ישירות באתר של לומינה.