מה קורא? יהונתן ה.משעל ממשיך לסקור מגזיני אמנות בינלאומיים והפעם: כסף במקום אמנות
עבור רג׳ינה דבטי עורכת המגזין, אמנות היא לא רק תשוקה לדבר אלא צורה של מהפכה. מהפכה שמערערת על הסדר הקיים ומציעה אלטרנטיבות דרך עבודות אמנות
קטגוריה: ביקורת אמנות
אשת העולם העגול. הילדגרד מבינגן הייתה נזירה אוטודידקטית שציירה את חזיונותיה
הציורים של הילדגרד עוסקים בניסיון להבין את המהות האלוהית ואת הקשר בין טבעו של האל, האדם והיקום
מה קורא? יהונתן ה. משעל ממשיך בסקירה של מגזיני אמנות מרחבי העולם והפעם: מגזין Frieze
מצד אחד מגזינים שמהווים את התשתית בשיח על אמנות עכשווית הם תיבת תהודה לשוק האמנות הקפיטליסטי ומצד שני, אלו פלטפורמות כל כך מוכרות ונפוצות, שדווקא אליהן מגיעות שיחות על נושאים קריטיים באמנות
פרואקטיביות אמנותית. ארגון “הרשת הצבעונית” מקדם מיעוטים אתניים שיוצרים בקרמיקה
הארגון הוקם בתחילת שנות ה-90 בתגובה לחוסר הייצוג של אמניות.ים מקבוצות של מיעוטים אתניים בפעילויות, התכנסויות ותערוכות שמציגות קרמיקה וכיום מעודד פרואקטיביות בהקשר של הפיכת תחום הקרמיקה למכיל ומגוון יותר
מה קורא? יהונתן ה.משעל עם פינת המלצות חדשה על מגזיני אמנות מהעולם והפעם: מגזין e-flux
מעבר למידע על תערוכות בעולם, מלגות שונות, קולות קוראים, הצעות להשתתפות בהזדמנויות אקדמאיות, לימודים ותוכניות מיוחדות, e-flux משמרות.ים את פורמט התערוכה הכאוטית הראשונה שהציגו, עם קול קורא שנתי לתערוכה בכל נושא שתבחרו
נקודת האי שוויון. על תפקידה הפמיניסטי של גלריה אנטיאה בתולדות האמנות הישראלית
ד”ר רות מרקוס כותבת על פעילותה של גלריה אנטיאה בתוך נרטיב השיכחה וההשכחה של אמניות נשים בארץ ובעולם
נער חומרי. הספר “הארנבת עם עיני הענבר” הוא יומן אוטוביוגרפי על תשוקה לחפצי נוי
בספרו מעניק לנו דה ואל הצצה לפרספקטיבה הייחודית של האמן על העולם. “הארנבת עם עיני הענבר” מעלה על נס וחוגג את נוכחותם של חפצים בחיינו ומעודד להעריץ, להתענג, לפקפק ולהתאהב בהם
“שרה את שלא שרו לה”. על תפקידן של נשות משפחת אבו-שקרה בתערוכה ‘רוח האדם, רוח המקום’
אוצרת התערוכה גליה בר אור מספרת את סיפורן של הנשים הנוכחות והפועלות במשפחת אבו שקרה
נהנתנות, אסקפיזם, אימה ומוות. דובי הראל מחשב הסתברות לחיים בצל אסונות גלובליים
הראל עוסק בדימויים של אניות פאר, חופי-ים, שמש, שיזוף, כיסאות נוח, שעשועים; סמלים של תיירות-נופש ותרבות פנאי בורגנית- נהנתנית לצד סמלי אסונות, טראומות וקטסטרופות
לרגל השקת הקטלוג “245” יונתן הירשפלד סוקר את עבודתה של אנה פרומצ’נקו
החיבור סוקר את גוף העבודות של פרומצ’נקו מ-2012 ומציע תמתיזציה למפעלה האמנותי ומפתחות לקריאה ולפירוש של גופי עבודתה
לא נכנעו להשתקה: התערוכה ״בקצה השמיים״ נפתחה מחדש בגלריה המדרשה לאחר שצונזרה במכללת ספיר
התערוכה צונזרה בעקבות העבודה ״לא״ של הלל רומן המציגה טקסט מתוך הקוראן שרשום באותה הקליגרפיה של דגל חמאס
תפקידה התרפויטי של האמנות. חלק שני ואחרון של המאמר “לשם מה צריך אמנות?”
להתייחס לאמנות מנקודת מבט טיפולית לא אומר לנטוש את העומק והאיכויות שטמונות בה, אלא לאמץ אותן לצד איכויות אלו ובכך להשיב את האמנות למקומה המרכזי בתרבות ובחיים
אמנות שמתויגת כ”תרפיה” נחשבת לחסרת ערך אמנותי. מאמר חדש בנושא מעניק פרספקטיבה מאתגרת על אמנות ככלי תרפויטי
המאמר “לשם מה צריך אמנות?” מבקש להעניק מבט חדש על אמנות עם ערך אמנותי שיכולה גם להיות טיפולית
שקיפות גבוהה יותר של רכישות לאוספי אמנות ישראלית במוסדות הגדולים, האם זה אפשרי? סיכום רכישות 2022
הרכישות מעצבות את קאנון האמנות הישראלי ומחזקות את האמניות והאמנים כלכלית, אך מעוררות שאלות מצד אמניות.ים שלעיתים לא היו מודעות ומודעים לתהליך הבחירה או אפילו לקיומו
נוכח נעדר. על ביטויים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמנות המקומית
האמנים שי יחזקאלי, סולימן מנסור ואמנון דוד ער מדברים על היעדרו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמנות
האם פסלי חוץ מונומנטליים מעוררים מודעות למשבר האקלימי או תורמים להעמקתו? חלק ב’
נראה שלמרות כוונתם החשובה, הפסלים מתעלמים מהמורכבות ההיסטורית של קולוניאליזם וקפיטליזם ומצפים לאיזו ההתערבות אלוהית
האם פסלי חוץ מונומנטליים מעוררים מודעות למשבר האקלימי או תורמים להעמקתו? חלק א’
מסרים אמנותיים מסוג זה, משפיעים ומגשימים רק לעיתים רחוקות את האג’נדות שלשמם נוצרו. בפועל, הם לא מצליחים לאמוד את הכוח הדינמי המתקיים בין העבודה לבין הקהל שלה
פמלה לוי – זהות אישית וקולקטיבית כתחביר וקטיעה של המבט. רוני רענן במאמר עומק על האמנית האניגמטית
העבודות של לוי קוראות לשינוי יסודי בסדר החברתי בישראל, כדי לאפשר דרכי ביטוי מגוונות שאינן הגמוניות ומקדמות סדר חברתי-מגדרי-אתני חדש ומתוקן
מי את לילי אלבה? דיוקנה בן מאה השנים של אחת הנשים הטראנסיות הראשונות בעולם נמכר במכירה פומבית
בשבוע שעבר, ביום האישה הבינלאומי, נמכר הציור של האמנית הדנית גרדה וגנר “I Sommervarmen” (“בחום הקיץ”) משנת 1924 לאספן פרטי תמורת 135,000 יורו
פוליטיקה של הגוף וחווית פליטות. על אחרוּת, הכללה והדרה בעבודותיה של האייב קהרמן
קהרמן חוקרת מילים ומושגים הקשורים למלחמה לצד מושגים מעולמות האימונולוגיה והאפידמיולוגיה. במציאות הנוכחית, קשה להתעלם מההקבלה בין השפה המשמשת לתיאור נגיפים ומחלות לבין השפה המשמשת לתיאור מהגרים
