מה קורא? יהונתן ה.משעל ממשיך לסקור מגזיני אמנות בינלאומיים והפעם: כסף במקום אמנות
עבור רג׳ינה דבטי עורכת המגזין, אמנות היא לא רק תשוקה לדבר אלא צורה של מהפכה. מהפכה שמערערת על הסדר הקיים ומציעה אלטרנטיבות דרך עבודות אמנות
קטגוריה: אמנות בעולם
אשת העולם העגול. הילדגרד מבינגן הייתה נזירה אוטודידקטית שציירה את חזיונותיה
הציורים של הילדגרד עוסקים בניסיון להבין את המהות האלוהית ואת הקשר בין טבעו של האל, האדם והיקום
מה שאני תהיה גם אתה ומה שאתה, הייתי אני. רינאלדו קרניילו חוקר את רגע הפרידה מהחיים
עקב בחירתו לעסוק בפסליו בנושא המוות, ספג קרניילו ביקורות ארסיות רבות. למרות זאת, הקריירה שלו שגשגה באיטליה ובהמשך גם ברחבי אירופה. הוא סיים את חייו כפרופסור באקדמיה לאמנויות של פירנצה ב-1910
אמנות אקטיביסטית. מיצב פיסולי בפאתי פראג גייס עשרות אלפי יורו לשיפוץ כנסייה עתיקה
פסלי רוחות בגודל אדם שצצו בכנסיה צ’כית נטושה, הצליחו לעורר את תודעת הציבור ולהשיב אותה לפעילות. המיצב הפיסולי משך את תשומת לב הציבור לאחר שנים בהן עמדה נטושה, וזה תרם עשרות אלפי יורו לשיפוצה והפעלתה מחדש
חגיגה בכחנלית. הציירת מיכאלינה וואטיה מערערת על חוקי האמנות והחיים של תקופתה
וואטייה הייתה אחת מהציירות הבודדות במאה ה-17 שהעריכו אותה, הזמינו ממנה יצירות ושילמו לה עליהן, בתקופה שבה מקצוע הציור נשלט על ידי גברים
התרסה וזהות מחוקה. מיה סאנדו מציירת עירום נשי כנרטיב להצטלבות בין תרבויות
מיה סאנדו היא אמנית פונג’אבית-קנדית, המתגוררת כיום בקנדה. יצירתה המולטי-דיסציפלינארית נוגעת בתמות של נשיות, מיניות, היברידיות תרבותית ואותנטיות עצמית
מה קורא? יהונתן ה. משעל ממשיך בסקירה של מגזיני אמנות מרחבי העולם והפעם: מגזין Frieze
מצד אחד מגזינים שמהווים את התשתית בשיח על אמנות עכשווית הם תיבת תהודה לשוק האמנות הקפיטליסטי ומצד שני, אלו פלטפורמות כל כך מוכרות ונפוצות, שדווקא אליהן מגיעות שיחות על נושאים קריטיים באמנות
מה קורא? יהונתן ה.משעל עם פינת המלצות חדשה על מגזיני אמנות מהעולם והפעם: מגזין e-flux
מעבר למידע על תערוכות בעולם, מלגות שונות, קולות קוראים, הצעות להשתתפות בהזדמנויות אקדמאיות, לימודים ותוכניות מיוחדות, e-flux משמרות.ים את פורמט התערוכה הכאוטית הראשונה שהציגו, עם קול קורא שנתי לתערוכה בכל נושא שתבחרו
נער חומרי. הספר “הארנבת עם עיני הענבר” הוא יומן אוטוביוגרפי על תשוקה לחפצי נוי
בספרו מעניק לנו דה ואל הצצה לפרספקטיבה הייחודית של האמן על העולם. “הארנבת עם עיני הענבר” מעלה על נס וחוגג את נוכחותם של חפצים בחיינו ומעודד להעריץ, להתענג, לפקפק ולהתאהב בהם
תצלומים מדברים. Black and Gay, Back in the Day הוא הסכת שעוסק בהיסטוריה של הקהילה השחורה-הלהטב”קית דרך צילום
יוצרי ההסכת אינם מסתפקים באיסוף והצגת התצלומים בארכיון, אלא מרחיבים את הסיפור הפרטי של אותו הרגע לסיפור משמעותי של קהילה שלמה
תפקידה התרפויטי של האמנות. חלק שני ואחרון של המאמר “לשם מה צריך אמנות?”
להתייחס לאמנות מנקודת מבט טיפולית לא אומר לנטוש את העומק והאיכויות שטמונות בה, אלא לאמץ אותן לצד איכויות אלו ובכך להשיב את האמנות למקומה המרכזי בתרבות ובחיים
אמנות שמתויגת כ”תרפיה” נחשבת לחסרת ערך אמנותי. מאמר חדש בנושא מעניק פרספקטיבה מאתגרת על אמנות ככלי תרפויטי
המאמר “לשם מה צריך אמנות?” מבקש להעניק מבט חדש על אמנות עם ערך אמנותי שיכולה גם להיות טיפולית
הציירת שיר זלצמן מציגה בימים אלו בביאנלה באיטליה לצד 150 אמניות ואמנים מרחבי העולם
זלצמן מציגה את עבודתה COMOUFLAGE שעוסקת בכוחות הנפש ומתבטאת בציור מופשט בטכניקה מעורבת
האמנית הלטבית אלה קרוגליאנסקיה מציירת נשים גדולות מהחיים
“כאשר אני מגיעה לסטודיו, אני לא חושבת איך לשנות את הייצוג של נשים. אני מציירת נשים כפי שאני רואה אותן”
׳צור, דמיין, המצא’. אוצרת הגלריה ללימודי אפריקה עידית טולידאנו כותבת על הביאנלה ה-14 בדקאר
בין שלל אירועי האמנות והביאנלות ברחבי העולם, זו הביאנלה שכדאי לכןם להכיר
אמנות כגשר דיפלומטי. האמנית הישראלית מיכל אברך מציגה תערוכת יחידה באינדונזיה
התערוכה עוסקת בגיוון כגשר בין תרבויות, אמנות בין-תרבותית ופמיניזם
האם פסלי חוץ מונומנטליים מעוררים מודעות למשבר האקלימי או תורמים להעמקתו? חלק ב’
נראה שלמרות כוונתם החשובה, הפסלים מתעלמים מהמורכבות ההיסטורית של קולוניאליזם וקפיטליזם ומצפים לאיזו ההתערבות אלוהית
אניש קאפור בפריזמה יהודית. פורת סלומון כותב על העבודה “הר המוריה” שמציגה כעת בביאנלה בוונציה
הסולם רגליו בשמיים וראשו בארץ. בעומק שלו, זהו הסולם היהודי: נשיאת המבט היהודית היא לא אל השמיים, אלא אל האדמה. את ההתגלות הרוחנית, את הסוד, מחפש המבט היהודי למצוא דווקא בתוך החומר
האם פסלי חוץ מונומנטליים מעוררים מודעות למשבר האקלימי או תורמים להעמקתו? חלק א’
מסרים אמנותיים מסוג זה, משפיעים ומגשימים רק לעיתים רחוקות את האג’נדות שלשמם נוצרו. בפועל, הם לא מצליחים לאמוד את הכוח הדינמי המתקיים בין העבודה לבין הקהל שלה
עילית אזולאי מציגה בביתן הישראלי בוונציה סיפור על העצמה נשית ותרבותית שקמה מתוך קריסת מערכות
תחת חופה בצבע כחול אולטראמרין, הופך הביתן הישראלי בוונציה לארמון מלכות, והטיה לאומית ופטריארכלית רבת שנים הופכת למרחב חוצה-גבולות וממוגדר מחדש
