בגיל 85 אלישע בנוביץ' מאתגר את עצמו לצייר שוב ומחדש את ההווה בתערוכת יחיד חדשה

שמונים ומשהו / אלישע בנוביץ'

בית האמנים תל אביב

אוצרת: ורה פלפול ואריה ברקוביץ

נעילה: יום שבת ה-11.7.26

בימים אלו מוצגת בבית האמנים בתל אביב תערוכת היחיד של אלישע בנוביץ' "שמונים ומשהו". בתערוכה ממשיך בנוביץ' בקו המאפיין את ציוריו מהשנים האחרונות, תוך צמצום פלטת הצבעים. לצד ציורים על בד, מוצגות גם עבודות נייר בפסטלים ובעפרונות, שנוצרו במיוחד עבור התערוכה. השנה בנוביץ' חגג את יום הולדתו ה- 85. התערוכה הנוכחית איננה מבקשת לסכם, להיפך, היא פעולה של המשכיות. גילי סיטון פגשה את בנוביץ' לראיון ושיחה על מופשט ציורי ומינימליזם הבעתי.

היי אלישע, לטובת אלו שאינןם מכירותים, ספר קצת על עצמך; איך הגעת לשדה האמנות, היכן למדת ומתי התחלת ליצור.

גדלתי בקיבוץ רמת השופט ואני מצייר מיום שאני זוכר את עצמי. כבר בגילאים 6-7 ציירתי תפאורות להצגות של הכיתה – לרוב על נייר שנפרם משקי מלט. ציירתי בכל המחברות ועל כל פיסת נייר מזדמנת. לאחר השירות הצבאי חזרתי לקיבוץ – הייתי גנן נוי, והכנתי ציורים לחגים.

בגיל 26 יצאתי למדרשה בשדה בוקר כגנן נוי ולאחר 9 חודשים התקבלתי למדרשה למורים לציור בתל אביב. רפי לביא, רן שחורי ואבא פניכל אהבו את העבודות שלי וזיכו אותי בכבוד לכתוב הזמנות לתערוכות של קבוצת '10 פלוס'. בסוף השנה הראשונה הוענקה לי מלגת הצטיינות ללימודים, אשר לא יכולתי לממש עקב גיוסי לשירות מילואים ממושך במלחמת ששת הימים. לאחר המילואים, במקום לחזור ללימודים התקבלתי לעבודה בחברת 'שקם', שם עבדתי במשך כ-29 שנים – ובמקביל, המשכתי לצייר בבית.

באפריל 1972 הוצגה תערוכת יחיד שלי בגלריה 'דוגית' ונמכרו מחצית מהעבודות. כשנה וחצי לאחר מכן, מלחמת יום כיפור וגיוסי למילואים קטעו את הקריירה שלי על אף שלא הפסקתי לצייר לרגע – אפילו שלטים במובלעת הסורית ברמת הגולן.

עם השנים הסגנון שלי השתנה ואיתו גם נושאי הציור – כיום אני נוטה לצייר בעיקר בסגנון מופשט. בשנת 2024 הוצגה תערוכת יחיד שלי בבית האמנים בתל אביב ואחרי שנה גם בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה. היום כאמור ובעקבות אילוצי המלחמות, הועתקה תערוכת היחיד שלי שוב לבית האמנים בתל אביב.

ספר קצת על העבודות בתערוכה הנוכחית ואיך הן קשורות לכותרת שלה.

העבודות בתערוכה הנוכחית הן בעיקר בסגנון מופשט, מתוך הרצון לומר משהו מבלי להיות פיגורטיבי. זהו "משחק" מרתק של צורות, צבעים, קומופזיציה ודינמיקה ציורית, שיש בהן אמירה ללא מילים.

שתף בבקשה את תהליך העבודה שלך. מהיכן אתה מתחיל מבחינת הנושא, החומרים שבהם אתה משתמש, התהליך שאתה עובר עם העבודה עד להצבה שלה בחלל התערוכה.

העבודות שלי מתחילות – איך לא – מול נייר ריק ולא תמיד יש לי רעיון ברור ומגובש. אני שוקע בתוך עשייה שסופה לא ידוע והציור מתגבש תוך כדי עבודה. העבודה אף פעם לא באמת גמורה, היא נמשכת עד אין סוף כי תמיד אני יכול לחזור אליה למקצה שיפורים.

השולחן שלי תמיד מלא בסקיצות; אני מצייר רישומים רבים על נייר ומעביר לבד רק אחרי זמן ממושך, כשברור לי הטיפול בו. אני מצייר הכל בצבעי שמן על בד ולא באקריליק, שלטעמי הוא "שטוח" מדי ומתייבש מהר מדי.

ספר קצת על הדיאלוג עם אוצרת התערוכה וכיצד הוא נוכח בתערוכה ובעבודות.

האוצרת ורה פלפול ואני, בחרנו ביחד עבודות מני רבות שמאפיינות ומייצגות את הציורים האחרונים שלי. לדוגמה, הציורים בשחור נעשו לבקשתה, על אף שאיני מבחין בינם לבין ציורים על בד לבן; בכל זאת יש בהם אתגר שאני משתדל להתמודד איתו.

לזוז מאזור הנוחות זה תמיד מאתגר. האם יש תערוכות או פרויקטים עתידיים מתוכננים?

כפי שאמרתי, השולחן שלי תמיד מלא בסקיצות. אני ממשיך לצייר כי ככה נגזר עליי ממזמן וכנראה שאמשיך כך תמיד.