תיעוש הגישה לדמות האישה. ראיון ושיחה עם דפנה רבס בתערוכתה “אישה תעשייתית”

מאת: גילי סיטון

‘אישה תעשייתית’

דפנה רבס  

אוצרת: נורית טל-טנא

בית האמנים, תל אביב

שיח גלריה יתקיים ביום שבת 19/8 בשעה 11:00

לטובת אלו שאינןם מכירות.ים אותך, ספרי קצת על עצמך; איך הגעת לשדה האמנות, היכן למדת ומתי התחלת ליצור. את המצלמה הראשונה קבלתי מאבא שלי שהייתה אנלוגית כמובן. הכל היה ידני ולא היה מד אור, כך שהייתי צריכה להעריך פחות או יותר באיזה צמצם להשתמש ובאיזה מהירות כדי שיתקבל איזשהו דימוי. אבי היה חובב צילום וצילם הרבה את נופי הארץ עם שקופיות. אמי עבדה כל השנים אבל במקביל חיבבה ולמדה אמנות להנאתה. הבית היה שוחר אמנות- ספרי אמנות, תערוכות, מופעי ג’אז קונצרטים ועוד. כילדה מאוד אהבתי לצייר ורציתי להיות ציירת כשאהיה גדולה. מאוחר יותר חשבתי על קריירה של ג’אזיזטית  ולאחר הצבא התבייתתי על אמנות עם התמחות בצילום. לבסוף למדתי צילום בקמרה אובסקורה, כשאדם ברוך היה נשיא בית הספר ורועי קופר היה ראש החוג לצילום וסיימתי בהצטיינות. השנה, סיימתי תואר ראשון באמנות היצירה באוניברסיטת חיפה גם בהצטיינות.

את מציגה בימים אלו תערוכת יחידה חדשה בשם “אשה תעשייתית” בבית האמנים בתל אביב. במה עוסקת התערוכה? ואילו עבודות מוצגות בה? בתערוכה אני מציגה עבודות במגוון מדיומים: צילום, וידאו ארט, פיסול, רישום, ציור, רדיי מיד, מיצב ואסמבלאז’. מדובר על מארג מורכב של עבודות המתחברות זו לזו, באופן שאינו שיגרתי עבורי. הדמות שלי חוזרת ונישנת כדיוקן שמשמש לביטוי עצמי וכביטוי של מורכבת דמות האישה התעשייתית במאה ה-21. מבחינתי יש כאן הרבה ביקורת, תקוה, קריאה לעזרה, הומור עצמי, יצירתיות, מיניות, אימהיות, ואמצעים נוספים שמפעילים אותנו הנשים.                                                                                                                                                                                                  בבסיס התערוכה עומד פסל ברזל מונומנטלי של דמות קרנפה ו-6 צילומים (דיפטיך וטריפטיך) גדולי ממדים- 4X2 מטרים. התצלומים הם למעשה עבודת אסמבלאז’; מורכבים משלוש זוויות שונות של אותו סט מצולם כשבמרכז מופיעות זוויות של 90 מעלות ומכל צד 45 מעלות, וניתן למעשה לראות 3 זוויות של אותו אובייקט בו זמנית.

בדיאלוג עם אוצרת התערוכה נורית טל-טנא, הודבקו, חוברו וננעצו לתצלומים פסלים, צילומים ממוסגרים, רדי מייד, ציורים, ומדפים. בנוסף, תחמתי אזור כחלל תפאורה/מיצב שזהה לצילומים, בו אני מזמינה את הצופה להיכנס לתוך העולם שלי, זה שעד כה צילמתי: הדמות שלי מודפסת בגודל טבעי ועומדת באמצעות מתקן מיוחד; העורבים מודבקים פיזית על הרקע עצמו (מייצגים עבורי חיה פראית וחזקה שאינה ניתנת לביות), הכיסא השבור מונח פיסית על הרקע הוורוד. יש פה תצוגה חיה של סט צילומים אשר ניתן להלך סביבו  – ממש כמו זירת אירוע. בצילומים, הרקע ממקד את הסצנה אך אינו מסתיר את הבלאגן שמאחוריו- זה מהלך שהיה עבורי לא פשוט ואני חייבת אותו לצלמת פסי גירש, שעודדה אותי לחשוף דרך הבלאגן עוד רובד על הנשיות התעשיתיית. הבלאגן הוא לא רק שלי , אלא של נשים רבות שמאתגרות את עצמן בהמון חזיתות בו זמנית, ממש כמו הצילום מכמה זוויות בו זמנית.

פסלי השדיים שמוצגים בתערוכה עשויים גבס ותלויים על צילום הטריפטיך, כסממן לאישה תעשייתית שהחזה שלה מוגדר לגדלים SMALL /MUDIUM /LARGE. סרט הסימון אדום- לבן מופיע כסממן לפיגוע או אירוע אלימות, חלקי רכב שבורים כחלקי אישה, ודגל אדום שחוזר שוב ושוב בתערוכה ורלוונטי ביותר בעיניי. הדגל מופיע בעבודות הרבה לפני שהתחילה המחאה. כעת,  הדגל והתערוכה מקבלים משמעות נוספת ועוצמתית יותר.

לצג העבודות הללו מוצגים שני ערוצי וידאו שעובדים זה לצד זה ומוצבים על פינה בין שני קירות כדיאלוג. בווידאו אחד אני נראית קוראת לעזרה ומנופפת בדגל אדום, ובווידאו השני אני לובשת סרבל עבודה גברי כמו פועלת, צועדת הלוך ושוב במרחב המגודר, אוחזת בשקית ניילון ובה “חלקי חילוף” נשיים כמו שדיים, ירכיים ועוד. הדמות יוצאת ונכנסת לפריים שכהמצלמה סטטית. גם כאן נחשפים “אחורי הקלעים”.

פסל הקרנפה שנמצא בכניסה לגלריה הוא משמעותי במיוחד עבורי. הפסל עשוי ברזל וגובהו 1.50X2.80 על רוחב מטר. הקרנפה ממוסגרת בסרט אדום לבן על רקע ירוק, כחלק מסט צילומים המסומן כאירוע משטרתי. הקרנפה היא חיה שאין לה טורפים בטבע בגלל גודלה וכוחה האימתני (מלבד האדם) והיא מגדלת ושומרת על גוריה לבד. הבחירה בקרנפה מלווה אותי עוד מתחילת דרכי כאמנית- כסמל לעוצמה נשית ששורדת ושומרת על הגורים שלה. תהליך העבודה על הברזל החלוד והרכבתו לצורה של קרנפה היה מאוד מאתגר ומספק עבורי, ויחד עם זאת, ובאמצעות החורים שמאפשרים לעין לשוטט ולייצר צורות נוספות, נוצרים יחסים של טשטוש וחדות, כאוס וסדר, חופש וסימון גבולות. 

זו עבודה מאוד גדולה לחלל הזה, איך התבצעה ההצבה שלה? כאשר הגעתי לחלל התערוכה הבנתי שלא חישבתי נכון את פתח הכניסה בכדי להעביר דרכו את הפסל. לצערי הרב נאלצתי לנסר את הפסל למספר חלקים כדי שהוא ייכנס. כל ניסור היה לא פשוט נפשית ופיזית והרגשתי שאני נלחמת על הקרנפה הזו,  שאני היא הקרנפית, האישה התעשייתית עליה אני מדברת כאן.  

מה תהליך העבודה לקראת תערוכה כזו? היצירה איתי כל הזמן – בסביבה תמיד נמצא סקצ’בוק, יוקללי או חתיכת חמר למקרה שאצטרך להבין משהו, ללמוד, להמתין, לבדוק, לבחון, ולראות זה עוזר לי להתמודד עם המציאות ולהעמיק. זה נותן לי שקט והקשבה גם אם אני לי עושה בהם שימוש באותו רגע. עבודה קשה פיסית מרתקת אותי ולהרגיש את החומר. חשוב לי ליצר משהו במגע.

בתהליך בניית התערוכה שהתפרש על פני שנתיים יצרתי קשר מאוד עמוק ומיוחד עם האוצרת נורית טל-טנא. קשר שלא הייתי יכולה ליצור או להגיע אליו עם שום אוצר.ת אחר.ת. זה יצר מהלכים אמנותיים שהתאפשרו הודות לאמון הדדי ובעיניי טל-טנא הצליחה לעשות פה מהלך אמנותי מלא בתעוזה, חזק ופתייני. אולי אפילו חתרני. היא הרכיבה את הסט הצילומי בתערוכה שמזכיר לי את התערוכות המתריסות של האוצרת נעמי אביב ז”ל, והקשר המיוחד שהיה לי גם איתה. בנוסף, טל-טנא יצרה מהלך מקורי של הצגת טקסט התערוכה; הטקסט הודפס בשלושה צבעים; אדום בעברית, כחול באנגלית וירוק בערבית והפך להיות מסומן בעצמו כחלק מפירוק למסמנים בתערוכה.

מה משמעות השם של התערוכה? שם התערוכה ‘אישה תעשייתית’ בודק את המהלך הנשי בתקופה הנוכחית- את המיתוג, ההצגה והציפיות מ”התנהגות נשית” ברשתות החברתיות, מבחינת אופנה, יופי, סקס, אמהות. התערוכה ‘אישה תעשייתית’ מעבירה ביקורת נוקבת כלפי תפיסה נשית מתועשת של פוריות כ”מפעל” לייצור ביציות, הקפאת ביציות וכו’ ועוסקת ביחס האלים כלפי נשים מבחינת פוריות, אידאל יופי ואישה כפועלת – יצרנית. בגדול התייחסתי לתערוכה ממקום של תיעוש הגישה לדמות האישה.

לאן את ממשיכה מכאן? האם יש תערוכות או פרויקטים מתוכננים? שנה הבאה אני מתחילה תואר שני באמנות היצירה באוניברסיטת חיפה. כאישה תעשייתית אני בתנופת עשייה, ועובדת עכשיו על שלושה פרויקטים עתידיים שיפורסמו בקרוב.