סוף העולם שמאלה. הגלריה העירונית באילת מארחת את מיטב האמנות הישראלית

תקופת הקורונה הייתה מאתגרת למוסדות האמנות בארץ ובעולם, אבל הסגרים, הניתוק והבידוד הניבו גם כמה פרויקטים מעניינים. האוצרת העצמאית סלין אברהמי, שנעה על הקו אילת-לונדון, החליטה שאת תקופת הקורונה היא מעבירה דווקא פה. "אילת הייתה מקום טוב להיות בו בקורונה" היא מספרת. כיוון שהיא עוסקת בליווי, אוצרות והפקה של פרויקטים אמנותיים, היא גיששה מה קורה בתחום האמנות באילת. היא גילתה מוזיאון קטן וגלריית אמנות מקומית בשם "גלריית אמני אילת".

בשיתוף פעולה עם רז סמירה (כיום האוצרת הראשית של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב), קרן סות'ביס ועיריית אילת, אברהמי גיבשה תכנית תערוכות שמתארחת בגלריה העירונית ומציגה מבחר אמניות ואמנים ישראליים. בגלריה הוצגו עד כה כשלוש תערוכות, כשכל תערוכה עומדת כשלושה חודשים ומלווה בתכנים חינוכיים, שיחי גלריה, סדנאות ומפגשי אמנ.ית. חוץ מהתערוכות שאוצרת אברהמי, מוצגות במהלך השנה תערוכות של אמניות ואמני אילת המקומיים.

לאחרונה, שופץ חלל הגלריה והוא מזכיר כעת בטן של ספינה- קורות עץ כבדות וחומות, תקרה גבוהה, חלונות אורכיים, אור זוויתי ומרצפות אבן טבעיות. הגלריה מחולקת ל"חדרים" בעלי מעבר רחב שחוצה אותם ושלטי קבע על ה"ספסלים" מורים לקהל המבקרותים שלא ניתן לגעת או לשבת, כמקובל בחללי אמנות.

התערוכה האחרונה שהוצגה בגלריה באוצרותה של אברהמי, "פנים אל פנים", מאחדת את עשייתןם של שני אחים אמנים- מיכל וגדעון רובין, נכדיו של הצייר ראובן רובין. בתערוכה הציגו האח והאחות את עניינןם המרכזי בדיוקנאות במדיומים השונים- מיכל בצילום וגדעון בציור. אברהמי הציבה את העבודות באופן הומוגני בחללי התצוגה- כך שמתקבלת חוויה של השתהות וחקירת הפורטרט האנושי. לצד הדיוקנאות מוצג גם סרטון שחושף את דיוקנןם של האחים ותהליך עבודתןם.

אברהמי מספרת על הבחירות בתערוכה "פנים אל פנים": "בחירתם של גדעון ומיכל רובין לתערוכה אינה מקרית. אני עוקבת אחר עבודתןם מאז תקופת מגוריי בלונדון והאמנות של שניהם מרתקת אותי בדרכה הייחודית. היא נוגעת בשאלות שמעסיקות אותי לאורך זמן: הגוף האנושי ושפתו והאופן שבו נוכחותנו מתעצבת ונרשמת דרך תנועה ומחוות, בתוך הדיאלוג המתמשך עם סביבתנו האנושית".

התערוכה הקודמת, ״אופקים משתנים״, הייתה אחד מהאירועים הבולטים שנערכו באילת בשנים האחרונות בתחום האמנות החזותית ואירחה את עבודותיהןם של הילה בן ארי, צדוק בן דוד, אורי גרשט, אילת כרמי, מירב היימן, לאה ניקל ורונן שהרבני. התערוכה קיימה דיאלוג בין תקופות וגישות אמנותיות, ששילבו בין יוצרות.ים וותיקותים ויוצרות.ים עכשוויות.ים וביקשה להאיר באור חדש את התפתחותה של האמנות הישראלית.

התערוכה הבאה שמיועדת להיות מוצגת בגלריה, הוצגה עד לאחרונה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. ״יבגני ויעקב חנקין- זכרונות מקבילים״ באוצרותה של רז סמירה, חשפה את תצלומיהם של האחים יבגני (1900–1938) ויעקב (1903–1941) חנקין. האחים היו צלמים חובבים יהודים שפעלו בשנות ה־20 וה־30 של המאה העשרים בברלין ולנינגרד, ותיעדו את חיי היום-יום במצלמות קטנות וניידות. זוהי התערוכה הראשונה של האחים חנקין בישראל. תצלומיהם הוצגו בעבר רק במוזיאון ההרמיטז' בסנט פטרבורג ובפסטיבל מילנו לצילום רחוב במילנו.

על ההתעקשות להפעיל ולאכלס תערוכות של אמנות ישראלית בגלריה האילתית אומרת אברהמי: "מטרת היוזמה לפיתוח האמנות הישראלית והבינלאומית העכשווית באילת נובעת מהכרה בכוחה של האמנות לחבר ולפתוח מרחב של השראה, נוכחות והתבוננות. אני מעוניינת ליצור מהלך מתמשך של תערוכות אמנות ישראלית ובינלאומית עכשווית, כחלק מהחיים התרבותיים בעיר".

דימוי ראשי: מיכל רובין, רונה ביום חתונתה, 2016