מאיה סמירה מציגה בימים אלו שני פרויקטים במקביל, פרי שהויות אמנית בירושלים; האחד 'תה מנחה' מוצג בבית הספר לאמנות מוסררה והשני 'הפואטיקה של החלל' מוצג ב'מפעל'. גילי סיטון פגשה את סמירה לראיון ושיחה על מציאות דיגיטלית, נוסטלגיה עכשווית וכינון רעיונות עתידיים.
תה מנחה/ מאיה סמירה. אוצרות: אבי סבג שרביט ואיילת השחר כהן, אוצרת משנה: טלי רומם הגלריה לאמנות של בית הספר מוסררה. ביום שישי 31.1.25 בשעה 11:00 תתקיים בתערוכה מסיבת תה ושיח גלריה בהשתתפות תושבות השכונה.
הפואטיקה של החלל/ מאיה סמירה. אוצרות: דורון גליה-קינד, ליווי אוצרותי: רות אופנהיים גלריית המפעל. ביום רביעי 5.2.25 בשעה 19:30 יתקיים שיח גלריה על אמנות, אדריכלות ופסיכולוגיה, בהשתתפות הפסיכואנליטיקאית קרין בן-ארי סמירה.
היי מאיה, לטובת מי שאינןם מכירות.ים אותך ספרי קצת על עצמך. מתי התחלת ליצור ואיך הגעת לשדה האמנות?
מאז ומתמיד אהבתי אמנות, ציירתי וצילמתי. כילדה רקדתי, שרתי, ניגנתי, כתבתי שירים ויומנים. תמיד הייתה לי מצלמה ביד ועוד בעידן הפילם תיעדתי הכל בוידאו וסטילס וסידרתי באלבומים. בתיכון שבו למדתי בחיפה לקחתי קורסים בצילום, רישום וציור ואחרי הצבא נסעתי למסעות צילום וטיולים בעולם. כשחזרתי לארץ עשיתי תואר ראשון בצילום במכללה לאמנות מנשר בת"א, בשילוב עם לימודי מדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה. זו היתה תכנית מאד מאפשרת ויכולתי לקחת קורסים בכל נושא שעניין אותי. משם המשכתי מיד לתואר שני במכון לאמנות בסן פרנסיסקו, שם התמחתי במדיה חדשה וזכיתי בפרסים. במסגרת הלימודים הייתי עוזרת הוראה בקורס וידאו ארט ומעבדת צילום ובהמשך, כשחזרתי ארצה, למדתי הוראת אמנות בסמינר הקיבוצים. בסיום התואר לימדתי אמנות בבית ספר יסודי לילדים, הנחתי קורס צילום נוף במנשר, ומדי פעם אני מוזמנת להרצות במועדוני צילום ופסטיבלים. חוץ מזה אני גם מביימת לפעמים קליפים לזמרות.ים, מלמדת מחול ויוגה ואוהבת מאוד ללמד וללמוד. אני תמיד שואפת להתמקצע, ללמוד ולרכוש עוד כלים עבור עצמי ועבור אחרות.ים.
נדמה שתמיד עשית מספר דברים במקביל וגם בימים אלו את מציגה שני פרויקטים במקביל- שניהם פרי שהות אמנית בירושלים.
נכון. אני מציגה כעת שני פרויקטים חדשים בשתי תערוכות שמוצגות בירושלים, בעקבות תוכניות שהות בהן השתתפתי. שתי התערוכות מאד שונות, אבל בשתיהן אני משתמשת בפרקטיקות דומות.
בגלריה מוסררה אני מציגה מיצב שכולל צילום, וידאו וקולאז' בשם 'תה מנחה'. הפרויקט נוצר במסגרת המחזור השלישי של חממת האמניות.ים למצוינות ע״ש ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, בהובלת בית הספר מוסררה לאמנות ולחברה ע"ש נגר. הפרויקט שם דגש מיוחד על אמנות בקהילה ובמסגרתו עבדתי בשנה האחרונה עם נשים מקסימות, מוותיקות שכונת מוסררה, שדרך סיפור חייהן אני מגוללת את הסיפור הנשי הקולקטיבי של השכונה. אחת לשבוע אירחו אותי הנשים לכוס תה ושיחה לבבית. במהלך המפגשים צילמתי אותן, את הבתים המיוחדים שלהן ואת היצירות שיצרו במהלך השנים. העבודה המרכזית בתערוכה כוללת טפט באורך של ששה מטרים המורכב ממאות תצלומים שחוברו לקולאז' דיגיטלי. הקולאז' מזכיר מרצפות מצוירות, שמיכת טלאים, או דימוי קלידוסקופי ומכיל דימויים מבתיהן של הנשים; פריטי אספנות, כלים מיוחדים ואלמנטים אדריכליים. הטפט גם מהווה תשתית סימבולית ל"מרחב ביתי" בו מוצבים חמישה תצלומים- בכל אחד מהם פריט שנושא משמעות מיוחדת ונוצר בעבודת יד ע"י אחת מהנשים. היצירות מצולמות על רקע לבן מתוך מחשבה לנתק אותן מהמרחב הביתי בו הן שוכנות, ולתת מקום של כבוד למלאכות היד במרחב הגלריה.
בקיר הסמוך מוצבים חמישה דיוקנאות של הנשים בבתיהן. במרכז החלל מוצגת עבודת וידאו בה אני מערבבת נענע בכוס תה, כמחווה של געגועים לסבתי שנפטרה לפני מספר שנים (ננה זה סבתא בעיראקית). גם בטפט שתלתי צילומים של פריטים מביתה של סבתי. בקיר נוסף מוצג דיפטיך, גם הוא על רקע לבן, כשבאחד התצלומים מופיע קומקום תה של סבתי הצרפתיה ובשני קומקום שהבאתי ממרוקו.
ביום שישי 31.1.25 בשעה 11:00 נקיים בתערוכה מסיבת תה ושיח גלריה בהשתתפות תושבות השכונה, שם נדבר על החוויות שלהן בשכונה, על החיים בקו התפר, ועל תהליך יצירת התערוכה. הכניסה חופשית.
הפרויקט השני מוצג בגלריית המפעל שם מוצבת תערוכת יחידה שלי בשם 'הפואטיקה של החלל', ששאול מכותרת ספרו של הפילוסוף גסטון בשלאר. הספר עוסק באינטימיות של חללים ובאופן שבו הם משפיעים על התודעה, הדמיון והזיכרון שלנו. התערוכה כוללת עבודות צילום, הדפס, וידאו וקולאז'. יצרתי את העבודות במהלך שהות של חודש במבנה ההיסטורי של המפעל, במהלכו צילמתי את רכיבי האדריכלות – קשתות, מרצפות, דלתות, חלונות, כאשר התמקדתי דווקא ב"פגמים"- קילופים, כתמים ושכבות טיח אותם עיבדתי במחשב ויצרתי דימויים חדשים – לעיתים מדויקים וסימטריים ולעיתים אורגניים ומעוררי דמיון. קירות המבנה שספגו לתוכם את הזמן והחומר, יכולים להזכיר כתמי רורשאך או מראות נפשיות ומשלבים דקורטיביות עם קריאה לפרשנות פתוחה של קסם הגילוי הבסיסי, המבקש לראות ולזהות משהו – אולי צורות מעולמות גוף האדם, או אולי דווקא משקעים של זיכרון ונפש כפי שמרמז הספר של בשלאר.
במרכז החלל תלוי אלמנט תלת-ממדי; הדפס חצי שקוף באורך ארבעה מטרים שמהווה מעין "עמוד שדרה דינוזאורי" הנמתח בין הרצפה לתקרה ומזמין את עיני הצופה לנוע מעלה. בעבודה זו, כמו גם בעבודות אחרות שתלויות על הקירות ביקשתי לעורר את התחושה שהמבנה עצמו מתעורר לחיים, וליצור דיאלוג בין החלל הפיזי לייצוגים החדשים שנוצרו ממנו.
ביום רביעי 5.2.25 בשעה 19:30 יתקיים שיח גלריה על אמנות, אדריכלות ופסיכולוגיה, בהשתתפות הפסיכואנליטיקאית קרין בן-ארי סמירה. במהלך המפגש נתייחס אל שכבות העומק של המבנה והנפש, נדון באינטימיות של חללים ונשוחח על האספקטים הרגשיים והלא-מודעים שהדימויים מזמינים להתנסות בהם.
נשמע ששני הפרויקטים מורכבים ושונים האחד מהשני, ובכל זאת כיוון שאת זו שיצרת את שניהם יש בוודאי גם נקודות השקה.
שתי התערוכות אכן מאוד שונות האחת מהשנייה, אבל בשתיהן תהליך העבודה מאד דומה, כמו גם השימוש בטכניקות הצילומיות; שתיהן נעות על התפר שבין צילום תיעודי לצילום מבוים, בין רגע מכריע לצילום ממושך, בין צילום ישיר לצילום מטופל. שתיהן גם עסקות בשאלות של זמן, גוף, ומרחב.
בנוסף, רבות מן העבודות מבוססות מקום, או סביבה ואני אוהבת לפעול במסגרת של תכנית שהות במקום ובזמן מוגדרים. בכל פרויקט אני פועלת תחילה כאספנית; מתעדת, כותבת, מקליטה ומצלמת מאות ואלפי דימויים. אני צוברת כמה שיותר חומרים כדי להרחיב את היריעה ואז לאט לאט מתמקדת, מעבדת, משלבת חומרים, מפרקת ובונה מחדש את הדימויים. הצילום יכול לתפקד גם כדימוי עצמאי וגם כחומר גלם ליצירת דימויים חדשים, לעיתים קרובות סימטריים שמרכיבים סדר חדש מהמבנים המוכרים. בתוך הפרקטיקה הזו אני תמיד מובלת על ידי דימוי יחיד לעומת ריבוי והצפה, ושואלת שאלות על מקור, שכפול, ושעתוק.
בהצבה הסופית של תערוכה אני משלבת מגוון של חומרים ומדיות. התאורה בחלל גם חשובה לי מאוד ואני מקפידה ליצור הצבה שפונה למספר חושים ומאפשרת לצופה להתהלך באופן אינטגרלי בין העבודות והדימויים.
נשמע שאת מאוד מגובשת בתהליכי העבודה של התערוכות. איך עבודת האוצרות השתלבה בתוך המהלכים האלו?
אני מאוד אוהבת לעבוד עם אוצרות.ים מנוסות.ים והדיאלוג והשיח המשותף בתהליך היצירה חשוב לי. בתערוכה במוסררה עבדתי עם האוצרות.ים הנהדרים אבי סבג שרביט, איילת השחר כהן וטלי רומם שליוו אותי לאורך שנת החממה. זה היה דיאלוג מאד מפרה שהתחיל ברעיון מופשט שהלך והתפתח עם הזמן ולבש צורה מפתיעה שלא יכולתי לדמיין בהתחלה. הם עזרו לי ליצור קשרים בקהילה ולמצוא את הנשים שהשתתפו בפרויקט ובהמשך היו חלק מהלבטים והבחירות וכמובן בהצבה בחלל.
בתערוכה במפעל עבדתי עם האוצרות.ים דורון גליה קינד ורות אופנהיים המקסימות.ים. תכנית השהות במפעל הייתה רק בת חודש אז התהליך היה הרבה יותר קצר, אבל בעל משמעות. כמי שיוצרת המון דימויים בכל מיני כיוונים וסגנונות, אני צריכה בסוף לבחור מתוכם ואז העבודה מול האוצר.ת היא משמעותית. הדיאלוג המשותף מאפשר להבין יחד איזה כיוון הכי מעניין ואיך כדאי להפיק, להדפיס ולתלות את הדימויים.
לאור הריבוי שאת עובדת בתוכו, גם של חומרים וגם של תערוכות האם יש פרויקטים שכבר מציצים מעבר לאופק?
בוודאי, יש כמה פרויקטים ותערוכות מתוכננות בעתיד. לאחרונה התחלתי לעבוד על פרויקט חדש עם אוריינטציה יותר אישית ומשפחתית. בנוסף, עבודת הוידאו 'איראן-ישראל' שנוצרה בשיתוף עם אמנית איראנית (שלא ניתן כרגע לשתף את שמה) תוצג בקרוב באיטליה בתערוכה שאוצרים ארמנו טדסקי וורה פלפול, שמלווה אותי באהבה כבר הרבה שנים. בקרוב תיפתח גם תערוכה בגלריה טרומפלדור באוניברסיטת בן גוריון בהנחיית האוצרת מיה דבש, שתעסוק בגבולות נזילים בין מציאות ופנטזיה, שם אציג עבודת וידאו שיצרתי עבור הביאנלה בנקאנוג'ו ביפן. לסיום יש גם חדשות מרגשות; בקיץ הקרוב אסע לניו יורק ל-3 חודשים, לתכנית שהות יוקרתית שהייתה לי הזכות להתקבל אליה, אז יש למה לצפות.
דימוי ראשי: מאיה סמירה, צילום הצבה, פרט מתוך תה מנחה, מיצב משולב צילום וקולאז'. צילום: עומר דולב
0 comments on “מציאות נזילה ופנטזיה נהדרת. מאיה סמירה מציגה שני פרויקטים פרי שהות אמנית”