תשוקה בלתי ממומשת לעוף. ראיון עם לידה שרת מסד בתערוכתה 'להלחין פרוזה מעיתון'

מאת: גילי סיטון

'להלחין פרוזה מעיתון'

לידה שרת מסד

המעבדה

אוצר: שרון תובל

נעילה: 30.1.2024 יום ג'.

היי לידה, ספרי קצת על עצמך.

נולדתי באירן, טהרן וגדלתי בחולון .למדתי צורפות בבצלאל ובהמשך סיימתי תואר ראשון באמנות בחיפה, ולימודי אוצרות באוניברסיטת תל אביב. את מקצוע האוצרות למדתי ממוטי עומר ואצרתי תערוכות במוזיאון חיפה ובמוזיאון ינקו דאדא. באיזה שהוא שלב הבנתי שעבודת האוצרות פחות מתאימה לי ושאני רוצה לעבוד בסטודיו כאמנית. רציתי את השקט והריכוז מול עצמי. החזרה לאמנות לוותה בלימודי המשך של המדרשה ועבודה בסטודיו.

מה הנושאים שמעניינים אותך ומתבטאים בתערוכה הנוכחית?

כבר שנים רבות שאני עוסקת בנושאים של תעופה, ציפורים, כנפיים ותשוקה לעוף בכל מיני וריאציות. את הוילונות הונציאניים שמרכיבים את העבודה הקינטית, מצאתי ברחוב וכשהבאתי אותם לסטודיו יצרתי מהם "להקה של כנפיים"; לכל אחד מהם חיברתי מנוע וצבעתי בגוונים של שמיים ועננים. זה הכי הרבה שמיים שהם יראו אי פעם.

למה דווקא ציפורים וכנפיים?

זו תשוקה בלתי ממומשת לעוף. אני מרפררת ללאונרדו דה וינצ'י ולאמניות.ים עכשווים כמו רבקה הורן, שעוסקות.ים בתשוקה האינסופית לעוף.

מאיפה נובע שם התערוכה?

שם התערוכה הוא "להלחין פרוזה מעיתון" והציטוט לקוח מראיון בין קובי מידן ומיקי גבריאלוב. כשגבריאלוב אמר את המשפט הזה הוא נחרט בי. אנחנו רגילות.ים שהלחנה נעשית מתוך שירה בעלת חריזה, משקל ומקצב, אבל גבריאלוב טען שכשהוא רוצה לאמן את עצמו הוא משאיל "פרוזה" מעיתון, כשהטקסט הוא  מאוד ראשוני. זה מתחבר לתערוכה במובן שכל מה שמוצג בה אלו דברים "נחותים" שמצאתי ברחוב; הניירות הם שאריות של גזרות ממפעל טקסטיל שנמצא ליד הסטודיו שלי, מכונת התפירה היא מכונת זינגר שנמצאה ברחובות ניו יורק וניתנה לי על ידי אחותי- איתה תפרתי את כל האובייקטים ואיתה גם "רשמתי" על האובייקטים- כלומר התפר הוא גם סוג של רישום. מכונת התפירה נמצאת כאן כחלק מהתערוכה כדי להראות גם את ההיבט התהליכי והניסויי- להראות את כלי העבודה וגם את התהליך.

כלומר את חושפת את המנגנון בחלק מן העבודות. המנועים גלויים והופכים להיות חלק מהעבודה- הם לא מוסתרים.

כן לגמרי, אני אוהבת שגם המנגנון הוא חלק מהעבודה באופן אסתטי.

המנגנון של העבודה "להקת הכנפיים" נראה הכי מורכב.

רציתי שהכנפיים ינועו אבל בנפרד, שזה יהיה מווסת. זה קורה על ידי תוכנה ממוחשבת; מדי פעם כולן דוממות וגם הסאונד הוא טיפה מדיטטיבי. עבדתי עם שני מהנדסים ואיש סאונד בשביל המערכת של התיכנות ואת כל שאר הדברים עשיתי לבד. 

מה לגבי העבודה של "הכנף השוכבת"?

במקור תכננתי את הכנף הזו כדי ללבוש אותה. היא תואמת את מידות הגוף שלי- את מוטת הכתפיים והידיים, אבל הנייר אתגר אותי. החלטתי שאני משלימה עם מגבלות הגוף, אז היא הפכה לעבודת רצפה. היא שרועה על הרצפה, רגע לפני המראה או רגע אחרי הנחיתה.

זה מזכיר גם מצנח שנשאר על הארץ אחרי שימוש. יש כאן עבודה נוספת של זוג כנפיים, שעשויות מחומרים אחרים לגמרי, ספרי על זה קצת.

אני מרבה להסתובב באתרי בניה וללקט דברים. מצאתי את העץ הימני ובסטודיו נעצתי את חוטי הברזל. מיד הבנתי שהעץ זקוק לבן זוג- ונוצרו כנפיים שהן דומות וגם שונות. 

הפראות של ה"נוצות" מדמה באופן מוחשי מאוד את התנועה של הכנפיים בתעופה. למרות שהעבודה הזו הכי רחוקה מבחינה חומרית מכנפיים, היא מזכירה בנוכחות שלה את התנופה שיש בהן.

כשציפורים עפות הן מפעילות מאמץ אדיר, אז אני משלבת בעבודות גם את הקלילות של התעופה וגם את המאמץ להתרומם ולדאות.

האם הכנת את העבודות שמוצגות במיוחד עבור התערוכה, או שזה תהליך שאת עובדת עליו כבר תקופה?

היו לי מספר רעיונות ועבדתי בסטודיו. כאן רק הצבתי את העבודות. הדבר היחיד שהייתי בטוחה לגביו זה הרישום הגדול שנמצא בכניסה לחלל, והוא משמש כסוג של עבודת מפתח- ממנו התחילה העבודה של התפירה והרישום על העבודות. אני צובעת את הניירות באקריליק מדולל או פיגמנט ועליהם רושמת גם בעפרון וגם עם מכונת התפירה. את הרישום הקטן שגם נמצא בכניסה יצרתי בטכניקה דומה- שרטטתי קו מתאר "ריק" של הציפור על ידי רישום של החלל שנמצא סביבה.

את עוסקת כבר זמן רב בנושאים של תעופה, תשוקה לעוף ובדימוי הציפור. במה התערוכה הזו אתגרה אותך, או הוסיפה על המחקר שלך?

זו הפעם הראשונה שבה אני עובדת עם צוות- שנדרשתי למשא ומתן עם כמה אנשי מקצוע כשבדרך כלל אני עובדת ומחליטה החלטות לבד. זו גם הפעם הראשונה שאני יוצרת עבודה גדולה וקינטית. כן יצרתי בעבר אובייקטים קינטיים בלימודים ובעבודה כצורפת, אבל זו הפעם הראשונה שמדובר בהצבה גדולה. 

העבודה של "להקת הכנפיים" מרגישה אנושית במידה מסוימת- לפי התיאור שלך, כל "כנף" מתנועעת בקצב שונה, עם סאונד שונה ובליווי של מוסיקת רקע- וכולם יחד יוצרים הרמוניה מדיטטיבית. יש פה כמעט עלילה בובנית-תיאטרלית שמספרת סיפור. במנגנון הזה יש גם פן שהוא מכמיר לב. איזו תוגה שנובעת מהמוגבלות שלהם. 

כן. אני עוסקת במגבלה ובתשוקה הבלתי ממומשת, ובאמת יש בזה משהו מכמיר לב. כל אחת מהכנפיים ממוקמת בגובה אחר וכיוון תנועה אחר- שתיים מהן "צומחות" מהרצפה ושלוש יורדות מהתקרה- ועדיין הן מתפקדות כלהקה. התוכנה שמפעילה אותן נקראת ארדואינו, ובאמצעותה תזמנתי את הריקוד הזה. לריקוד הזה הותאם הסאונד.

ספרי קצת על הסאונד.

לאיש הסאונד קוראים ניר יונסי ובמקור תכננו שלכל כנף יהיה סאונד אחר, אבל זה יצר קקופוניה. לבסוף נבחר סאונד של חליל רועים טיבטי ממוחשב. כל כנף משמיעה אוקטבה אחרת, ויחד הן יוצרות סימפוניה רכה ומלודית. בנוסף, נשמעים גם צלילי רקע טבעיים כמו רוח, שמיים ומים זורמים. הקטע מתנגן בלופ. 

יפה. מוצגת גם עבודה שבנויה משלדי מטריות. ספרי עליה קצת.

אני עובדת כבר כמה שנים על פרויקט שבו אני מפרקת מטריות ויוצרת מהן פסלים. בדיאלוג עם אוצר התערוכה שרון תובל, הסכמנו שאחת העבודות האלו תשתלב בתערוכה. אני מאמינה שהפרויקט הבא שלי יהיה תערוכה שכוללת פסלים עם שלדי המטריות. 

העבודה הזו שונה לכאורה מעבודות אחרות בתערוכה, אבל לגמרי משוחחת איתן- החומריות המתכתית, הצורניות, הפסים ברישום. זה חוזר בהרבה מהעבודות לצד חזרתיות על נושא זוגות הכנפיים. באופן כללי האובייקטים בתערוכה ממוקמים במצב אבולוציוני שקודם ל- או חותם את השימוש בהם, ומציג נסיונות תעופה שכשלו (מצג שחוזר על עצמו רבות במהלך תולדות האמנות) או פוטנציאל להתרומם ולהיות. זו חידה כמובן, שאין לה מענה. 

כן, אני מסכימה. 

את מציגה כעת במקומות נוספים? 

בימים אלו מוצגת תערוכת יחידה שלי בבית התרבות בעין הוד. זה גוף עבודות שנוצר בעקבות תכנית שהות של שבועיים במקום ועבודה מול האוצרת צאלה קוטלר הדרי. עבודות נוספו שלי מוצגות כעת בתערוכה הקבוצתית "אנימה מונדי" בתאו הרצליה. 

האם יש משהו שלא דיברנו עליו, או שלא שאלתי והיית רוצה לספר לי?

אני מודה שחששתי ללכת לכיוון הטכנולוגי בתערוכה הזו. אני שולטת היטב בטכניקות ידניות ותמיד לומדת תוך כדי. הפעם לא הייתה לי ברירה. הייתי זקוקה לתנועה, למכניקה, לוויסות, לסאונד. בחזון שלי דמיינתי משהו מאוד מסוים וכדי ליצור אותו הייתי זקוקה לא.נשים רבות.ים. נהניתי וזה גם היה מאוד מאתגר. יכול להיות שאחזור לעבודה מהסוג הזה בעתיד.