חגיגה בכחנלית. הציירת מיכאלינה וואטיה מערערת על חוקי האמנות והחיים של תקופתה

מאת: אורלי גונן

היא הייתה חכמה, מרשימה, מוכשרת ומוכנה ללכת עם הלב שלה. בזכות זה הצליחה לעשות מה שהרבה נשים בתקופה שלה רק יכלו לחלום עליו, להתפרנס ממה שהכי אהבה לעשות.

קראו לה מיכאלינה וואטייה (Michaelina Wautier) והיא הייתה אחת מהציירות הבודדות במאה ה-17 שהעריכו אותה מאוד, הזמינו ממנה יצירות ושילמו לה עליהן, וזה בכלל לא היה מובן מאליו בתקופה שבה המקצוע הזה נשלט על ידי גברים.

מיכאלינה נולדה בשנת 1604 במונס שבבלגיה, למשפחה אמידה בת שמונה ילדים; ששה בנים ושתי בנות. היא הייתה הכי צעירה. אביה השקיע בחינוך שלה, לכן למיכאלינה היה ידע בהיסטוריה ובמיתולוגיה.

לרוע המזל אביה נפטר כשהייתה בת שלוש עשרה, ואחרי שגם אמה מתה היא עברה לבריסל ביחד עם אחיה שארל וואטייה (Charles Wautier), ומרגע זה שניהם היו מאוד נחושים להתפרנס מציור. למרות שמיכאלינה ידעה שיהיה לה קשה לפתוח עסק, היא החליטה שהיא מתמודדת עם מה שנחשב אז למשימה כמעט חסרת סיכוי לאישה, להתפרנס מציור.

אנשים שחיו באותה תקופה אהבו לתלות בבית ציורים של נופים, טבע דומם, ציורים שתיארו נושאים דתיים או היסטוריים. מעט הנשים שבחרו לצייר, ציירו בעיקר ציורים קטנים שבהם תיארו פרחים או נופים. למה הן ציירו רק את זה? בגלל שזה מה שחשבו שנשים מסוגלות לצייר וגם בגלל שנשים לא יכלו ללכת לסדנה של אמן או להתקבל לאקדמיה לאמנות כדי ללמוד לצייר בצורה מקצועית. רק בסדנא ובאקדמיה ציירים יכלו להסתכל על דוגמנים ערומים וללמוד לצייר את גוף האדם, אבל הכניסה לשם הייתה אסורה לנשים.

מיכאלינה לא הייתה מוכנה שיכתיבו לה באיזה גודל לצייר ומה לצייר, היא רצתה שיהיו לה ציורים בגדלים שונים ומבחר של נושאים כדי שתוכל להציע מגוון ציורים למכירה. היא התאמנה שעות על גבי שעות בסטודיו המשותף לה ולאחיה, ובסופו של דבר למדה לצייר את כל הנושאים שהיו מקובלים בתקופה שלה.

אחיה שארל האמין בה מאוד, ראה כמה היא עובדת קשה, ידע עד כמה היא כשרונית והחליט לעזור לה. מאחר והיה לפני כן קצין בצבא יצר בשבילה את הקשרים הנכונים, ובזכותו היא קיבלה הזמנה לצייר דיוקן של גנרל אריסטוקרטי.

הדיוקן היה יפהפה ובזכות הקשרים של שאר האחים שלה והכישרון שלה היא הצליחה לקבל הזמנה מאחד מפטרוני האמנות הכי חשובים, הארכידוכס ליאופולד וילהלם (Archduke Leopold Wilhelm), שבדיוק יצר לעצמו אוסף אמנות. הארכידוכס כל כך התרשם מהכישרון של מיכאלינה שהזמין ממנה ארבעה ציורים. מיכאלינה התרגשה מאוד והחליטה שתצייר בשביל הארכידוכס ציור מרשים וגדול, והיא בהחלט הלכה עד הסוף כשבחרה לצייר ציור חושני של בכחוס עם הפמליה שלו.

בציור בכחוס שוכב על מיטה מאולתרת, יש לו ידיים וחזה שריריים וגם כרס. הוא ערום לחלוטין, חוץ מבד מנומר שמסתיר את איבר המין שלו, המבט שלו מופנה בחושניות לעבר הבחור הצעיר שלידו והפה שלו פתוח כדי לאכול ענבים מהאשכול שאותו צעיר מגיש לו.

מסביב לבכחוס נראים סאטירים: יצורים מיתולוגיים פראיים שחציים אדם חציים תיש, גברים, נשים וילדים, אבל מי שהכי בולטת בציור, היא האישה מימין. היא מוארת יותר, לובשת שמלה ורודה שחושפת שד אחד, והיא היחידה שמסתכלת ישירות לצופה, לא מוטרדת בכלל מהעירום שלה ומה שהכי מפתיע, שהאישה הזו היא לא מישהי אלמונית מהפמליה של בכחוס אלא מיכאלינה וואטייה בכבודה ובעצמה.

מבחינת מיכאלינה זו הייתה סוג של הצהרה: אני אמנם אישה, אבל אף אחד לא ייקבע לי מה לצייר, איך לצייר, אני מראה לכולם שאישה יכולה לתאר גבר עירום ואני בהחלט לא מתביישת להציג את הגוף שלי. מיכאלינה מסרה לארכידוכס את הציור והוא היה מאוד מרוצה ותלה אותו בגלריה הביתית הענקית שלו שכללה 1300 ציורים.

מיכאלינה ואחיה אף פעם לא התחתנו, היא חיה בבריסל עד מותה בגיל 85, אחיה חי עוד 9 שנים אחריה ומת בגיל 94. למרות שמיכאלינה הייתה מוכרת ומוערכת בתקופה שלה, לאחר מותה, וכמו הרבה ציירות אחרות, היא נשכחה ורוב הציורים שלה יוחסו בטעות לאחיה הצייר.

עוד על אמניות.ים ואמנות באתר של אורלי גונן