משחקי תפקידים ושלדים במגדל פעמונים. על ה"ריאליזם הקסום" וחייה האקסטרווגנטיים של הציירת הספרדייה מארוחה מאיו

מאת: שירה פרידפרטיג

ליווי ועריכה: גילי סיטון

האמנית הסוריאליסטית מארוחה מאיו (Maruja Mallo) נולדה בויויירו, ספרד בשנת 1902. שם נעוריה היה אנה מריה גומז גונזלס והיא הייתה הבת הרביעית מבין ארבעה-עשר ילדים. אחיה הצעיר ממנה בשלוש שנים הוא הפסל כריסטינו מאיו (Christino Mallo).

בילדותה, חיה מאיו לסירוגין בין בית הוריה לבין בית דודיה, שם התעוררה בה התשוקה ליצור ולבטא את עצמה דרך אמנות. כאשר הייתה בת 11, עברה משפחתה לעיר Aviles למשך כעשר שנים. בהיותה בת 20, שוב היגרה עם משפחתה למדריד, שם למדה אמנות באקדמיה המלכותית של סן פרננדו (1926).

במדריד הצטרפה מאיו לחבורת אמניות.ים, כותבות.ים ומדענות.ים ספרדיים, ויחד נקראו דור 27' (Generación del 27). הקבוצה נוסדה על ידי יוצרות.ים מתחומי אמנות שונים, שעסקו ביצירה אוונגארדית במטרה לבחון את גבולות האמנות באופניי ביטוי מגוונים. היא כללה בין השאר, את הצייר סלבאדור דאלי והמשורר פדריקו גרסייה לורקה. הם כונו "דור 27" כיון שהכנס הראשון שערכו התקיים בעיר סביליה בשנת 1927. מאיו עצמה יזמה והקימה קבוצת נשים יוצרות מתוך "דור 27" שנקראה "לאס סינסומבררו" (בתרגום חופשי ללא כובעים, חסרות הכובעים).

מאיו נחשבה לאמנית מקורית וחדשנית בתקופתה. מבקרות.י האמנות של אותה התקופה תיארו את סגנונה כ"אובייקטיביות חדשה" או "ריאליזם קסום". תערוכת הציורים הראשונה שלה נערכה ב-1928 במדריד, בחסותו של המגזין Revista de occidente של המו"ל José Ortega y Gasset שראה את הציורים שלה והתלהב. באותה תערוכה הציגה מאיו עשרה ציורי שמן, בהם תוארו ערים שטופות קרניי שמש, לוחמי שוורים ונשים ממדריד לצד הדפסים צבעוניים של מכונות, ספורט וקולנוע מתחילת המאה. מאיו הצליחה להתבלט ולהבדיל את עצמה משאר אמניות.י התקופה, גם בזכות בחירתה לצייר את הפסטיבלים העממיים של מדריד, בהם מקובל היה להתחפש לדמות ממעמד, מגדר או זהות אחרים. התערוכה הייתה הצלחה מסחררת.

השפה האמנותית של מאיו נטתה לכיוון סוריאליסטי גיאומטרי בשנות ה-30'. אחד הציורים הידועים שלה מאותה התקופה הוא "היריד" (La Verbena). בעבודה זו ניכר הסגנון הקוביסטי, שיוצר תחושה קולאז'ית בעקבות שברי הדימויים והנושאים המקוטעים המופיעים בו. במרכז הציור צועדות שתי נשים "מצועצעות", לבושות בחגיגיות מוחצנת, לעבר קבוצת מלחים. משמאל מצוירים הבתולה מרי (בעלת עין אחת) וחברי המשמר האזרחי (Guardia Civil). מחד, הציור נדמה כתמונת סטילס בו מבקשת מאיו להקפיא ולהנציח את האירוע, ומנגד, קיימת תנועתיות, דחיסות ותזזיתיות של יריד הומה א.נשים.

בציור "הקוסם", השתמשה מאיו באותה טכניקה ציורית והדגישה את סגנונה הקליידוסקופי ואת האווירה של הפסטיבלים ההמוניים שנערכו ברחבי ספרד; חלל הציור מלא בפרטי פרטים, הדמויות מעוות בגרוטסקיות, הצבעוניות עזה וקרקסית (מזכיר תפאורה) והקומפוזיציה דינמית ורוחשת. בציור נראה קוסם כחול-גלימה אוסף אליו ילד.ה שמנגנ.ת, על רקע דמויות חוגגות ורוכב על סוס שנושא רובה (כנראה שימש למשחקי קליעה למטרה בירידים). מאיו עבדה כמעצבת תפאורה בשנים שחייתה בפריז והיא הושפעה באופן מובהק מעיצוב התפאורות של אותה תקופה, ומהאווירה וההתרחשות של הירידים החגיגיים האלו.

כאמנית, מקורות ההשפעה של מאיו היו מגוונים. הצייר דאלי חנך אותה והשפעתו על יצירתה ניכרת בחלק מעבודותיה. גם אירועים היסטוריים שהתרחשו באותן השנים, כגון עלייתו לשלטון של פרנקו בספרד, פרוץ מלחמת האזרחים ובריחתה של מאיו לאורוגוואי וארגנטינה, הופיעו ביצירותיה ותרמו לסגנון המורבידי של חלקן. אותן שנים רוויות אלימות, השפיעו על מאיו והחליפו את הדמויות החיוניות והצבעוניות בעבודותיה בדימויים של גופות, שלדים, מאובנים וצואה בגוונים של אפור וחום.

מאיו חזרה לספרד בשנת 1962 לאחר 25 שנות גלות, והמשיכה לצייר בסגנון גיאומטרי-קוביסטי- סוריאליסטי. לאורך שנותיה כמעט ונשכחה מהזיכרון הספרדי הקולקטיבי והוזכרה רק בהקשרים של שערוריות שהייתה מעורבת בהן כאישה צעירה. מאיו המשיכה ליצור עד סוף ימיה. בשלהי שנות ה-70 שלה עדיין הרצתה והציגה בתערוכות. היא נפטרה בפברואר 1995 במדריד בגיל 93 ונחשבת כיום לאמנית פורצת דרך, שסירבה לשתף פעולה עם תכתיבים שנתפסו בעיניה כפטריארכליים בכל תחומי החיים, וביצירתה בפרט.

כאן ניתן לצפות בסרטון קצר באנגלית אודות האמנית, וכאן בספרדית

כאן ניתן לצפות בסרטון אנימציה עם הדמויות המצוירות של מאיו

דימוי ראשי: האקרובטים מאקרו ומיקרוקוסמוס (acrobatas macro y microcosmos)