אוניברסיטת חיפה החליפה את מנהלת מוזיאון הכט לאחר שזו ביטלה שיח גלריה עם אמן פלסטיני

מאת: גילי סיטון

לפני כשנה וחצי פרצה שערוריה בשדה האמנות בעקבות סירובה של מנהלת מוזיאון הכט לארח את האמן הפלסטיני סאהר מיעארי, לשיח גלריה בתערוכה בה השתתף במוזיאון.

בינואר 2020 אמור היה להתקיים שיח גלריה עם מיערי, אמן פלסטיני-ישראלי ובוגר החוג לאמנות יצירה. מיערי השתתף בתערוכה שהחוג אצר במוזיאון הכט, שנמצא פיזית בתוך אוניברסיטת חיפה ואף נמצא תחת חסותה.

יצירתו של מיעארי הוצגה כחלק מהתערוכה “בנייה בתהליך”, אותה אצרו הסטודנטיות דגנית קרני ושולמית ויינשטיין-ישראל במסגרת סדנה בחוג לתולדות האמנות, אותה לימדה וליוותה האוצרת סמדר שינדלר.

כיממה לפני קיום שיח הגלריה בתערוכה בהשתתפותו של מיערי, הודיעה מנהלת המוזיאון דאז שונית מרמלשטיין לאוצרת שינדלר במכתב, ש”ברצוני להתחיל בהתנצלות על ביטול האירוע במוזיאון הכט. אי הנעימות שאליה נקלענו הייתה נחסכת לו הייתם פונים ישירות אלי, ואולי כך הייתי מקבלת את המידע המלא לגבי האירוע שביקשתם לקיים. חשוב לי להבהיר כי ההחלטה נובעת בשל מחויבותנו להתחשב בדעתה וברצונה של קרן הכט. מתוך ניסיון העבר, הקרן לא תאפשר קיום שיח גלריה לאמן פלסטיני במוזיאון. כולי תקווה כי תמצאו במהרה מקום הולם אחר ברחבי האוניברסיטה לקיים את השיח. עצם היותי בחו”ל מקשה עלי בשלב זה להסדיר הנושא בעצמי מולכם, ואני מקווה שהדברים לא ייצאו מפרופורציה או לא הובנו כראוי. כשאשוב לארץ אבקש שנקבע פגישה ונפיק לקחים מהמקרה במטרה להמשיך ולשתף פעולה בעתיד כפי שרצינו”.

פרסום מכתבה ותגובתה של מרמלשטיין עוררו תגובות נסערות וזועמות בקרב נשות ואנשי האמנות בארץ, שהגיבו בזעקה ברשתות החברתיות ואף דרך העיתונות על התנהלות המוזיאון בחסות אוניברסיטת חיפה.

האוניברסיטה הגיבה בזמנו וטענה שהיא “רואה את העניין בחומרה”, וש”ההחלטה התקבלה ללא אישור ההנהלה ומבלי לעדכנה”. “מנהלת המוזיאון נמצאת כעת בחו”ל”, טענה האוניברסיטה “ולכן התקיים בשלב זה בירור חלקי בלבד. בירור מלא ומעמיק יתקיים עם חזרתה לארץ”. במשך חודשים ארוכים מיאנה האוניברסיטה להגיב באופן פומבי ורשמי. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד גופי אמנות רשמיים כגון איגוד האמנים הפלסטיים, העיתונות ואיקו”ם, נפגש נשיא האוניברסיטה, פרופ’ רון רובין עם האמן סאהר מיעארי, התנצל בפניו בשם האוניברסיטה והבטיח גם לו שהמקרה לא ישנה.

בתחילת שנת 2021 נכנס לנעליה של מרמלשטיין ד”ר ערן אריה והחליף אותה כאוצר המוזיאון ומנהלו. לא ברור האם מרמלשטיין הוחלפה בגלל אותה שערורייה ספציפית, אך האוניברסיטה בחרה לנמק את כניסתו של אריה לתפקיד ב”מיקוד פעילות המוזיאון בראש ובראשונה בתחום הארכיאולוגיה”.

אך אתר המוזיאון ופעילותו השוטפת מספרים דווקא סיפור שונה לגבי חשיבותה של מחלקת הארכיאולוגיה במוזיאון. בשנת 1984 חנך את המחלקה ד”ר ראובן הכט ז”ל וביסס אותה על ממצאים ארכיאולוגיים ישראליים. בשנת 1989 הצטרפה למוזיאון גם מחלקת האמנות, שמורכבת מאוסף אמנות אימפרסיוניסטית של משפחת הכט. באוקטובר 1998 נחנך אגף נוסף במוזיאון, “שמציג תערוכות המבוססות על ממצאים מאוסף הכט וממצאים שהושאלו מרשות העתיקות”, ובמקביל, מארח המוזיאון דרך קבע תערוכות אמנות עכשוויות כגון “רבדים של זהות 2” משנת 2018, ותערוכת הגמר של בוגרי ובוגרות התואר הראשון באמנות של האוניברסיטה, שנפתחת ממש בימים אלו. על פניו משתמע, שפעילות המוזיאון עוסקת באופן שווה בתחומי הארכיאולוגיה והאמנות, כמו גם אתר המוזיאון המחולק לתתי-תערוכות; מחציתן עוסקות בנושאי אמנות ומחציתן בנושאים שנוגעים לארכיאולוגיה.

המקרה המחפיר של ביטול שיח הגלריה עם האמן סאהר מיעארי נחתם לכאורה לפני כשנה בפגישה בין נשיא האוניברסיטה למיעארי, אשר לאחריה פורסמה ע”י האוניברסיטה הודעה רשמית שמגנה את המקרה. הפעולות שהאוניברסיטה נקטה להחלפת מנהלת המוזיאון, לצד הודעה רשמית על כך שמנהלו החדש מתחייב כי מקרים כמו זה של מיעארי לא יישנו עוד, מילאה אותנו ציפייה שמקרים חמורים כמו זה שהתרחש לפני כשנה וחצי בין כתלי המוסד, לא יישנו עוד באף מוסד, חינוכי ואמנותי כאחד.

בתמונה הראשית: אוריאל ח.כספי, אחת העבודות הזוכות מהשנה שעברה.