‘בתנועה דוממת’
מאיה סמירה
מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח
אוצרת: שיר מלר-ימגוצ’י
מאיה סמירה היא צלמת, רקדנית, מתרגלת ומורה ליוגה. באמצעות תורת היוגה נחשפה לראשונה לפילוסופיה ההודית, החוקרת את הקשר שבין תנועה פיזית לתנועה מנטלית. התערוכה ‘בתנועה דוממת’ היא פרי מסע בן שלוש שנים, במהלכו החליפה סמירה לסירוגין בין תפקידיה כצלמת וכמצולמת, והתוודעה לאופן שבו המיקוד וההתכוונות מהותיים הן לצילום והן למחול.
הריקוד ההודי המסורתי שראשיתו פולחן, נועד להעביר את הרקדן ואת הצופה חוויה אסתטית ורוחנית של מציאות אחרת המכונה “ראסה”. שפת התנועה בנויה מתנוחות ומתנועות קבועות, שמייצגות משמעות סמלית, ומשפיעות גם על מצב התודעה.

בעבודה “תנועה” המוקרנת בפתח התערוכה, מופיעה סמירה לבושה בלבוש הודי מסורתי, בתנוחה איקונית המכונה “נַטַרַאז’ה”. זוהי גרסה נשית לריקוד הקוסמי של האל ההינדי שִיוָוה, שבאמצעותו הוא בורא והורס את העולם. סמירה מביימת את עצמה במגוון תנוחות השאובות מרפרטואר המחול ההודי, בחמשת צבעי המנדלה הבודהיסטית המסורתית.

בעבודת הוידיאו “מחול” יוצרת סמירה כוריאוגרפיה המושתתת על מחוות של כפות ידיים (מוּדרות), של תנועות רגליים ושל הבעות פנים. המבט נע ושוהה במקצבים איטיים ומהירים, והקומפוזיציה מתפתחת בהדרגה לריבוי ושִכפול התנועות, במערך סימטרי וגיאומטרי.
שתי העבודות “נשימה” ו”שהייה” המוצבות זו מול זו בחלל, צולמו במקדש לאלה דֵוִוי בגוֹאה, ובארמון מייסור. בעבודה “שהייה” מגלמת סמירה פסל של רקדנית הודית מאוסף המוזיאון. זוהי תנוחה שיש בה שיווי משקל והתכנסות פנימה, וצבעי הטורקיז של הסארי ושל הארמון מתמזגים זה בזה.
בעבודה “שאיפה” מזכירים הדגלים המתנופפים ברוח תנועה המתרחשת מאליה, ומרפררים למשל בוהיסטי. המשל מספר על ויכוח שפרץ בין שני נזירים בעת שהתבוננו בדגל נע ברוח: האחד טען, כי הדגל נע, ואילו האחר סבר, שהרוח היא שנעה. המורה שחלף במקום האיר: “לא הדגל נע ואף לא הרוח; הכרתכם היא הנעה”.

ביום שבת ה- 12.9.20 יתקיים שיח גלריה ושיעור יוגה עם האמנית.

התערוכה מוצגת עד ה- 5.12.2020
0 comments on “מאיה סמירה חוקרת את הקשר שבין תנועה פיזית לתנועה מנטלית. ‘בתנועה דוממת’. תערוכה חדשה במוזיאון וילפריד ישראל”