"דָרוּך"
עוזי עמרני
ליווי אמנותי וטקסט: גילי סיטון
התערוכה "דרוך" של עוזי עמרני מוצגת כעת במתכונתה הוירטואלית לציון 'יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה'. עמרני עצמו נפגע בדרום לבנון בעת ששרת כחובש צבאי, ומתמודד עד היום עם זיכרונות העבר שנחקקו בו.
עמרני הוא בוגר לימודי עיצוב תפאורה ותלבושות, ואף זכה בפרס מעצב התלבושות של האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע לשנת 2013. כיום הוא עוסק בעיקר באמנות ומוציא תחת ידיו הדפסי מונוטייפ, ציורים, ושילובים של דימוי וטקסט. רובם ככולם עוסקים במטען הרגשי המורכב אותו הוא נושא עמו.
עמרני התחנך על ערכים ציוניים ואהבת הארץ, ומגיב בעבודותיו לקשיים אותם הוא חווה מאז שירותו. התערוכה אם כן, עוסקת גם בעיבוד הזכרונות והאירועים של שירותו הצבאי דרך המדיום האמנותי, אך בעיקר עוסקת בפער שחוצץ בין האדם שעמרני היה לפני שירותו הצבאי, והאדם שהוא היום.
עמרני שוזר בעבודותיו סמלים וחומרים השאולים מהז'רגון הצבאי. ציוד צבאי, מדי צבא, פקודות צבאיות, צבעוניות חולית, כלי נשק. מן הסמלים והחומרים הללו הוא מייצר אובייקטים חדשים, סצינות, או סיפורים שנוגעים לו באופן אישי אך מספרים גם את סיפורם האישי- קולקטיבי של רבים אשר נפגעו בשירות הצבאי באופן שאינו נראה לעין.
בשנים האחרונות יצר עמרני מספר גופי עבודות: עבודות שמשתמשות בכלים מעולם העיצוב, הדפסים עם דימויים שנעים בין מזוהה למופשט, וציורים שמשלבים דימויים מן העבר וטקסטים מן ההווה. בשנת 2017, במסגרת המיזם "929" יצר את העבודה "החייל השקוף". בעבודה עיצב עמרני 'מדים חדשים' מבד אורגנזה שקוף ודקיק בהשראת מדי ב' ואפוד צבאיים. על הבד הדפיס עמרני טקסט מתוך מזמורי תהילים, אותם נהג לדקלם כדי להדיח את החרדה בעת היציאה לשטח. הבד מסמל את שבריריותן של ההגנות אותן עוטה החייל על עצמו, לצד הרצון להיות שקוף- בלתי נראה.
"ברית עולם" היא עבודה שיצר עמרני במסגרת לימודי עיצוב מוצר, ועוסקת בברית שנכרתת בין הבן היילוד לשירותו הצבאי. היא שואבת השראה משולחן טקס ברית המילה אך במקום הלובן הבוהק, הטוהר והשלווה שאמור להסב סידור השולחן, מופק השולחן של עמרני מחומרים צה"ליים. מפת השולחן עם העיטור הצה"לי נגזרה משמיכת סקביאס, הכרית לרך הנימול נתפרה ממדים, נרתיק המוהל עשוי פלנלית, ופצצת המרגמה הפכה לגביע קידוש (מלא דם?).
"ברית עולם". נוצרה במסגרת לימודי עיצוב מוצר בHIT חולון בשנת 2019. קדיט צילום: סטס קורינסקי
את סדרת ההדפסים יצר עמרני בשנת 2018. זו סדרת הדפסי מונוטייפ שנעשתה עם אובייקטים שונים, ובה מודפסים דימויים מונוכרומטיים באקריל על נייר. טכניקת ההדפסה נעשית במהירות, ועמרני פעל בה מתוך דחף כמעט תת מודעי. בסוף התהליך כשהביט בדימוי שנוצר, זיהה בו קסדות צבאיות שותתות דם, הנשמה אחרונה בין חובש לחייל, נשקים לוהטים בשמש, שורת קברים זהים ודממה של אחרי הקרב.
את סדרת העבודות שמשלבות דימוי וטקסט יצר עמרני ממש בחודשים האחרונים. זהו מדיום חדש אותו הוא עדיין חוקר, ומגלה בעבודתו. הציורים עשויים על בד ומאופיינים בצבעוניות "חולית" וצה"לית מובהקת. ענן אבק אימתני וירוק, צללית ריקה של חייל מוטלת לצידו, ומילים ומחשבות אינסופיות שמתרוצצות וממלאות את העבודות עד אפס מקום, לעולם אינן נחות או מניחות.
את עבודתו "מספרי ברזל" יצר עמרני מתוך זכרון עוצמתי במיוחד. לפני היציאה לשטח מתפקדים החיילים וקוראים בקול את "מספר הברזל" שנרשם על זרועם. תפקידו של עמרני כחובש אילץ אותו לצאת ולחזור לשטח מספר רב של פעמים, מה שהותיר על ידיו עשרות מספרים שהוחלפו בחדשים. עבודת הוידאו הקצרה מתארת את מחיקת הזהות שמעניק המספר, את התקווה שהמספר שהוענק הוא "מספר מזל" ואת הרצון להדחיק ולשכוח את החוויות הקשות לצד ההנצחה שלהן בצילום חי.
בשנת 2012 חיבר עמרני טקסט קצר לכבוד אירוע זכרון שיזמה אחותו יהודית לביא בנושא הלומי קרב. הוא העניק לטקסט את הכותרת "מגש הכסף השקוף" וכותב בו לבתו הללי:
ואני…
אני כבר לא אחזור אהובה,
כי נפשי פצועה מדי מכדי לקחת אותך לגן,
ולהשכיב אותך לישון בערב, ילדתי.
לנשק אותך ולתת לך את התחושה הכי בסיסית
שילד צריך לקבל…שאבא פה.
כי אבא הוא מגש הכסף וגם את ילדתי
ולילדי מגש הכסף יש אבא אחר…
ועוד כותב עמרני לכל אותן נשים ואנשים איתם הוא חולק מדי שנה כבוד לאלו שאינם:
עוד מעט ייכנס היום,
עוד מעט ויקרעו את התחבושות מעל הפצעים,
ייחשפו הגדמים,
ייראו לעין-כל נכויות הקרב.
פצועי הגוף יעלו להר, מי על משענתו ומי על כסאו.
שורות שורות.
פניהם חתומות.
אותות המלחמה על חזם.
יעמדו זקופים כתורן,
שיוכל הדגל להמשיך ולהתנוסס.
שיח גלריה לציון יום הזכרון יתקיים בזום בהשתתפות עוזי עמרני וגילי סיטון ביום שלישי ה 28/4 בשעה 12:00
את עמרני ניתן למצוא בחשבון האינסטגרם שלו או בחשבון הפייסבוק שלו
עוזי. מקסים. עמוק ומרגש.
עבודות עוצמתיות. נוגעות. תודה שאתה חולק איתנו משלך.
עוזי יקר,
כל כך הרבה על הכתפיים שלך. טוב שיש את האומנות לדבר את מה שאין מילים מספיק. את זה עושים הגיבורים ואתה גיבור עוזי.
תודה ששיתפת. עוצמתי מאוד. שליחות.
עוזי, כמה עוצמה וכאב!
עבודות מרטיטות נפש ומעוררות מחשבה וזווית ראיה אחרת.
תודה על השיתוף , החדיפה , ההדהוד. רק בריאות ויצירה מיטיבה.
❤
חנה
גאה בך, חיבוק גדול!!!
לעתים נדירות אתה נתקל ביצירת אמנות שמשאירה עליך רושם חזק כל כך
גם המבע וגם האומץ לטרוף את נפשך בידיהם של אחרים ולחשוף את מה שזועק בפנים
לבי אתך
תודה
אבישי
כתבה מרגשת ועבודה נוגעת ללב. שולחת לך חיבוק אוהב מרחוק – מאיה הד
אומנות היא לא מה שהאמן רואה, היא מה שהוא גורם לאחרים לראות- אדגר דגה. עוזי את בהחלט יוצר ואומן שנותן לנו הצצה לנפש וחומר למחשבה.אל תפסיק ליצור ולתת לנו כל פעם הצצה לנפש וחומר למחשבה…
ראיתי את היצירות שלך שמבטאות המון כאב
מאחלת שימצאו נחמה ומרגוע ללב
תודה לאחיך צבי היקר שחשף בפנינו אותך עוזי ואת האמנות המהממת שזורקת אותך למקומות הקשים של החיים. המשך ליצור, ליהנות ולהנות אחרים
מרגש מאוד ועוצמתי. נשאבתי לכל עבודה ועבודה ורציתי עוד מהן. תודה לעוזי על שנתת לנו להיכנס לעולמך, ותודה לך גילי על הטקסט הרגיש והמדויק ועל העלאת התערוכה בפורמט הבלתי שגרתי הזה.
עוזי יקר, עבודות עצמתיות וחזקות ביותר. כמה כשרון…
עוזי ,המפגש עם התהו,הוציא ממך אור מאוד גבוה,שיכול מאוד לסנוור, נמצא שלקחת את האור הזה ושזרת אותו בתוך היצירה המדהימה הזאת,תודה ששיתפת אותנו בזה.שהזיכרון יהפוך לעצמאות.
עוזי….איזו עוצמות! ותודה שנתת לצבי לשתף אותנו!
אסתר לדל
מעלה גלבוע
עוזי, תערוכה חזקה ביותר. כואבת ביותר ומסקרנת מאוד לשמוע את הסיפור שלך.
וגם הרבה פחד..
מאחל לך את כל הטוב שבעולם
עוזי היקר.המחשבה,הרגש,העמל וטוב לבך,החבור לעבר ולעתיד המנצח,מדברים בקולי קולות את אשר חווית.תמשיך ובע"ה תצא מחוזק.הרבה תודה.ברכה
היצירה שלך הצליחה לתת לנו הצצה לחוויה שלא ניתן להעביר במילים ולהבין קצת יותר על מחירי המלחמה שפחות גלויים לעין. הצצה זו הותירה אותי ללא מילים וכאב גדול. לוי יהי והתערוכה הזו תביא עמה מזור לפצעים …תודה !
❤
תודה לך על התערוכה ועל שיח הגלריה. אוצרת את הרשמים מהתערוכה כשאני עוצרת את הדמעות