תמיד הוא חוזר // שני סאסי
אוצרת: יעל בן שלום
הדימוי הצף
בתערוכת היחיד הראשונה שלה, שני סאסי מציגה 12 ציורים אחידים בגודלם, 50 ס״מ על 70 ס״מ כל אחד.
הציורים נעשו על ניירות צבעוניים בגירי פסטל רך עזי פיגמנטים. סאסי משתמשת בצבעים בדיוק כפי שיצאו מהמפעל, רדי מייד של צבע המונח בבהילות החלטית וכמו מנסה ללכוד רגע לפני שייסגר חלון.
ובמפעל הציורי משטחי צבע, קווים וכתמים נחתכים-מותכים אחד בשני בתחושה קולאג׳יסטית. האלמנטים ספק מרחפים על הנייר ספק תלויים אחד בשני לבל ייפלו מחוץ למסגרת.
בכולם – ירח.
סאסי מספרת כי יש בה משיכה לדימויים צפים, מרחפים, שאין להם קרקע. לאחר שסיימה את העבודה על הסדרה פגשה את שירה של דליה רביקוביץ ״גורע וזורח״, שמהווה בעיניה ״פענוח מילולי למהלך הציורי״. בשיר מתארת רביקוביץ את המפגש עם הירח בצורתו החסרה, הירח הפוחת, שחוזר מידי לילה. גורם שמימי כדימוי פתייני שלא ניתן לתפוס את צורתו מאחר שהוא משתנה ללא הרף בתהליך הכחדה עצמי אינסופי: ״פוחת וגורע ניחר ושוקע, נפסד ונובל״.
הירח של סאסי, כמו של רביקוביץ, אינו ירח מתמלא. הוא נמצא במצב תמידי של שלילה והצטמקות.
הסהר, בצורתו החסרה, מופיע בכל ציור מעט אחרת כך שמקבץ העבודות מייצר תחושה של ריבוי חזיונות. אך כמו אצל רביקוביץ, מבט מפוכח מגלה כי מדובר למעשה באותו הירח, ״תמיד הוא חוזר״. רגע ההכרה הוא הרגע בו מתנפצת אשליית המלאות.
החזרתיות אינה מתבטאת רק בהופעת הירח אלא גם במעשה האמנות עצמו. מהעבודות, גודלן האחיד והאלמנטים המרכיבים אותן עולה תחושה חזקה של ריטואל, דפוס קבוע וחוזר של פולחן ציורי. האם גם כאן, כמו בהקשרו המקורי-דתי של הריטואל, מדובר בניסיון להתגבר על חוסר יציבות?
הצבעים של סאסי חורגים מגבולות הדף אל חלל התצוגה עצמו. הם אינם משדרים עצבות אלא מלאי חיוניות. ספקטרום של סגולים, ירוקים, אדומים, צהובים, כחולים וורודים בקשת בענן של גוונים.
עולם שלא נח במקום ומייצר מצג שווא של שליטה במעין הדהוד לחיים עצמם.
פרגמנט
מעניין להתבונן במהלך הציורי הזה דרך תפיסות עכשוויות של פורמליזם. העמדה הפורמליסטית המסורתית שיקפה את האמונה כי היצירה האמנותית היא צורה אסתטית אוטונומית והפרשנות שלה צריכה להיעשות בעיקר דרך המימד החושי, כלומר, תכונותיה הוויזואליות (צורה, צבע, גודל) של היצירה והאופן בו נעשתה. זאת, להבדיל מתוכן נרטיבי או מערכת היחסים בין היצירה לבין עולם חיצוני לה.
גישה זו כידוע איבדה מהפופולריות שלה במחצית השנייה של המאה ה-20 לטובת תפיסות ביקורתיות שראו בטקסט, או במימד ההכרתי-קוגניטיבי חלק בלתי נפרד מכל ניתוח אסתטי של יצירת אמנות וגרסו כי זו צריכה להיעשות בראש ובראשונה דרך מידע על האובייקט והקשרו.
ואולם, בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 ביססו פילוסופים עכשוויים תיאוריות של פורמליזם מתון. הפורמליזם המתון מייצג גישת ביניים הממוקמת בתווך שבין הפורמליזם הקיצוני המסורתי לבין תפיסות אנטי פורמליסטיות. השקפה זו מכירה בכך שיש יצירות אמנות שהערך האסתטי שלהן נובע מהידע המוקדם שלנו לגבי היצירה והקשרה החברתי או ההיסטורי אך עדיין, הן מחזיקות בתכונות פורמליסטיות חשובות שאין להתעלם מהן.
השקפה דומה קיימת בתאוריית הפורמליזם העמוק Deep Formalism"״, תפיסה סימבולית השואפת לשמר את המדיום האמנותי ומבוססת על אסתטיקה פילוסופית שלפיה בכל יצירת אמנות המימד החושי והמימד התוכני ספוגים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה.
ברוח זו, סימון הירח השבור בתוך מערך הפרגמנטים האינטנסיבי והמופשט בעבודות מייצר שלם מורכב אחד שאין לו נוכחות אחרת אלא ברגע הזה בזמן.
יעל בן שלום
0 comments on “בתערוכת היחיד הראשונה שלה מציירת שני סאסי ירחים מצומקים בצבעי פסטל שאך יצאו מהמפעל. "תמיד הוא חוזר". בית האמנים תל אביב. פתיחה ביום חמישי ה16.1 בשעה 19:30”