העבודות של משה גרשון ואבישי פלטק המציגים תערוכה זוגית בגלריה ‘חנינא’ בתל אביב נולדו מתוך כתם שחור. עד ה 16/11

זחל
משה גרשון | אבישי פלטק
אוצרת | ליא ציגלר

זחל הינה תערוכה משותפת לאמנים משה גרשון ואבישי פלטק. מיצב תלוי מקום המורכב משתי סדרות של עבודות טריות אשר נעשו במהלך החודשים האחרונים במקצב דהירה, אל עבר “הקו המת” ((dead line, וזאת בהתאמה לחלל הגלריה, בה הן פוגשות זו את זו. למוות ולמפגש, או למפגש עם המוות, זה המצביע בהכרח על שחי ומבדילו מן המת, תפקיד מכונן בקריאת גופי העבודה ושזירתם האחד במשנהו. אליהם מצטרף נופך נוסף, חשוב לא פחות, פוטנציאל הנטען בתנועה מתוך המפגש המתקיים בין הצופה לעבודות ויכולתו לחולל בהן חיים.

שני גופי העבודה הינם של ציירים פיגורטיבים בבסיסם, המתייחסים לפיגורה והיעדרה בעבודות גדולות מימדים. עבודות אלו, הפונות אל הסיפורי, הפנטסטי והאימתני, נבראו מן השחור- הכתם חוזר בהם ומותח זרוע וקו לכדי חיוך.

משה גרשון, מציג סדרה של 3 ציורי נוף הממשיכים מפגש עם אב רוחני, הצייר ניקולאי רוריך (רוסיה), אשר היה גם ארכיאולוג- טייל וצייר של מה שניתן לתאר בעיקרו כפולחן ורוח בחומר ובטבע. בשונה מרוריך, גרשון מחזיק בעמדת הדור, אינו יוצא אל הטבע ואף אומר “לנו כבר אין טבע, יש מחשבים ופלאפונים, הצבעים של הטבע היום מסונכרנים עם צבעי מסך המחשב”. ציורי הנוף, העשויים צבעי שמן וטושים על גבי שכבת צבע אקרילי שחורה ראשונית, מייצרים ייצוגי נוף- סלעים, הרים וסצנות פולחניות הנפרסות אל מבטו של הצופה. לראשונה בעבודתו של גרשון  נופים אלו נטולי דמויות. העבודות בנויות על פרספקטיבות של מאסטרים, כדוגמת ורמיר, לבנייתן נעזר גרשון בשימוש בגיר כחול ((chalk line המשמש בנאים, הממשיך ומסמן פרספקטיבות בחלל הגלריה. אלו מתחקות אחר מקור מים, יסוד שאינו בנמצא על צורותיו החומריות השונות: הר מושלג; ים העשוי מעויינים; באר. ההר לקוח מסמל חברת לואקר (,(Loacker הים, הממוקם באזור סלעי, לקוח מ’אימ’ג בנק’ של מקום באוסטרליה שנקרא בפי האבוריג’ינים עין הדג (Woolamai; הבאר, היא הבאר של יתרו ראש המדיינים, מתוך הסרט ‘עשרת הדיברות’ (1956). משה התנ”כי ומשה גרשון העכשווי, צועדים יחדיו, מאמינים תחת השמש, הוזים, בין אואזיס למדבר.

אבישי פלטק, יצר סצנה בעלת מאפיינים תאטרליים במרכזה ‘מתי’ התלוי, פיגורה נערית עשויה עץ בריץ’, תלויה במהופך ומעוגנת אל חבל בגזע עץ. ציור שטוח ודו צדדי, בצידו האחד משוך צבע אדום- דם ובצידו השני נשקפים שמי הגלקסיה- הנצח. הגפיים השמוטות, נעות ומערבלות את החלל באיטיות ובמהופך, ניע ללא ניע. סביב ‘מתי’ התלוי נמצאים תלויים על גבי הקירות “התליינים”, פיגורות דחליליות, ליצניות, שאינן בעלות מיניות מוגדרת או תווי פנים, בדומה לדמות הליצן שלא ניתן לקרוא את מימיקת פניה, היות ואלו מכוסים צבעי פנים.
הכתם השחור, עשוי דיו, חוזר על גבי הדמויות התלויות, ‘סבסטיאן, בלתזר, קקופיטריה’ (אבן רעה ביוונית). הדחליל –ליצן בעל מנגנון ויכול לנוע בתנועה מוגבלת בסמוך לקירות הגלריה; תוך כדי תנועה הוא רושם שארית איבריו על גבי הקיר. המפעיל של אותו ליצן אפל הוא הצופה, על ידי משיכה במנגנון הנמתח מחבל, הופך הצופה לפעיל והליצן מזיז איבריו. הציור חי, מחכה לאותו אחד שימשוך לו בזנב. דמות אחרונה, ‘רגל שחורה’, שמוטה בין היציאה לכניסה, המת החי, מופיע ודמם.

במפגש נשזרת חוליה ועוד חוליה בשרשרת הזוחלת, בדומה לאותו זחל ההופך לגולם שיהיה לפרפר לפני מותו, על הרצף בזחילה, יש מקום מרוכז ושפוף הנפרש ונפתח ומשתופף שוב, יש בו פחד וכן, יש בו אהבה.

*בשבת ה 9/11 יתקיים שיח גלריה בתערוכה בנוכחות האמנים.

נעילה: 16.11
זחל, סתיו 2019
גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל- אביב יפו.

קרדיט עיצוב הזמנה: נוקי אולחובסקי.