מוצג בין התאריכים 18/3/2021- 10/4/2021. אירוע פתיחה ב- 26/3 בשעה 11:00
בימים אלו מציגה דפנה רבס קיר אמנית חדש בבית האמנים תל אביב. על הקיר מוצגת סדרת צילומים סטריליים של אובייקטים עם כותרות שונות, העוסקים באלימות מושתקת, פמיניזם וביחס המורכב שבין המושגים “מסמן” ומסומן”
היי דפנה, לטובת מי שאינןם מכירות.ים, ספרי קצת על עצמך. איך הגעת לשדה האמנות, היכן למדת ומתי התחלת ליצור.
היי. בעיקרון עוד מימי ילדותי הייתי יצירתית. מגיל מאוד צעיר ניגנתי, ציירתי וצילמתי. דרך היצירה ניסיתי להבין את הסביבה שלי ולקח לי זמן לקבל ולהבין את זה. בסוף שנות ה – 90 סיימתי בהצטיינות לימודי צילום בקמרה אובסקורה. רועי קופר היה אז ראש החוג לצילום ואדם ברוך היה נשיא בית הספר – זו נחשבת לתקופת הזוהר של קמרה אובסקורה.
במהלך לימודי בקמרה אובסקורה הכרתי את ד”ר מיכל פופובסקי- אישה מיוחדת ומרתקת והיא חיברה אותי לתחום הפילוסופיה. למדתי גם פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב אבל לצערי לא סיימתי את התואר. השיח שלי עם שדה האמנות החל כבר אז. עד שנת 2018 יצרתי ועבדתי כצלמת; כתבתי במגזינים מקומיים, ועסקתי בצילום תעשייתי עצמאי.
בשנת 2019 התחלתי ללמוד לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה. באותה השנה הכרתי גם את נורית טל-טנא שאוצרת את קיר האמנית הנוכחי. בשנת 2020 נורית טל-טנא אצרה עבורי תערוכת יחיד בגלריית ‘המעבדה’ שהיוותה מפנה משמעותי לאחר משבר שחוויתי בחיי. מאז המשבר קיבלתי המון תמיכה ממסגרות רשמיות וגם מהסביבה הקרובה, ואני נמצאת היום במקום הרבה יותר טוב שגם משפיע על היצירה שלי.
סינר
האם היו אמניות.ים, מורות.ים או דמויות מפתח שהיוו או מהוות עבורך השראה מיוחדת?
באוניברסיטת חיפה זכיתי להכיר הרבה א.נשים מוכשרות.ים. הצלמת פסי גירש מעניקה לי את האומץ ליצור והיא מאוד משפיעה עלי בתחום הצילום. גם פיליפ רנצר שלימד אותי ציור בשנה א’ פתח לי דלת ונתן לי “אישור” לצייר. היה לי מעניין ללמוד אצל מישהו שהוא גם פסל, זה אפשר לי הסתכלות הרבה יותר מופשטת וכללית לצורות. חוצמזה, הדף סופג הכל ואף פעם לא מעביר עלי ביקורות. כרגע אני ממשיכה ליצור בכיוון של סדרה הצילומים הנוכחית ‘הוראות לחיים נורמליים’.
במה עוסקות העבודות בקיר האמנית? האם מוצגים האובייקטים עצמם או צילומים שלהם?
“הוראות לחיים נורמלים” זו סדרה לא כל כך שמחה, יפה או נעימה, אבל אם מסתכלים על כל דימוי בנפרד אולי אפשר להתחיל לצחוק. אם הדימויים היו מפוזרים הייתה להם משמעות אחרת מאשר כשהם מאוגדים. החיבור מאפשר להם משמעויות חדשות.
הסדרה מדברת על אותו קו דקיק של נורמליות, אם עוד נשאר משהו מהמושג הזה בימים כל כך לא נורמליים. אני מתכוונת לשימוש שאינו עולה בקנה אחד עם פס היצור שלהם. זה נושא שלא קל לי לדבר עליו אבל הרבה א.נשים סובלים מדיכאונות ואובדנות – הוא נוכח בעיקר אצל נוער ואנשים מבוגרים.
חלון
איך הנושא הזה מתקשר לתהליך העבודה שלך? מהיכן את מתחילה, החומרים שבהם את משתמשת וכו’
הצילומים הם של אובייקטים שבחרתי מתוך החיים שלי. צלמתי אותם בסטודיו מחוץ להקשרם ובאופן סטרילי שמעלה שאלות לגבי השימוש שלהם. העבודות מדברות על אלימות דרך האובייקטים: מקוש, מערוך, חבל התלייה לצד עיסוק בדימויים פמיניסטיים כמו הפד ספוג הדם, התקן תוך רחמי ועוד.
הצילומים אינם גדולים וממוסגרים בתוך צורה של קלף ממשחק קלפים, כשהמילה שמופיעה בתחתית הדימוי מדברת את הדימוי עצמו. זה מתקשר למחשבה על מושגים כמו “מסמן”, “מסומן”, תרבותי ופראי. כך יוצא שהטקסט בעצם מוביל אותנו ל”נורמלי”, לקריאה “בטוחה יותר” של מה שנראה כסדין, מטאטא, שולחן, חלון. הטקסט לא מאפשר להציץ למקומות אפלים ו”לא נורמליים”. הוא שומר על הצופה ועל סטריליות ורדידות.
כאבל USB
מעניין. אלו צילומי פורטרטים של חפצים אבל משהו בהם מרגיש מאוד אנושי. כאילו אלו פורטרטים של בני אדם ששמם מופיע בתחתית הדימוי. וגם בגלל הכותרת של הסדרה, יש תחושה שצילמו אותם בבית משוגעים וניסו להעניק להם איזה ממד של נורמליות.
בימי הביניים היה נהוג לאפשר למשוגעים לעמוד בכניסה לעיר, כדי לקבל את הבאים. שיגעון הוא תלוי תקופה, מחשבה, הבנייה חברתית ומוסכמות. הסדרה “הוראות לחיים נורמליים” מחפשת את הזוגות / השלישיות/ הרביעיות או הקלף בודד – כדי למצוא תשובה או שאלה ברורה יותר ולבחון את העצמי מול אותן מוסכמות.
נשמע שיש עוד לא מעט מחשבות ומחקר שכדאי לעשות בנושא. האם יש תערוכות או פרויקטים עתידיים על הפרק?
כרגע יש על הפרק תערוכה קבוצתית באשדות יעקב ותערוכת מכירה קבוצתית. חוץ מזה אני עדיין לומדת באוניברסיטת חיפה אז מקווה להמשיך לעסוק בנושאים האלו וליצור דרכם במסגרת הזו.
מאת: גילי סיטון
‘הוראות לחיים נורמליים’ / דפנה רבס
קיר אמנית בבית האמנים תל אביב
אוצרת נורית טל טנא
מוצג בין התאריכים 18/3/2021- 10/4/2021. אירוע פתיחה ב- 26/3 בשעה 11:00
בימים אלו מציגה דפנה רבס קיר אמנית חדש בבית האמנים תל אביב. על הקיר מוצגת סדרת צילומים סטריליים של אובייקטים עם כותרות שונות, העוסקים באלימות מושתקת, פמיניזם וביחס המורכב שבין המושגים “מסמן” ומסומן”
היי דפנה, לטובת מי שאינןם מכירות.ים, ספרי קצת על עצמך. איך הגעת לשדה האמנות, היכן למדת ומתי התחלת ליצור.
היי. בעיקרון עוד מימי ילדותי הייתי יצירתית. מגיל מאוד צעיר ניגנתי, ציירתי וצילמתי. דרך היצירה ניסיתי להבין את הסביבה שלי ולקח לי זמן לקבל ולהבין את זה. בסוף שנות ה – 90 סיימתי בהצטיינות לימודי צילום בקמרה אובסקורה. רועי קופר היה אז ראש החוג לצילום ואדם ברוך היה נשיא בית הספר – זו נחשבת לתקופת הזוהר של קמרה אובסקורה.
במהלך לימודי בקמרה אובסקורה הכרתי את ד”ר מיכל פופובסקי- אישה מיוחדת ומרתקת והיא חיברה אותי לתחום הפילוסופיה. למדתי גם פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב אבל לצערי לא סיימתי את התואר. השיח שלי עם שדה האמנות החל כבר אז. עד שנת 2018 יצרתי ועבדתי כצלמת; כתבתי במגזינים מקומיים, ועסקתי בצילום תעשייתי עצמאי.
בשנת 2019 התחלתי ללמוד לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה. באותה השנה הכרתי גם את נורית טל-טנא שאוצרת את קיר האמנית הנוכחי. בשנת 2020 נורית טל-טנא אצרה עבורי תערוכת יחיד בגלריית ‘המעבדה’ שהיוותה מפנה משמעותי לאחר משבר שחוויתי בחיי. מאז המשבר קיבלתי המון תמיכה ממסגרות רשמיות וגם מהסביבה הקרובה, ואני נמצאת היום במקום הרבה יותר טוב שגם משפיע על היצירה שלי.
האם היו אמניות.ים, מורות.ים או דמויות מפתח שהיוו או מהוות עבורך השראה מיוחדת?
באוניברסיטת חיפה זכיתי להכיר הרבה א.נשים מוכשרות.ים. הצלמת פסי גירש מעניקה לי את האומץ ליצור והיא מאוד משפיעה עלי בתחום הצילום. גם פיליפ רנצר שלימד אותי ציור בשנה א’ פתח לי דלת ונתן לי “אישור” לצייר. היה לי מעניין ללמוד אצל מישהו שהוא גם פסל, זה אפשר לי הסתכלות הרבה יותר מופשטת וכללית לצורות. חוצמזה, הדף סופג הכל ואף פעם לא מעביר עלי ביקורות. כרגע אני ממשיכה ליצור בכיוון של סדרה הצילומים הנוכחית ‘הוראות לחיים נורמליים’.
במה עוסקות העבודות בקיר האמנית? האם מוצגים האובייקטים עצמם או צילומים שלהם?
“הוראות לחיים נורמלים” זו סדרה לא כל כך שמחה, יפה או נעימה, אבל אם מסתכלים על כל דימוי בנפרד אולי אפשר להתחיל לצחוק. אם הדימויים היו מפוזרים הייתה להם משמעות אחרת מאשר כשהם מאוגדים. החיבור מאפשר להם משמעויות חדשות.
הסדרה מדברת על אותו קו דקיק של נורמליות, אם עוד נשאר משהו מהמושג הזה בימים כל כך לא נורמליים. אני מתכוונת לשימוש שאינו עולה בקנה אחד עם פס היצור שלהם. זה נושא שלא קל לי לדבר עליו אבל הרבה א.נשים סובלים מדיכאונות ואובדנות – הוא נוכח בעיקר אצל נוער ואנשים מבוגרים.
איך הנושא הזה מתקשר לתהליך העבודה שלך? מהיכן את מתחילה, החומרים שבהם את משתמשת וכו’
הצילומים הם של אובייקטים שבחרתי מתוך החיים שלי. צלמתי אותם בסטודיו מחוץ להקשרם ובאופן סטרילי שמעלה שאלות לגבי השימוש שלהם. העבודות מדברות על אלימות דרך האובייקטים: מקוש, מערוך, חבל התלייה לצד עיסוק בדימויים פמיניסטיים כמו הפד ספוג הדם, התקן תוך רחמי ועוד.
הצילומים אינם גדולים וממוסגרים בתוך צורה של קלף ממשחק קלפים, כשהמילה שמופיעה בתחתית הדימוי מדברת את הדימוי עצמו. זה מתקשר למחשבה על מושגים כמו “מסמן”, “מסומן”, תרבותי ופראי. כך יוצא שהטקסט בעצם מוביל אותנו ל”נורמלי”, לקריאה “בטוחה יותר” של מה שנראה כסדין, מטאטא, שולחן, חלון. הטקסט לא מאפשר להציץ למקומות אפלים ו”לא נורמליים”. הוא שומר על הצופה ועל סטריליות ורדידות.
מעניין. אלו צילומי פורטרטים של חפצים אבל משהו בהם מרגיש מאוד אנושי. כאילו אלו פורטרטים של בני אדם ששמם מופיע בתחתית הדימוי. וגם בגלל הכותרת של הסדרה, יש תחושה שצילמו אותם בבית משוגעים וניסו להעניק להם איזה ממד של נורמליות.
בימי הביניים היה נהוג לאפשר למשוגעים לעמוד בכניסה לעיר, כדי לקבל את הבאים. שיגעון הוא תלוי תקופה, מחשבה, הבנייה חברתית ומוסכמות. הסדרה “הוראות לחיים נורמליים” מחפשת את הזוגות / השלישיות/ הרביעיות או הקלף בודד – כדי למצוא תשובה או שאלה ברורה יותר ולבחון את העצמי מול אותן מוסכמות.
נשמע שיש עוד לא מעט מחשבות ומחקר שכדאי לעשות בנושא. האם יש תערוכות או פרויקטים עתידיים על הפרק?
כרגע יש על הפרק תערוכה קבוצתית באשדות יעקב ותערוכת מכירה קבוצתית. חוץ מזה אני עדיין לומדת באוניברסיטת חיפה אז מקווה להמשיך לעסוק בנושאים האלו וליצור דרכם במסגרת הזו.