׳צור, דמיין, המצא'. אוצרת הגלריה ללימודי אפריקה עידית טולידאנו כותבת על הביאנלה ה-14 בדקאר
בין שלל אירועי האמנות והביאנלות ברחבי העולם, זו הביאנלה שכדאי לכןם להכיר
בין שלל אירועי האמנות והביאנלות ברחבי העולם, זו הביאנלה שכדאי לכןם להכיר
תערוכות הגמר מציגות את מחזור האמניות.ים שעתידות.ים לרשום הישגים בשדה האמנות בארץ ובעולם
התערוכות תיפתחנה במעמד ראש העיר מר צבי גוב-ארי
התערוכה עוסקת בגיוון כגשר בין תרבויות, אמנות בין-תרבותית ופמיניזם
האירוע יתקיים לערב אחד בלבד וכולל את האמניות והחוקרות חברות העמותה ועמיתיהןם הרבים מתחום הספרות והאמנות
יצירתה של אן בן-אור מורכבת משני סוגי אורנמנטים שמקשרים בין ציוריה לבין מאסטרים מתולדות האמנות
הסולם רגליו בשמיים וראשו בארץ. בעומק שלו, זהו הסולם היהודי: נשיאת המבט היהודית היא לא אל השמיים, אלא אל האדמה. את ההתגלות הרוחנית, את הסוד, מחפש המבט היהודי למצוא דווקא בתוך החומר
העבודות של לוי קוראות לשינוי יסודי בסדר החברתי בישראל, כדי לאפשר דרכי ביטוי מגוונות שאינן הגמוניות ומקדמות סדר חברתי-מגדרי-אתני חדש ומתוקן
בתערוכה מתפקדים פסליה של פרידמן כאובייקט המלווה את הרקדנ.ית וכחומר – חפץ שמייצר דיאלוג ומדגיש את שפת הגוף האנושית
'מאורות' מאיה סמירה אוצר: שרון תובל המעבדה לאמנות התערוכה מוצגת עד ה- 4.6.22. מפגש עם מאיה סמירה יערך ביום שישיContinue Reading
התערוכה משקפת עבור האמניות חלק משיח מתמשך על מעמדה של האישה בחברה המערבית באופן כללי, וסוגיית הגילנות באופן ייחודי
הציורים מזמינים את הצופה להיכנס לעולמה הפנימי של פוקס; אל הסערה, אל הגלים, אל התהומות הכחולים ואל חוף מבטחים
איגוד המוזאונים, איקו"ם ישראל והמוזאונים ברחבי הארץ, מזמינים את הציבור הרחב לבקר בעשרות מוזאונים ללא עלות
בקיר האמנית של שמואלי בוכניק, מופיעה העין כדימוי רוחני שיש בו מן ההתבוננות פנימה והחוצה
חדוה ורוני ראובן הם זוג בחיים וביצירה. בתערוכה "צל ערביים וירוקת" הם מציגים מיצב משותף שיועד למבנה של בית הבאר ביפו
בר-נור הקדישה מספר עבודות בתערוכה לעיר הולדתה האוקראינית לביב, ומבטאת בהן את השפעת העיר על ילדותה ואת האימה שהתעוררה בה בעקבות המלחמה
היער מורכב מפעולות קולאז'יות גדולות ממדים שמשלבות פרגמנטים של גוף ונוף המהדהדים זה את זה בחלל, וחוברים יחד לשלם הסבוך מסך חלקיו
התערוכות ייפתחו ביום שישי 29.4.22 בשעה 11.00, במעמד ראש העיר מר צבי גוב-ארי
תחת חופה בצבע כחול אולטראמרין, הופך הביתן הישראלי בוונציה לארמון מלכות, והטיה לאומית ופטריארכלית רבת שנים הופכת למרחב חוצה-גבולות וממוגדר מחדש
הפרויקט, בו מככב סגנונו המובהק, הפולמוסי והאמביוולנטי של רוזן, לוקה הפעם במידת מה של גרוטסקיות אפילו ביחס לעצמו ובמה שניתן לכנות ניחוח הגמוני, ארכאי ומיושן