ציפרלקס / עינת סיני פסטרנק
אוצרות: מירי ורנר, רונית קדוש
הגלריה לאמנות על שם לאו פלטאו וסטפי שליימר-יניצקי, רמות מנשה
נעילה: 23.5.26 | 11:00-13:00
השקט משקר לאחרונה. בשקט מתקופות אחרות הערכתי את הדממה המיוחדת בשבילי קיבוצי הארץ. שבילי קיבוץ "רמות מנשה" דרכם צעדתי אל הגלריה לאמנות, לא אכזבו. הגלריה על שם לאו פלטאו וסטפי שליימר-יניצקי (שני אומנים שהחלל שימש כסטודיו שלהם) באוצרותן של מירי ורנר ורונית קדוש, הפכה בתמיכת הקיבוץ לגלריה שמציגה תערוכות מתחלפות מזה 13 שנים. בשלהי מלחמת "שאגת הארי" נפתחה בגלריה תערוכת היחידה של עינת סיני פסטרנק "ציפרלקס". סיני פסטרנק היא בוגרת תואר ראשון בעיצוב מוצר ותואר שני באמנות בשיטת מחקר מבוסס יצירה. בנוסף, היא גם מורה לאמנות בחשיבה יצירתית ואוצרת הגלריה לאמנות בשער העמקים, אותה הקימה עם קולגות בשנת 2016.
לפני כשלוש שנים, עם טבח ה- 7.10, הפחד והחרדה הקיומית הובילו את סיני פסטרנק ליצור גוף עבודות רב-תחומי; שש עבודות במדיומים שונים שמוצגות כעת בתערוכה. זו תערוכת היחידה הראשונה של סיני פסטרנק והעבודות המוצגות בה, ממשיכות מחקר בן עשור שבוחן את השפעתה של התרבות האיראנית, מולדתם של הוריה, על זהותה וחייה בקיבוץ שער העמקים.
את התערוכה מקדישה סיני פסטרנק לאמנית האיראנית הגולה שירין נשאט ולנשות איראן, "לוחמות אור אמיצות", הנאבקות בימים אלה למען שינוי מהותי במדינתן. בעבודותיה קושרת סיני פסטרנק בין המבקרות המקומיות בתערוכה, ל"אחיותיה" שבאיראן כשותפות גורל. דרך התערוכה, מבקשת סיני פסטרנק להעניק קול, במה ומרחב לביטויים של כאב, אבסורד, חוסר ביטחון וחוסר יציבות שמשותף הן לנשות איראן והן לנשות ישראל.
במציאות פוסט טראומטית – שקט הוא דבר מבורך, אך בתערוכה "ציפרלקס" השקט מתעתע ומלווה בפעימות הסאונד של הוידאו "אישה בעמדת שמירה"; שקט דרוך, שכופה להישיר מבט למציאות הישראלית.
מורן: מדוע בחרת בשם התערוכה "ציפרלקס"?
עינת: הצגתי את הרעיון המרכזי של התערוכה, כולל שמה, לאוצרות הגלריה כשלושה שבועות לפני הפתיחה. התהליך היה מאוד מהיר. הבחירה בשם "ציפרלקס" נבחרה אחרי שוידאתי עם משפחתי שזה בסדר מבחינתם, בגלל החשיפה הנדרשת. בנוסף, ובזכות ההיכרות עם החלל והידע שצברתי כאוצרת, גוף העבודות היה מגובש והותאם בדיוק למרחב התצוגה.
תוכלי לספר על אותו פחד קיומי שנוכח בתערוכה?
נולדתי תשעה חודשים בדיוק אחרי מלחמת יום כיפור. המלחמה התחילה באוקטובר 73 ואני נולדתי ביולי 74. אבא שלי היה בצבא ואני הייתי ברחם של אמא בזמן הכי נוראי של עם ישראל. זה אצלי בגנים, החרדות ממלחמה, זה לא סתם הגיע אליי. סביב כל הדברים שקרו ביום יום שלי (לפני ואחרי זוועות ה-7 באוקטובר) הרגשתי שהנפש שלי לא יכולה להחזיק את כל האירוע הזה, שהחרדה משתלטת עלי ושכאמא אני נדרשת לתפקד.
מתוך אינטואיציה חזקה, הגישה סיני פסטרנק בקשה לרישיון נשק מספר חודשים לפני טבח ה- 7.10 (ועד לרגע זה המערכת הבירוקרטית לא חזרה אליה עם תשובה לאישור או שלילה). מחשבות על כדורי האקדח והצורך שלה להגן על משפחתה, הובילו אותה לצרוך את גלולות הציפרלקס אותן היא נוטלת באופן יומיומי.
כפי שהוזכר, השקט בתערוכה מעורער על ידי עבודת הווידאו "אישה בעמדת שמירה" (ערכה: ג'ניה לוס). העבודה מדמה כוונת ירי אל נקודות שונות ברחבי קיבוץ ממרום גג מבנה צנוע. השקט השליו שמלווה את שבילי הקיבוץ מוחלף בשקט מטריד, מלחיץ, שקט של ציד וחיפוש אחר אויב שעלול לצוץ בין בתי הקיבוץ. במישור הויזואלי, כמעט בלתי אפשרי להתעלם מהדמיון שבין הוידאו של סיני פסטרנק, לבין הסרטונים שצולמו במצלמות האבטחה של קיבוצי העוטף בטבח ה-7.10.
בעבודה "כדורי אקדח ורובה" יצרה האמנית מנדלה פשוטה למראה, המורכבת מכדורי רובה ואקדח שחורים שהודפסו במדפסת תלת מימד ומוקמו על משטח בהיר. דימוי זה הוא רק חלק מריבוי צורות מעגליות המלוות את התערוכה לכל אורכה: חבית, כוונת אקדח, כדור רובה, כדור ציפרלקס. המעגליות מהווה ביטוי סמלי למעגל הסגור בו חיה האמנית ומרפרר בין השאר לסמלי נשיות משחר ההיסטוריה.
עינת: "בשיטה שאני עובדת, מחקר מבוסס יצירה, זה בדיוק זה. אני מאחלת לעצמי ליצור תמיד באופן ספונטני ושאינו מודע. הצורה העגולה בהחלט נוכחת בתערוכה, בין אם במודע ובין אם באינטואיציה. ברמה הרוחנית, אני מאוד מאמינה שהקוסמוס תומך במהלכים."
העבודה המרכזית בתערוכה, היא גם זו שפוגשת את המבקרות.ים מול דלת הכניסה של הגלריה: צילום מוגדל מתוך סדרת התצלומים "אישה במטווח מחתרתי" (צילום: בועז לניר). בתצלום סיני פסטרנק עומדת בצידו הימני של הפריים בדמות אישה זקופה שלובשת שחורים; ראשה עטוי כיסוי ראש מסורתי שמזוהה כסמל לדיכוי וכפייה של משמרות המהפכה באיראן, רגליה בסניקרס של נייקי והיא מחזיקה רובה. האישה מישירה מבט דרך הכוונת למטרה: פח שימורים מסומן באיקס לבן שמונח על חבית מתכת. עמידתה הזקופה וההחלטית מוסתרת חלקית בבגדיה השחורים המתנפנפים ברוח ושוק אחד שנחשף באקראי, מספר סיפור על נעורים, מרד ואירוטיקה. השוק המציץ מנבא אולי מהפכה ושינוי ומוסיף קלילות לסיטואציה כבדה ואלימה.
אני מזהה כוח נשי שנלקח באופן אקטיבי. אם תוכלי להרחיב על זה קצת.
אני רוצה שיהיה יותר כוח לנשים. ההצבה הזו מבקשת להיות נועזת ולהציג נשיות אמיצה. בתערוכה הקודמת שלי עסקתי בוורדים וביופים- דימוי של יופי ושבריריות. פה אני מבקשת לשאול, במידה וב-7 באוקטובר היו יותר נשקים לנשים, אולי יותר א.נשים היו ניצלים? אני גם שואפת לשמור על הילדים שלי.
הדמות הנשית בעבודה מגינה על ביתה, שומרת על משפחתה ומבטאת כוח נשי, גם לאורו של דיון בזוי שמתקיים בימים אלו על אפשרות שיבוצן של נשים בצה"ל. דרך העבודה, הביקורת של סיני פסטרנק מופנת גם החוצה, אל שלטון האימה האיראני וגם פנימה, תוך התבוננות כואבת על המציאות הישראלית העכשווית.
התערוכה "ציפרלקס" מהווה מראה לנוכחות אמהית נשית בתקופה של חרדה, פחד וטלטלה. חווית הביקור בתערוכה מציעה לתפוס את עצמנו כדמויות שנדרשות לקחת על עצמן כוח, עוצמה וביטחון בימים בהם הקרקע אינה יציבה ולהישיר מבט לתחושה החמקמקה של שלווה קיומית (עם או בלי ציפרלקס).
