מאת: ד"ר אלעד ירון
גלריות בסכנת סגירה, פיטורים של אוצרות, ביטול משרד התרבות והספורט. ד״ר אלעד ירון יו״ר איגוד האוצרות.ים, מסקר את התהליכים שמתרחשים ומעמידים את תחום התרבות והאמנות בארץ בסכנת הכחדה.
"אני חושב שאחרי שהעשן יתפזר, לא תישאר פה תרבות. לא כזו שאנחנו מאמינים בה. וזה מסוכן מאוד".
אני לא רוצה להכנס לקלישאות ולכן אתחיל בהן. הידעתן.ם שווינסטון צ'רצ'יל לא באמת אמר את הציטוט המפורסם שאנחנו "נלחמות.ים בשביל התרבות"? אנחנו נלחמות.ים על המון דברים שעדיף שלא אכנס אליהם אבל כוללים הישרדות, משיחיות ואידיאלים. אמנות ותרבות, לפחות בארץ, הם לא חלק מהאידיאלים האלו.
עם השנים האמנות הפכה למנותקת, מכל הצדדים. למרות שעולם האמנות הרבה יותר מגוון מפעם (אמנות ימנית, ערבית וכו') הוא מנותק מהאידיאלים של הממשלה הנוכחית ומחלק רחב בעם. הוא גם מנותק מהאידיאלים של השמאל העירני של העולם, שהחליט לתקוף תחילה דווקא את התרבות והאקדמיה. למעשה, התרבות תמיד היתה מנותקת ואני לא לגמרי מאשים אותה. חלק נרחב מהאמנות לא נוגע לקהל וגובל בפילוסופיה ושיח רדיקלי. גם כשתרבות פונה לייצר בידור ושוברי קופות, זה לא משהו שמתאים לכל אחד ואחת.
על פניו נשמע שאני טוען שלא צריך תרבות- זה לא המצב. אני מאמין גדול בתרבות מהמון סיבות, כשהעיקרית שבהן היא הדומות של התרבות לפילוסופיה, שיח ומחקר- תחומים שלא מערבים כמויות גדולות של א.נשים. כשטח הפקר, החזקות.ים הןם דווקא אלו שמשתמשות.ים בו נגדנו.
תרבות חזותית מאפשרת לנו לבחון את האמיתות שסביבנו, לא רק באופן אוראלי או כתוב.
המציאות בנויה מהמון רבדים של מסרים שמשודרים לנו בצורות שאינן טקסט מדובר וכתוב; לדוגמא, נאום של פוליטיקאי.ת ילווה בעיצוב מדויק של הרקע עם ספרים מסוימים ומדפי עץ, האופן של תליית הדגל (מתי הוא הפך לקונוס זקור?), הסיכה הצהובה על דש הבגד, המבט למצלמה (לטלפרומפטר), האינטונציה, הסיפור שבנוי על חוקים מקייאבליסטיים של שכנוע, ועוד. לא מדובר רק ברטוריקה, שגם היא חלק מהאמנויות, אלא שימוש מדויק בכלים של תרבות.
רוב הא.נשים לא יודעות.ים, מכירות.ים או יכולות.ים לקרוא ולהבין את המחוות התרבותיות האלו. אם רק תשנו את הפונט המוקלד מדויד לפרנק רוהל למשל, או אם תשנו את גודל הדף מ-A4 לגודל פחות סטנדרטי, מי שת.יקרא את מה שכתבתןם ת.יחשוב על התוכן לגמרי אחרת. זה מה שהתרבות מאפשרת לנו; לשדר ולקרוא מסרים ולעצב את המציאות בדרך מאוד משמעותית.
נראה שמתרחשת עכשיו בחירה לותר על התרבות כאחד מצרכי המלחמה. זה מגיע מחזיתות רבות בו זמנית וזה מובן לשדה האמנות, שלאף אחד כנראה לא אכפת ממנו בזמן שאנחנו מתעסקות.ים בשְׂרִידוּת ובאידיאלים. כאמור, אפילו השמאל הבינלאומי ויתר על התרבות והאקדמיה בישראל.
מה התרחש בשדה התרבות והאמנות בשנה החולפת שהביא אותנו למצב הזה?
בשנת 2024 משרד התרבות קיצץ 8 אחוזים מכל תחומי התרבות- גם מתחום האמנות הפלסטית שנמצא ממילא בתחתית רשימת התקצוב. נקבעו תקנות חדשות לגלריות האמנות המתוקצבות שמסכנות את מעמדן של כ-20 מתוך 60 גלריות בשלוש השנים הקרובות. עשרות גלריות ומוזיאונים בצפון הארץ סגורים- מה שפוגע בהכנסות העצמיות שלהם. גם מוזיאונים במרכז הארץ חווים ירידת קהל משמעותית. משרד החינוך לא שולח תלמידות.ים לסיורים במוזיאונים בגלל הסכנה הבטחונית. משרד העליה לא מתקצב את תחום התרבות כבעבר. עיריות ורשויות מקומיות נמצאות בבעיה תקציבית ומקצצות תמיכות באופן רציני- מוסדות אמנות עירוניים בירושלים, רמלה, בת ים ורמת השרון פיטרו את האוצרות שפיתחו וקידמו רבות את המוסדות האלו. (תגובתה של עיריית רמה"ש לפיטוריה של האוצרת רווית הררי בסוף הכתבה).
אני בטוח שמאחורי הקלעים מתרחשים עוד מלא קיצוצים שנשות.י מקצוע מתחום האמנות מעדיפות.ים שלא לשתף, כדי לא לפגוע בשמןם הטוב או במשרה שלהןם. בינתיים גם הפילנטרופיה ממש פחתה; הפילנטרופיות.ים קנו אפודים קרמיים ועכשיו אין להןם כסף. האמניות.ים משרתות.ים לפעמים חודשים במילואים, או בהפגנות, או סתם מופצצות.ים על בסיס יומי כי בחרו לגור בחיפה – שהפכה גם היא לעוטף לבנון. לבסוף, ממילא לקהל- אפילו זה המקומי, אין חשק להגיע ולראות אמנות. גם אין כסף כשהכל נהיה כל כך יקר.
אחת אחרי השניה, נופלות כל המערכות של שדה רחב. וזה הגיוני, במלחמה עדיף למוזות לשתוק. אם הן לא ישתקו יהיה מי שת.יגיב בזעם על כך שזה מה שאנחנו עוסקים בו בזמן מלחמת הנצח ושעדיף שנשתוק.
אם לחזור להתחלה, צ'רצ'יל מעולם לא אמר שאנחנו נלחמות.ים בשביל התרבות. אבל אני אשמח להגיד את זה. אם לא כמדינה, אז כ-שדה האמנות. אם לא נלחם בשביל הפילוסופיה, השיח, חופש הדיבור, התרבות והאידיאלים שלנו, אז הם לא יהיו; כשיתפזר האבק נגלה שנסגרו 40 גלריות ו-20 מוזיאונים. אוצרות.ים יוחלפו בנשות.י אמון שירוויחו פחות כסף ויעשו יותר מה שיתבקשו. אמניות.ים יציגו במוסדות האלו ולא ישימו לב שבוחרים רק עבודות אמנות מסוימות. התקציבים יופחתו עוד. נשות.י מפתח יעזבו לחו"ל. לא ישאר על מה להלחם. יקח עשורים לתקן את הנזקים.
זה לא חזון שמכוון להפחיד, אלא התמונה הברורה שאני רואה ממקומי כיושב ראש של איגוד האוצרות.ים. מקיאבליסטיות.ים מכל הצדדים יהיו מאושרות.ים שהעם לא ילמד לעולם מהי תרבות חזותית- כך אפשר להשפיע עליו הרבה יותר. אם לא תדעו לקרוא את המציאות מלבד בטקסט ברור (וגם אז אם לא תדעו לנתח את המסרים לעומק) אפשר יהיה להפציץ אתכןם במסרים תת מודעים מבלי שתראו ותדעו.
בקיצור, 1984 זה 2024. תתעוררו. ואני אמשיך לקוות שטעיתי.
ד״ר אלעד ירון הוא אוצר, חוקר ויזם בתחום האמנות. יו״ר איגוד האוצרות.ים.
__________________
תגובתה של עיריית רמה"ש לפוסט של יעל גילעת (שפורסם במקור בקבוצת הוואטסאפ של המגזין ARToday) בו שיתפה את הידיעה על פיטוריה של האוצרת רווית הררי מהגלריה העירונית של רמה"ש:
"לאור השמועות שנפוצו ברשתות החברתיות וכאן בפוסט ברצוננו לצאת בהבהרה: הגלריה העירונית ברמת השרון לא עומדת להיסגר. הגלריה תמשיך לפעול כרגיל ותשמור על רמתה ואיכותה הגבוהה, כפי שהעירייה הציבה לעצמה עם בניית הגלריה ופתיחתה. רווית הררי שימשה כאוצרת בחמש השנים האחרונות. עבודתה מוערכת מאוד והביאה את הגלריה להצלחה גדולה. אנו מוקירים תודה והערכה לרווית על עשייתה ופועלה. חשוב לציין כי מאחורי הצלחה זו עומדים אנשי מקצוע נוספים ורבים באגף התרבות ובעירייה. זאת בנוסף לתקציבים הגבוהים בהרבה וחורגים מסדר הגודל המקובל בגלריות עירוניות אחרות , שהעירייה העמידה לטובת הגלריה, זאת מתוך הבנה עמוקה של הצורך וחשיבות האמנות בחיי התושב. רווית הועסקה באמצעות הסכם התקשרות, וכמו כל גוף ציבורי אנו נדרשים לפעול על פי מנהל תקין אשר אינו מאפשר אופן העסקה מסוג זה לטווח זמן ארוך, ולכן תמה ההתקשרות בינה לבין העירייה. מתוך רצון לאפשר לרווית לסיים את תכנית התערוכות המתוכננת ולהתארגן בהתאם ברמה האישית החוזה אף הוארך בחצי שנה.
לעניין מינויה של רחל ששפורטה, רחל חווה בימים האחרונים מסע התקפה והכפשה הגובל בלשון הרע, ואינו מוצדק כלל. רחל עוסקת בתחום למעלה מעשרים שנה, ובעלת רזומה עשיר והצלחה מוכחת. היא אוצרת מוכשרת ומוערכת, ואנו סמוכים ובטוחים שהיא תעשה את עבודתה נאמנה, ותמשיך להוביל את התערוכות בגלריה למחוזות גבוהים, בשיתוף פעולה עם אגף תרבות ואמנות והגורמים השונים בעירייה ומתחום האמנות. ולסיום, בימים אלו של מלחמה אנו המומים וכואבים מעצמת השנאה ורמת השיח הקשה המתבטאת ביד הקלה מדי על המקלדת. אנו מבקשים להמשיך לקדם את האמנות ומקווים לימים טובים יותר בארץ."