לבכות לך? זוכת פרס אמנית צעירה ילנה רוטנברג אג’וקו מציגה תערוכת יחידה חדשה. ביקורת

מאת: נווית רום

‘בוכות‘

ילנה רוטנברג אג’וקו

אוצרת: שרון גולן

גלריה II

01/06/23 – 01/07/23

בגלריה II בדרום תל אביב, מוצגת בימים אלו תערוכת היחידה ‘בוכות’ של ילנה רוטנברג אג’וקו. רוטנברג אג’וקו, ילידת 1991 שעלתה לישראל מרוסיה, זכתה לאחרונה בפרס אמנית צעירה מטעם משרד התרבות והספורט ועבודותיה מוצגות במוזיאונים ברחבי הארץ. התערוכה מתמקדת בציורי איירבראש -טכניקה בה מתיזים צבע מדולל בעזרת לחץ אוויר על הבד, מה שיוצר תחושה מטושטשת, מגורענת שלא מאפשרת לצופה להתמקד בדמויות. חוץ מעבודות האיירבראש ,מוצגות עוד מספר עבודות ורישומים שנעשו בצבעי עיפרון או טושי אקריליק ומציגות, מלבד נושא התערוכה העיקרי (נשים בוכות) נופים, רוחות רפאים ובעלי חיים  מפורצלן.

בעבודותיה, רוטנברג אג’וקו מחייבת אותנו להסתכל ישירות בדימוי של אישה בוכה. היא מציירת את רגע השבירה עצמו, הרגע שבו הבכי מתחיל, הדמעה זולגת, אבל עוד לא הגיע שיא ההתייפחות; זהו רגע קצר בו האישה החזקה נשברת ולא יכולה לעצור את הדמעה מלזלוג. הנשים שמוצגות בציורים הן אנונימיות, מטושטשות ופניהן ממלאות את הבד כך שלא רואים היכן הן מתחילות והיכן נגמרות. הדמויות  נראות כאילו מבעד למסך, ספק מסתתרות, ספק מבקשות מהצופה להזדהות איתן ולראות בהן קצת מעצמה.ו. למרות טכניקת  האיירבראש המטושטשת, רוטנברג אג’וקו מצליחה לגרום לדמעות הנשים לבלוט ולנצנץ מעל המצע המגורען, לייצג את השבירה העדינה, ולהעצים את החוויה ואת החיבור הרגשי אל דמות האישה.

לצד העיסוק בנושא של נשים בוכות, רוטנברג אג’וקו עוסקת ב”תודעת החלום של חיי היום יום”, כשברקע מתרחשת גם מלחמת אוקראינה. המלחמה פוגשת את רוטנברג אג’וקו ברגעים רבים בחייה ומשפיעה על עבודותיה האחרונות. היצירות מביעות את הריקנות, הציפה במרחב והדאגה של רוטנברג אג’וקו לאהוביה שנמצאים במלחמה ומתבטאות גם ב”עבודות של נופים יבשים ונשכחים ורוחות רפאים אשר מפוזרות בין הנשים הבוכות” מספרת שרון גולן, אוצרת התערוכה ובעלת הגלריה. עוד גולן מספרת, שהתערוכה “משקפת את רגשותיה של האמנית התל אביבית, לצד הקושי שלה מול המלחמה שנמשכת כבר מעל לשנה בארץ רחוקה; הרגשה של חוסר אונים אל מול המצב”.

למרות חלל הגלריה הקטן , נראה שנעשה שימוש בכל פינה כדי להציג כמה שיותר מעבודותיה של האמנית. רוטנברג אג’וקו, כמו אמניות.ים לפניה, פעלה יחד עם גולן על מנת למלא את הגלריה בעבודותיה, לכן מוצגים בתערוכה גם ציורים שלא קשורים ישירות לנושאים המדוברים אלא מהווים רקע להיסטוריה של האמנית ומקורות השראה לתערוכה. עבודה אחת שעושה זאת באופן ברור היא העבודה “אחיות” (2023) שנעשתה בהשראה מעבודות קודמות שמוצגות ומקיפות אותה מימינה ומשמאלה. העבודה מתארת שלוש דמויות מפורצלן של נשים בוכות. פורצלן הוא חומר חזק שמשמש אותנו ביום יום ומחזיק מעמד לאורך שנים, אך למרות החוזק והעמידות שלו ,הוא גם עלול להישבר. מה שמבדיל את העבודה “אחיות” משאר העבודות בהן הנשים בוכות הוא החברותא, נשות הפורצלן מתנחמות אחת בזרועותיה של השנייה, לעומת הנשים האחרות שנותרות לבדן, בחולשתן ובכאבן. 

בתערוכה מוצגות עבודות משנים קודמות, כמו גם עבודות שנעשו לקראת התערוכה. את ציור “ללא כותרת” שמתאר דמות אישה בצבעי עפרון, ציירה רוטנברג אג’וקו אחרי שראתה את מרחב הגלריה, בה נמצא גם גרם מדרגות שלא ברור לאן הוא מוביל, וביקשה למלא בו כל פינה. בראש גרם המדרגות, רוטנברג אג’וקו הציבה רישום של אישה שמזכיר את מריה הקדושה, וזו מתצפתת על מרחב הגלריה ונותנת לו גוון דתי פולחני. שילוב ציורים של בעלי חיים ושל ממד דתי בסיפור התערוכה, עלולים להעמיס על ההבנה של כוונת האוצרת והאמנית את התערוכה, אך בפועל הם לא באמת מעיבים על התוכן הרגיש ועל ההתרשמות מהעבודות.

את ציוריה של רוטנברג אג’וקו כדאי לראות בעינים; את מרקם הצבע על הבד, ברק הדמעה ואת הכובד הנפשי שאפשר לחוש מהסתכלות בלבד. על קירות התערוכה לא נתלה שום מידע על העבודות, לא שנה ולא כותרת מתוך בחירה של גולן שמעדיפה “להשאיר את חלל הגלריה נקי כמה שאפשר, זאת משום שהוא אינו הקוביה הלבנה הסטנדרטית”. בגלריה יש עמודים, שברים בקירות ורצפה לא חלקה, לכן נתלו רק עבודות על הקירות לצד מקרא נייד שניתן לקחת. 

בסופו של דבר, התערוכה מציגה מבט על רגשותיה הנסתרים של האמנית ועדיין מאפשרת לצופה לפרש את סיפורה כראות עיניו.ה ולהזדהות עם תחושותיה. רוטנברג אג’וקו לא מבקשת לקבוע עבורנו את הסיבה להרגשתנו; טשטוש הדמויות וריבוי אופני ההבעה בתערוכה מציעות.ים לצופה להתחבר באופן רגשי ועמוק לכאב שנמצא ביצירות.