מה שאני תהיה גם אתה ומה שאתה, הייתי אני. רינאלדו קרניילו חוקר את רגע הפרידה מהחיים

מאת: שירה פרידפרטיג

רינאלדו קרניילו (Rinaldo Carnielo) היה פסל איטלקי מזרם האר-נובו, שנולד בביאדן שבפרובינציית טרוויסו ב-1853 למשפחה ענייה. למרות שהיה כמעט חסר כל, הוא רכש את השכלתו האמנותית הראשונית בבית ספר גבוה לעיצוב, לפני שהמשיך ללמוד פיסול באקדמיה לאמנויות בפירנצה. קרניילו נודע בעיקר בזכות הפסלים ועבודות האמנות המקבריות שלו.

עקב בחירתו לעסוק בנושא המוות, ספג קרניילו ביקורות ארסיות רבות. למרות זאת, הקריירה שלו שגשגה באיטליה ובהמשך גם ברחבי אירופה; הוזמנו ממנו עבודות רבות והוא זכה לרווחה כלכלית, כך שיכול היה להמשיך ליצור ללא קשיים פיננסיים. הוא סיים את חייו בפירנצה כפרופסור באקדמיה לאמנויות של העיר ב-1910.

עבודתו הייתה ונותרה אניגמטית, מסקרנת וחידתית בעיני רבות.ים. גוף העבודות שלו מאפיין במידה רבה את תנועת ה”אר נובו” (Art nouveau), על התפר שבין המאה ה-19 למאה ה-20, בתקופה בה אמניות.ים נטלו לעצמןם מידה רבה של חופש יצירתי ללא עכבות או גבולות שמרניים, כשמושא ההשראה וההשפעה העיקרי שלהןם היה הטבע.

העמקתו של קרניילו בתמה של המוות, התבטאה במנהגו לבקר בבתי חולים ולשהות בקרבת הגוססות והגוססים; קרניילו היה סקרן לגבי המפגש הבלתי נמנע בין החיים למוות. עם זאת, נקודת המבט שלו על המוות לא הייתה דרך כאב, אלא דרך רוחניות. לכן בחר קרניילו בין השאר, ליצור פסלים מונומנטליים על גבי קברים- מעין אנדרטאות דמויות סרקופגים, שכוללות דמויות של גברים או נשים ששוכבים עליהם כמתים, מתכופפים מעליהם בצער עמוק, או בתנוחות מציאותית שלוו בתלבושות אופנתיות המתוארות לפרטי פרטים.

את המפגש בין החיים והמוות הנציח קרניילו באחת מעבודותיו המוכרות ביותר “עקשנות החיים” (Tenax Vitae). בפסל המפתה והמרתיע, נראה אדם אחוז בידי שלד המסמל את המוות, במעין אנסמבל פיסולי; האדם העקשן מתנגד ונלחם שלא ליפול לזרועותיו של המוות.

קרניילו היטיב לתאר את הרגע של “נשיקת המוות” על ידי ירידה לפרטים בדקדוק אנטומי. אפשר לזהות כל קמט, שריר, וכל אחת מעצמותיו של השלד- החל מחוליות עמוד השדרה ועד פרקי האצבעות, כמו גם תנועת ההתחמקות ומבט האימה של האדם, אשר פיו פעור בניסיון לנשום עוד נשימה אחת אחרונה. החיים והמוות אחוזים זה בזה, רגע לפני ש”הריקוד” המשותף יסתיים בארון הקבורה הסמוך.

דוגמה נוספת לעבודתה יוצאת דופן של קרניילו אפשר למצוא בפסל “מוצרט הגוסס” (Dying Mozart) שמוצבת כיום במוזיאון לאמנות בעיר בורדו, צרפת. למרות שקרניילו יצר בחומר קשה, ניכרות בעבודתו הרכות, העדינות ותשומת הלב לפרטים הקטנים אשר מעבירים את תחושת החיים, רגע לפני סיומם.

בפסל מתואר המלחין הדגול מוצרט על ערש דווי, רגע לפני שנשם את נשימתו האחרונה ב-5 בדצמבר 1791. קרניילו מתאר אותו אוחז בדפי התווים של הרקוויאם, יצירתו האחרונה אותה לא הספיק לסיים. בחירתו של קרניילו להנציח את מוצרט דווקא ברגע שבו הוא עוזב את העולם מעניינת, כיוון שהיא מרמזת על כך שמוצרט עסק ביצירתו המוזיקלית בהתמסרות מוחלטת עד סוף חייו.

בהתבוננות מקרוב על הפסל, פרטי הפרטים של העבודה מפעימים; דוגמת הצמר ממנו עשויה השמיכה המונחת על ברכיו של מוצרט, קפליי הבגד וזקנו הלא מגולח, התווים של הרקוויאם שחרוטים בדפים, כפות ידיו הרפויות, כף רגלו הנשמטת אל הכרית והשריר בצווארו שנמתח לאחור.

כאמור, קרניילו נפטר בפירנצה ב-1910. בעיר הוקמה גלריה לזכרו ועל שמו ובחזיתה נתלה שלט שעליו הכיתוב באיטלקית עתיקה: לכבוד האמנות, שהיא תמצית החיים (“החיים של החיים”). יצירותיו של קרניילו אשר עסקו בעיקר במוות, הדגישו באופן סמלי את הבחירה המשמעותית שלו והיא העיסוק באמנות כדרך חיים.