פרואקטיביות אמנותית. ארגון “הרשת הצבעונית” מקדם מיעוטים אתניים שיוצרים בקרמיקה

תרגום: שירה פרידפרטיג

בתחילת שנות ה-90 יזם האמן והפרופסור מאוניברסיטת קנטקי, בובי סקרוגינס, את הקמתה של קבוצה שנקראת The Color Network. בתרגום חופשי, רשת הצבעים, או הרשת הצבעונית. בפועל, מדובר בקבוצה של אמניות ואמני קרמיקה שאינןם “לבנות.ים”. הקבוצה הוקמה בתגובה לחוסר הייצוג של אמניותים מקבוצות של מיעוטים אתניים בפעילויות, התכנסויות ותערוכות שמציגות קרמיקה, כמו גם חוסר גיוון אתני בתוכניות להשכלה גבוהה בתחום הקרמיקה. מטרת הקבוצה הייתה ועודנה לעודד פרואקטיביות בהקשר של הפיכת תחום הקרמיקה למכיל ומגוון יותר, על ידי שיתוף מידע והזדמנויות בין אמניות.ים, מוזיאונים וגלריות ברחבי ארצות הברית.

כיום, כוללת פעילות הארגון תכנית חונכות בינלאומית שמחברת בין אמניות.ים בתחילת דרכןם עם אלו שכבר חברות.ים ברשת ופעילות.ים בתחום. מסד נתונים באתר האינטרנט של הקבוצה מסייע לאמניות.ים למצוא האחד.ת את השני.ה באמצעות נראות שאינה היררכית, שמאפשרת לכל אחד ואחת אשר מזהה את עצמה.ו כמיעוט אתני להצטרף לארגון, בתנאי שישתפו את תיק העבודות שלהןם. בנוסף, אתר הארגון מאפשר לאמניות.ים לחפש מענקים רלוונטיים להתפתחותןם המקצועית והזדמנויות להצגה בתערוכות.

במקום להפעיל מרחב פיזי, הקבוצה משתפת פעולה עם ארגונים אחרים כדי לפתח הזדמנויות עבור חברות.י הקהילה. מאז 2018, ארגונים כמו גלריית מינדי סולומון, המועצה הלאומית לחינוך של אומנויות הקרמיקה, ומרכז וואטרשד לאמנות הקרמיקה, פועלים יחד עם הקבוצה על מנת לגייס משאבים עבור חברותיה, כמו גם לארגן תערוכות ותוכניות שהות (רזידנסי).

בשנה האחרונה קיבלה הקבוצה הצעה לשת”פ מטעם מתחם האמנות Grounds for Sculpture– פארק פסלים ומוזיאון הממוקמים בהמילטון, ניו ג’רזי. המתחם העניק לקבוצת האמניות.ים חופש יצירה לאצור באופן עצמאי תערוכה, ולתכנן סדנאות שיותאמו לצרכים החברתיים של קהילות מיעוטים אתניים. התערוכה שאצרה הקבוצה נקראה “שביר: כדור הארץ” (Fragile: Earth). היא נפתחה במאי 2022 וננעלה ב-8 לינואר השנה. תהליך האוצרות של התערוכה היה יוצא דופן: הקבוצה בחרה שמונה אמניות.ים שיציגו ובמקביל הזמינו אוצרת אורחת אנג’ליק ויזקרונדו-לאבוי (Angelik Vizcarrondo-Laboy) שהזמינה שמונה אמניות.ים להציג בתערוכה; 4 שהיא בחרה, ו-4 נוספים.ות שהצטרפו בעקבות “קול קורא” שיזמה. ויזקרונדו-לאבוי, אוצרת עצמאית שאצרה בעבר במוזיאון MAD, ביקשה את 16 האמניות.ים להתמקד בנושא “שבריריות”. בתערוכה הוצג לבסוף מגוון רחב של פרקטיקות אמנותיות שהמחישו את המשמעות הרחבה של המושג.

האמנית הבהאמית אנינה מאג’ור (Anina Major) הציגה את “חרסי האטלנטי (2021)”, אוסף של רסיסי קרמיקה ממוסגרים ומונחים על כן נמוך. לדברי ויזקרונדו-לאבוי, העבודה “מעבירה באופן חזותי את השבריריות בצורה הישירה ביותר על ידי הצגת אוסף של שברי צדפים, קונכיות, ופסלונים של דמויות אופייניות לקריביים”. “עם זאת”, היא מסבירה, “משמעות העבודה היא כשל פואמה מרובת משמעויות לא.נשים קריביים ולתפוצה השחורה, שקוראת לחיבור מחדש של ההיסטוריה המקוטעת של אותם מיעוטים”.

האמנית אשוויני בהאט (Ashwini Bhat) הציגה פסל בשם “פורטרט עצמי, נוף קליפורניה (2021)”. בסיס הפסל עשוי מתבליטי ראשים ומטוטלת קראמית שמרחפת מעליהם. ויזקרונדו-לאבוי ציינה כי עבודתה של בהאט “מחברת בין העצמי והמקום על ידי הבעת הקשר לנוף הקליפורני, דרך רעיונות של שייכות וחוסר יציבות של סביבת ביתה שנוטה לשריפות. העבודה חוגגת את התחדשותן של סביבות שבריריות ומדגישה את החשיבות של תשומת הלב לטבע והטיפול במינים שאינם אנושיים”.

עבודתה של ג’ניפר לינג דאטצ’וק (Jennifer Ling Datchuk) “חיה כדי למות (2020)” אומרת ויזקרונדו-לאבוי, “מצביעה על האופי הרעוע של האידיאלים האמריקאים, על ידי הטלת ספק באמונה שעבודה סינית שווה פחות מעבודה אמריקאית”. עוד היא מוסיפה, ש”העבודה עשויה מפסלוני קרמיקה שמתארים א.נשים אסייתיים קבורים תחת משקלים של שטיחי דלת, המשמשים באופן מסורתי בעסקים סיניים כדי לציין את אי הנראות של העבודה האסייתית”.

ג’יין מרגרט (Jane Margarette) מעצימה בעבודתה יצורים שבריריים כפרפרים. “על ידי הגדלת קנה המידה שלהם והצטיידותם בנשק”, מסבירה ויזקרונדו-לאבוי, “מרגרט מפתה אותנו ומציגה מודל משופר של דינמיקות כוח. עבודתה IN A DAZE ALL ATINGLE (2022) היא דוגמה מצוינת לכך: פרפר שמיוצג כמנעול משתלשל מעל תות עסיסי כדי לפתות – זהו דימוי שמפעיל כוח על הצופה”.

שני הפסלים שמציגה אנאבל חוארז (Anabel Juarez) שאולים מהסדרה המתמשכת שלה “פלורה“, שעוסקת בדואליות בין פגיעות לחוזק. חוארז משתמשת בחימר בקנה מידה גדול כדי לתאר נושאים טבעיים שהם רגישים מטבעם ובכך מנכיחה אותם. הפסלים המונומנטליים מדגישים את חוסנו של הטבע אל מול ההתערבויות המזיקות של האנושות.

כל הפסלים הללו הוצגו בתוך מתחם המוזיאון. במקביל, הוצגה בפארק הפסלים תערוכת יחיד לרוברטו לוגו (Roberto Lugo) בשם “קדר הכפר” . בתערוכה מציג לוגו כד עצום ממדים שגרם מדרגות מוביל אל תוכו החלול, ומאפשר למבקרות.ים בתערוכה לשהות ולהצטלם בו. לוגו טוען שזו דרכו להנגיש את האמנות לקהל וליצור חיבור בלתי אמצעי בין הצופה לאמנות. בנוסף, מוצגים בתערוכה כמה מהכדים שמאפיינים את עבודתו; הוא משלב בין צורות וטכניקות קרמיות מסורתיות ובין מוטיבים מההיסטוריה והתרבות האפרו-לטינית, ובמקום דמויות יווניות קלאסיות, הוא מעטר את הכדים בדמויות פופולריות.

חלק מתערוכתו של לוגו מוקדש למורות.ים ולחניכות.ים איתןם היה בקשר לאורך הקריירה שלו, ביניהם מלקולם מובוטו סמית’ (Malcolm Mobutu Smith), כריסטינה אריווס (Christina Erives) ומייקל דיקה (Michael Dika). “אני מאמין שמאחורי כל אמנ.ית עומדת קהילה שבתוכה ניתן לפתח את הידע ותחושת המקום”, מסביר לוגו. “בתערוכה הזו רציתי לחלוק חלק מהחלל עם אלו שהשפיעו על חיי ועבודתי. צריך כפר שלם כדי לגדל קדר”.

בהמשך לתפיסת עולמו של לוגו, נראה שקבוצת אמניות.י הקרמיקה The Color Network לקחה על עצמה את תפקיד הכפר כמטפחת, מעשירה ומקדמת אמנים ואמניות שיוצרים בקרמיקה ותופסים עצמם כמיעוט אתני בארה”ב.

______________

כאן ניתן לצפות בסרטון על רוברטו לוגו, קדר הכפר וכאן לצפות בסרטון על פרופסור בובי סקרוג’ינס, מייסד The Color Network.

המאמר מבוסס על מאמרו של אדם צ’או (Adam Chau) : This Artist-Led Organization Is Supporting Ceramic Artists of Color