נהנתנות, אסקפיזם, אימה ומוות. דובי הראל מחשב הסתברות לחיים בצל אסונות גלובליים

‘יוצא מהקו‘

דובי הראל

אוצרות: קציעה עלון וגבי יאיר

גלריה גבי יאיר

נעילה: 31.12.2022

אסתטיקה בהפשטה מתמטית שעלתה על גדותיה והתפוצצה בהירושימה

מאת: ליאת ארלט סידס

דובי הראל, מתמטיקאי ודוקטור במדעי המחשב, מצייר כל חייו ובעיקר רושם, והרישום היה ועודנו מי שהוא; חלק ממנו, מעצמיותו, מהווייתו ומגופו. היד שלו רושמת כמעט באופן אוטומטי, ב”עיוורון”, במקביל לפעולות אחרות. “אני רשם אובססיבי, כבר הרבה שנים – אם תתפסי אותי בלי מחברת רישום”, אומר הראל “זה כנראה בגלל ששכחתי אותה בתיק אחר בבית”.[1] 

שלושים שנה הילך בשדות המתמטיקה הטהורה ובמדעי המחשב, מתוכן שנים רבות בארצות הברית, ובעשרים השנים האחרונות הוא פעיל בשדה האמנות. בימים אלו מוצגת תערוכת היחיד שלו ‘יוצא מהקו’ בגלריה גבי יאיר. מעט מתוך העבודות המוצגות בתערוכה הן מהשנים האחרונות, בעיקר מוצגים בה רישומים פרי עטו; פורטרטים של חברים ושלו, דמויות בתנועה, נופים, סצנות פרוזאיות, הדפסים, ציור שמן אחד ובחדרון צדדי קטנטן ואינטימי בגלריה שתי עבודות ווידיאו; “מטרייה אטומית” (2018, 2:49 דק’) ו”מסדרים כיסאות נוסח המזרח התיכון” (2019, 1:49 דק’). שתי העבודות ניתנות לקריאה כמשך אחד, סיפור אחד, שמראה רצף של רישומים בשחור לבן שמאורגנים כפריימים “רישומיים”. בעריכת ווידיאו ואפקטים מתחלפים בזה אחר זה, הם מתהווים לשכבות (layers) זה על גבי זה ומשתקפים (reflections) זה מתוכו של זה, ויחד מתלכדים לסרטון אנימציה אחד, עלילתי מבעית.

הסרטון מתחיל בדימוי פטריית עשן של פיצוץ גרעיני; מפלצת שמתרוממת לשמיים, מזכירה את פיצוץ ההירושימה, הופך לדימוי של מטרייה ומתחלף לדימוי-רישום של שמשיית-ים. הרישומים תמימים לכאורה, מתרחשים בסביבת קיט פסטוראלית ובנאלית משהו, שביעף הופכת לסצנת תגרה אלימה; “מלחמת כיסאות-נוח” לבנים, כמו של חברת “כתר פלסטיק”, מוטחים אלה על ראשם של אלה בחוף הים, על שפת הבריכה ובמרחבי אתר נופש קֵיצִי כלשהוא במזרח התיכון, כפי שמעידה כותרת העבודה “מסדרים כיסאות נוסח המזרח התיכון” (ניתן לשער שבאילת).

סצנת מלחמת הכיסאות, מתכתבת עם הסצנה האייקונית של הילדה בשמלה האדומה מהסרט ‘רשימת שינדלר’ (1993). הסצנה בסרטון של הראל מתחילה בהגחה לאוויר של כיסא בצבע אדום (תמונה 2); כתם אדום כמעט פואטי כמו צף ומרחף מעל לראשיהם של הנופשים- אורחים-ישראלים, מתקדם במהירות האור, מצדו האחד של הפריים לצדו האחר בתנועות מעגליות, בלי שאפשר לעצור אותו. כמו אש בשדה קוצים הכתם מתפשט, מתלקח וסוחף אחריו אחרים, כיסאות ואנשים, עד שהופך לזירה אלימה, פצועה ומדממת.

פטריית העשן של ההירושימה, כמו גם המשמעות הסמלית והמטאפורית שלה, היא דימוי מרכזי באמנות של הראל. דימוי הפטרייה מעבודת הווידיאו “מטרייה אטומית” למשל, הוא צילום של פצצת מימן שנוסתה בבריטניה בשיתוף עם מדענים ישראלים. אצל הראל, הדימוי הופך במשחקיי אנימציה דיגיטאליים למטרייה; שמשייה ו”פצצת סלפי”- צילום עצמי עם הפצצה.    

על כל העולם ועל סוף העולם

בחודש ינואר 2020 ראיינה עידית לבבי גבאי את הראל לכבוד הוצאת קטלוג עבודות שלו מהשנים 2008- 2020, שנקרא “על כל העולם ועל סוף העולם”. עריכת הקטלוג התרחשה כמעט במקביל להגעת הידיעות הראשונות על התפרצות מגפת הקורונה. בפברואר 2020, הוכרזה האנייה המפוארת דיימונד פרינסס (Diamond Princess) שעגנה לחופי יפן, כשטח נגוע צף ונוסעיה שיצאו לשייט תענוגות, נדרשו להסתגר בחדריהם מחשש שידבקו בנגיף.[2]

עיון והתבוננות בעבודות של הראל מהעבר ומההווה, מראים כמה סמלי הוא שהאירוע הגלובלי, המגפה בכלל והסגר של האנייה בלב ים בפרט, אירעו דווקא בזמן עריכת קטלוג העבודות שלו עצמו. רפרוף בנושאי הציור והאמנות שלו, מראה שיש לו עניין מיוחד עם דימויים של אניות פאר, חופי-ים, שמש, שיזוף, כיסאות נוח, שעשועים; סמלים של תיירות-נופש ותרבות פנאי בורגנית ונהנתנית מחד, וסמלים אייקוניים של אסונות, טראומות וקטסטרופות לוקליות וגלובליות מנגד.

במלים אחרות, הראל עוסק בהצגה של מופעי נהנתנות ואסקפיזם לצד מופעי מוות, אימה וכיליון. עבודת הווידאו “מסדרים את הכיסאות על סיפון הטיטניק” (2019, 1:01 דק’ , דימוי ראשי) מציגה אסתטיזציה של אסון וקטסטרופה באמצעות סרטון אנימציה שעשוי בטכניקות של הפשטה; ריחוק, ניכור, מינימליזם, ניקיון ושימוש בצורות הנדסיות, סימטריות והרמוניות ובצבעים בהירים ומרגיעים. הספינה מתוארת משייטת לאיטה במעגל חצוי, ים ושמיים, נוטה אט אט על צירה, כאילו הייתה מחוג של שעון, כשמעליה מתעופפים בתנועות כוריאוגרפיות, מעגליות (בדומה למעופן של להקות ציפורים בשמיים) דמויות, חפצים וכיסאות עד לטביעתה הסופית. במהלך שמזכיר סרטון הסברה, מראה הווידאו את שלבי ההתקלות של הספינה בקרחון וטביעתה. הצופה נותר.ת מבועת.ת, לאו דווקא ממופע המוות של אסון הטיטניק הממשי (1912), כי אם מקור-הרוח, הריחוק, הניקיון האסתטי והציניות שבתיאורם.

החיבור בין אסקפיזם נהנתני לקטסטרופה וכיליון גלובליים, מובהק יותר בסדרה “תיירות הפצצה”, בה הם מוצגים יחד. בעבודה “שמשייה אטומית” (2017, תמונה 1), ציור בעקבות “יום ראשון אחר הצהריים באי גראנד ז’אט” (Un dimanche après-midi à l’Île de la Grande Jatte, 1884), של ג’ורג’ סרה (Seurat), מדמה הציור מרחב שמפוצל לארבעה “חדרים”. בשניים העליונים, הרחוקים, ב”מרחב העולמי- גלובלי” מתרחשת הקטסטרופה, הפצצה הגרעינית, שמעוררת תחושות של “סוף העולם”. המרחבים שקרובים יותר לצופה נעימים, מלטפים, חמימים, מענגים וצבעונים. הם מלאים באור השמש ומתארים בילוי סוף שבוע בטבע על שפת המים. בהקשר הנוכחי הם מסמלים את המרחבים החברתיים והמשפחתיים, חדרי ה”בריחה” והמילוט מאימת סוף העולם.

עבודה בוערת

הפרודיה וההומור השחור מאפיינים גם הם את עבודותיו של הראל. הם מקבלים ביטוי בציור “שיזוף סוף הדרך” (2020, תמונה 4) מסדרת ה”אלכסון”, שצייר הראל בעקבות יואן יוגלו (Uglow). העבודה עשויה בטכניקה מעורבת; קולאז’ שמשלב בין ציור לצילום. במרחב הקדמי של הציור מוצבת דמות נשית עירומה ארוכה ודקת גו, מקועקעת בישבנה, יושבת על כיסא עץ מתקפל בתנוחה אלכסונית מתוחה כשהיא מפקירה את גופה לחום השמש ומשתזפת למוות. תחושת המוות מתעצמת במיוחד לנוכח הפצצה הגרעינית שמתרחשת מאחורי הגוף האלכסוני ה”בוער”. הפצצה הגרעינית כמו משזפת ומבעירה את הקומפוזיציה כולה, צובעת אותה בצבעי חום, כתום, אדום וצהוב לוהטים. גוף האישה מתואר כספק שואתי (הגיח ממחנות ההשמדה כשריד של תעשיית המוות), ספק אנורקטי (מורעב וכמעט נעלם בתעשיית היופי), ספק מחופצן. כך או אחרת, “שיזוף סוף הדרך” היא עבודה בוערת, ממשיכה את הרצף הרעיוני-אמנותי של “על כל העולם ועל סוף העולם” וקשורה בשיח בין חברה, פוליטיקה, כלכלה, טכנולוגיה, גוף ואתיקה.   

Sketchbooks: טבע לא דומם

קבוצת עבודות מעניינת נוספת בתערוכה הנוכחית, היא מחברות הרישום (Sketchbooks) המאוכסנות בקופסאות- מעין תאים סגורים עשויים מסגרת עץ וזכוכית. המחברות נבחרו על ידי האוצרות.ים עלון ויאיר, מתוך מאות מחברות הרישום של הראל. כל קופסא מציגה רישום מתוך מחברת הרישומים, שתפוס בקצותיו בארבעה ווים. למעשה, כל עבודה-קופסא מכילה עשרות רישומים, כמספר הדפים במחברת. הצופה הפוטנציאלי.ת של היצירה, נחשפ.ת לאחד מהם בלבד וכל יתר הרישומים נותרים חבויים ובלתי נגישים.

רישומיו של הראל, הגם שהם מציגים טבע דומם, נוף או דמות אנושית – הם סוערים, דחוסים וגדושים. הקווים מחפשים, משוטטים, תועים, תוהים, מהרהרים ובעיקר אינטנסיביים. בחלק מהרישומים ניתן להבחין בקווי המתאר הראשוניים שמכינים ומארגנים את הרישום, כמו גם להתוודע לתהליך הרישומי; חיפוש, שכבתיות, זרימת הקווים, תנועה, התלבטויות, חזרות, צללים, חורים שחורים וחללים ריקים.

כל רישום כמו מספר סיפור, מציג סצנה במחזה זוועה, או מתאר התרחשות אפוקליפטית. ברישום “מסדר המתאבדים 2”,  מתוך סדרת המתאבדים (2014) הצופה מתבקש.ת לפענח את הסצנה; את מה שנראה, את סיפורו של הרשם-אמן, את סיפורו.ה שלו.ה עצמו.ה או אולי אפילו, את שלושתם יחד.

---

[1] עידית לבבי גבאי ודובי הראל, 2021, “על כל העולם ועל סוף העולם”, מתוך דובי הראל, עבודות 2008- 2020, (קטלוג), עורך: פ’ אבו שקרה.

[2] דובי הראל בשיחה עם עידית לבבי גבאי, 2021, הערת שוליים, מספר 1, עמ’ 98.