אשכול תערוכות חדש שעוסק בהגירה, זהות וזיכרון בין דורי ייפתח בסדנה לאמנות יבנה

מקבץ תערוכות חדש יפתח במוצאי שבת ה-5.11.22 בשעה 20:00 בסדנה לאמנות יבנה. נעילת התערוכות: יום רביעי ה- 28.12.22.  

דור לדור ישבח מעשיך

בהשתתפות: טומס קרונר, שמעון אבני, שרון רשב”ם פרופ

אוצרות: טובה אוסמן ורוני ראובן

בתערוכה מציגות.ים שלוש.ה אמניות.ים, אשר נאצרו לכדי תערוכה משותפת שעוסקת בהיותם חברות.י קיבוץ בעבר. מטרת התערוכה היא לחבר בין הדורות השונים ולשמר את עשייתם האמנותית. טומס קרונר יליד 1906, מינכן-גרמניה, היה חבר קיבוץ בית השיטה ונפטר ב-1996. שמעון אבני יליד 1932, צרפת, היה חבר קיבוץ רעים. שרון רשב”ם פרופ ילידת 1967, היא בת קיבוץ גבעת חיים איחוד לשעבר. קווים רישומיים והבזקי זיכרונות ילדות של דמויות אנושיות מחיי היום יום, מאפיינים את יצירותיהם של השלושה.

קיר אמנית מכבסת תולה

רוני פפו

אוצרות: טובה אוסמן ורוני ראובן

צבעוניות רוחשת מאפיינת את קיר האמנית ‘מכבסת תולה’ של רוני פפו. פפו ממחזרת מכלי פלסטיק של מרככי הכביסה ומציירת עליהם אורנמנטים השאולים מעולם הצומח: שיחים, פרחים, שדות חרושים ורמזים לדמויות אנושיות שמתמזגות בטבע. פפו שואבת השראה מהאמן הבינלאומי הונדרטוואסר, אך מכוונת את עבודתה לשימוש בחומרים שמצויים בסביבתה הטבעית.

שלא ירבה המלך סוסים לעצמו

ניהאד דביט

אוצר: רוני ראובן

דביט הוא יליד העיר רמלה שגדל בבית-לחם. בצעירותו נמשך לסוסים באורוות שהיו פזורות בשכונות מגוריו ואף גידל סוסה משלו. דביט יוצר בחומרים מגוונים ובמיוחד מפסל בחוטי ברזל. גם במיצב הנוכחי מככב הסוס כמרכז העבודה. דביט אסף גללי סוסים, יצק אותם לתבנית ולאחר שיבשו צבע אותם בדוגמת אריחים ששימשו לבנייה בראשיתה של תל אביב. כך הפכה צואת סוסים ליצירת אמנות שטמון בה פוטנציאל ליופי. שמה של העבודה נלקח מתוך פרק י”ז בספר “דברים” ומרפרר הן לבעל החיים האהוב והן למנהיגות שמבוססת על צניעות.

הירח משגיח מעל

טספאי טגניה

אוצר: רוני ראובן

התערוכה של טספאי טגניה מוצגת בשתי תיבות שקופות, בהן מתוארים זיכרונות מארץ הולדתו אתיופיה המגולמים בעלי בננה. בתיבה הראשונה מוצגים החיים בכפר “אבלה” בדרום אתיופיה: משחקי ילדות, דמויות, פעולות יומיומיות, חוויות. במרכז מוצבת הבקתה המרכזית, מקום אליו כולם מתכנסים בערוב היום. בתיבה השנייה מוצגים שלושה שליחים בדרכם לירושלים כאשר האחד מתצפת, השני אוחז במקל והשלישי נושא את נשקו. השלושה צולחים את הדרך הארוכה תוך אמונה שיש השגחה עליונה שמתבטאת גם בשם התערוכה “הירח משגיח מעל”, השאול מן השיר “המסע לארץ ישראל” (שירה: שלמה גרוניך ומקהלת שבא, מילים: חיים אידיסיס).