אמנות בארץ

אתי אמינוף עוסקת דרך טרצות סמליות בקונפליקט שבין היותה אישה ואמנית

לכבוד תערוכתה החדשה של אתי אמינוף "בית המידות הטובות- טרצות משלך" ערכה איתה אוצרת התערוכה שרה כהן בונן ראיון מקיף

'בית המידות הטובות- טרצות משלך'

אתי אמינוף

גלריית 'אמן מורה'

אוצרות.ים: שרה כהן-בונן, משה עמר, אריאלה ברנדר

נעילה: יום חמישי ה- 8.12.22

ב- 20.10.2022 נפתחה בגלריית "אמן מורה" תערוכתה החדשה של אתי אמינוף "בית המידות הטובות- טרצות משלך". לכבוד התערוכה ראיינה אחת מאוצרות התערוכה שרה כהן בונן את אמינוף.

שם התערוכה הוא מאוד אניגמאטי. למה ואיך בחרת בשם זה?

השם בית במידות הטובות פועל בשני מישורים שיש להם ביטוי מרכזי ברעיון הפרויקט. המישור הראשון מופשט בעיקרו, מתייחס למערכת סמלים, ערכים אישיים ואוניברסליים שלמעשה מפעילים. אפשר לקרוא להם "ברירת המחדל של מערכת ההפעלה". זה מתייחס לתוכן ולמהות הקונספטואלית של הפרויקט. התמה של התערוכה היא מגדרית ביסודה, והיא עוסקת בקונפליקט רגשי המאפיין בעיקר אותי כאישה. התמה הזאת בוחנת את המתח הנוצר בעת הכרעה בין רצונות מנוגדים. רצונות שמקורם במאוויים פנימיים להגשמה ומימוש עצמי, בעיקר בתוקף היותי אמנית, לבין רצונות שהם תולדה של השפעות חברתיות תרבותיות, תשוקה חזקה למצוא את בן הזוג הנכון, לבנות תא משפחתי, לממש אימהות, לבנות קריירה מקצועית, לפרנס.

השם בית המידות הטובות למעשה מגלם את אותם ערכים שהנחו את הבחירות שלי, אשר יצרו את סדר העדיפויות מבחינת הקדימות. באופן זה ערכים אלה עיצבו צורה של כלל המהלכים של חיי. בתערוכה הזאת אני מבצעת איזשהו מבט רפלקטיבי לאחור, הרהור פנימי על מערכת ההחלטות הקרדינאליות של חיי ומה צורתם.

המישור השני אליו מתייחס השם הוא הנראות, באיזה אופן אני מייצגת את אותם ערכים ואת אותה תודעה מבחינה מדיומאלית. הסמלים שורטטו תחילה בכלים כגון מחוגה וסרגל והתוו את תנועת היד החופשית. האופן שבו עוצבו הסמלים מבוסס על עקרונות כגון גיאומטריה, תמצות והפשטה. אחר כך נוצר מארג ההקשר בין המוטיבים השונים כמעין מפת תודעה.

מה המשמעות או ההגדרה ל"בית המידות הטובות" עבורך?

בית המידות הטובות מספר סיפור שקשור בפרזנטציה עצמית, מעין דיוקן עצמי אלטרנטיבי המחבר בין שני המישורים :האתי והאסתטי. הממד האתי עינינו במידות, ערכים ומהויות שאדם בוחר לסגל לעצמו במהלך חייו. הם נמצאים בצורה וירטואלית בתודעה מכוונים ומתווים את הפעולה.

הממד האסתטי עוסק בניסיון לתאר את אותה תודעה, דהיינו לתת לה תמונה רעיונית ויזואלית, כמו כן מדיום להתגשם בתוכו. הרצפה שיצרתי מאריחי בטון יצוקים מבוססת על תצריף בין אותם חמישה ערכים, סמלים מרכזיים אותם בחרתי לתאר את התודעה –  בית, זוגיות, אימהות, משפחה וקריירה. הרצפה משקפת את הרצפים והמצרפים הצורניים בין אותם ערכים קונספטואליים.

כיצד נולד הרעיון שהוביל למחשבות הללו?

הרעיון התחיל במחשבה המתמקדת בשאלה: מה מונע בעדי להגשים את חלומותיי. את המחשבה הזו תרגמתי לדימוי, כדור פורח השואף כלפי מעלה, וכנגדו חמישה אלמנטים/חבלים המושכים, קושרים אותו לקרקע. אלה כוחות הנמצאים בבסיס הקיום החברה האנושית, אך מקבלים כאן פרשנות ועוצמה נוספת כתוצאה מעימות עם מצבים של מתח רגשי ועומסים הנוצרים בין התפקידים והזהויות השונות בתוכי כאישה אמנית. תפיסות מגדריות מוטמעות מנווטות את המציאות אך בה בעת שקופות. כדי ליצור שינוי צריך קודם כל להבחין בהם במהלך שיכול להתמשך על פני משך דור ויותר. תפיסות אלה מעוגנות בתודעה וקשה לשנות אותם. אני מאמינה שהמון נשים מתחבטות עם הקונפליקט הזה גם כיום.

כוחות מנוגדים אלו- מחד רצון להגשמה אינדיווידואלית ומאידך הגשמה עצמית במובנה הרחב, מחוללים בפעולתם מתח דו-קוטבי. הרישום "מה מונע בעדי להגשים את החלום?" הוא למעשה גרעין הפרויקט: כוח אחד שואף/ דוחף כלפי מעלה וכנגדו פועלים כוחות "מקרקעים" אשר בולמים ומושכים לכיוון השני, אל המציאות.

ספרי קצת על הטכניקה שבה את עובדת.

בתהליך התגבשות הרעיון עיצבתי כל אחד מהאלמנטים שזיהיתי וכיניתי אותם כ "מקרקעים" במספר וריאציות על טהרת הצמצום הגרפי, שרטוט של כל דימוי כסמל. שרטטתי אותם תוך התעקשות על כמה כללים. הקווים והעקומות שורטטו, גם אם נדרשתי ליצור עקומות מורכבות, באמצעות כלים. הכלים מתווים את הצורה ומטים את הרצון החופשי ומכאן הכרחיותם.

מה הוביל אותך ליצור את יציקות טרצות הבטון?

את אותם רישומים/שרטוטים צבעתי בצבעי גואש, ולאחר התבוננות בתוצאה, גיליתי שהם מזכירם לי עיצובים של בלטות פלורנטיניות מסורתיות, כדוגמת אותם אריחי טרצות בטון בהם נהגו לרצף את הבתים בתל אביב החל משנות ה-20 של המאה הקודמת. מכאן הגיעה הבחירה במדיום ריצפת טרצות-בטון. השלב הבא היה יצירת הטרצות עצמן.

פרטי קצת על התהליך הטכני של יצירת הטרצות.

בעזרתם של שני בעלי מפעלים חשובים בארץ למדתי את טכניקת היציקה. הייתי צריכה לבצע אדפטציה של הטכניקה לתנאים שיש לי בסטודיו. תחילה הכנתי תבניות עץ ויצרתי גלופות משקפים, יצקתי את הטרצות בצורה טרום תעשייתית בסטודיו עד ליצירת הרצפה בשלמותה, מקומבינציה של כל חמשת הסמלים ברצפה אחת.

בשלב יותר מאוחר פיתחתי גלופות באמצעות טכנולוגיית תלת ממד, דבר שאפשר לי להעלות את רמת הדיוק של הגלופות . הגלופות המודפסות כבר היו קרובות מבחינת יכולת הביצוע לגלופות מתכת המקובלות בתעשייה, דבר שאפשר לי לבצע את הרצפה האחרונה במפעל גלוסקא.

ההתבוננות ברצפה מאפשרת לראות בצורה אובייקטיבית את אותם רצפים, תבניות "פנים וחוץ" ולהדהד אותם למתבוננ.ת. הרצפה, מעבר לתפקידה הפונקציונלי, מקבלת תפקיד מדיומאלי. באופן זה א.נשים יכולות.ים לרצף מרצפות וירטואליות כדרך להתבונן.

0 comments on “אתי אמינוף עוסקת דרך טרצות סמליות בקונפליקט שבין היותה אישה ואמנית

השאר תגובה