‘מַלְכּוּת’
עילית אזולאי
אוצרת: שלי הרטן
הביתן הישראלי, הביאנלה ה- 59 בוונציה
23 באפריל – 27 בנובמבר 2022
בביתן הישראלי של הביאנלה ה-59 לאמנות בוונציה, מוצג הפרויקט של עילית אזולאי ‘מַלְכּוּת’ (Queendom). אזולאי עוסקת בשאלות של ניכוס תרבותי, היסטוריות משותפות וריבונות האמנות, דרך מבט צילומי שמפרק ומרכיב אלמנטים מן העבר, ובוחן אופנים של עיבוד מידע חזותי.
הפרויקט של אזולאי כולל פוטומונטאז’ים פנורמיים גדולים, מיצב סאונד והתערבויות אדריכליות. סיפורה של ‘מַלְכּוּת’ הוא סיפור של העצמה נשית ותרבותית שקמה מתוך קריסת מערכות כוללת. כתוצאה מתקלה במבני הכוח הפטריארכליים והלאומיים העולמיים, זורם סדר חדש של נתונים מהמרחב הדיגיטלי אל המרחב הפיזי של הביתן. תחת חופה בצבע כחול אולטראמרין, הופך הביתן לארמון מלכות, והטיה לאומית ופטריארכלית רבת שנים הופכת למרחב חוצה-גבולות וממוגדר מחדש. אזולאי יוצרת היסט ממבט גברי להעצמה נשית, וממודרניות אירופוצנטרית לעירוב זמנים מזרח תיכוני, ואף משנה את האוריינטציה האדריכלית של הביתן ממערב למזרח.
אזולאי יוצרת דימויים המבוססים על ידע שנאסף מסיפורים בעל פה ועל מחקר קפדני. נקודת המוצא שלה לפרויקט הנוכחי היא ארכיון כמעט נשכח של כלי מתכת אסלאמיים משובצים מימי הביניים, שצילם באובססיביות היסטוריון האמנות האוסטרי-יהודי-בריטי דייוויד סטורם רייס (1913–1962). אוסף התצלומים הוענק לימים למוזיאון יד לא.ל. מאיר לאמנות האסלאם בירושלים.
חפצים יקרי ערך אלה יוצרו במזרח התיכון, נסחרו בלבנט, הועברו לאירופה, בעיקר דרך ונציה, וכיום שמורים ברובם באוספים של מוזיאונים מערביים. במלאכת-יד עמלנית דיגיטלית, פירקה אזולאי את הדימויים והרכיבה אותם מחדש; היא סרקה את תצלומי הארכיון, התקרבה וגזרה, לפעמים שינתה את מין הדימויים ושבה וחיברה אותם באופן דיגיטלי על גבי סריקות של לוחות מתכת.
אזולאי מדמיינת את גלגולי החיים הבאים של דימויים ותמורותיהם, תוך הדגשת היסטוריות של ניכוס וחשיפת חללים בגיאוגרפיות של הידע. הפוטומונטאז’ים הפנורמיים שהיא יוצרת מציעים דרכי גישה אל המרחב הדמיוני של המַלְכּוּת, בו ניתן לחקור את נדידתם של נתונים חזותיים. מה שבמבט ראשון עשוי להיראות כגיחה תמימה אל מחוזות הפנטזיה’ הוא למעשה קריאה לנטילת אחריות על הדמיון.
עילית אזולאי נולדה בתל־אביב–יפו, 1972; חיה ועובדת בברלין. עבודתה הוצגה בתערוכות יחיד בארץ ובעולם, בין השאר במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2014); מכון KW לאמנות עכשווית, ברלין (2014); מוזיאון ישראל, ירושלים (2017) ועוד. היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות במוסדות אמנות בינלאומיים מרכזיים ועבודותיה שמורות באוספי מוזיאונים ובאוספים פרטיים שונים.
