הגבולות הפרומים בין חלל הבית הדמיוני והממשי. לילי פישר מציגה תערוכת יחידה חדשה

‘גבולות פרומים’

לילי פישר

אוצרת: עירית בראל בסן

בית האמנים ע”ש זריצקי תל אביב

התערוכה תוצג עד יום שבת ה- 9.4.2022

התערוכה “גבולות פרומים” של האמנית לילי פישר בוחנת את המרחב הביתי על פי שתי גישות;

בספרו “הפואטיקה של החלל”, כותב באשלר שאדם ללא בית הוא “…ישות מפוזרת. הבית תומך באדם במהלך סערות השמים וסערות החיים. הוא העולם הראשון של האדם, הוא הסביבה הראשונה שלנו. הוא באמת יקום שלם”. באשלר עוסק באינטימיות המרחבית שצפה ועולה כהרגל הטבוע בנו אורגנית. הזיכרון הפיזי של הבית נטמע בנו כרפלקס, כך שאנחנו יכולים לגשש ולמצוא בו את הדרך בלילה גם בעיניים עצומות.

לילי פישר. טכניקה מעורבת על עץ. צילום: רן ארדה

גישה אחרת למרחב הבית, ניתן למצוא אצל ז’ורז’ פרק בספרו “על חלל וכו’: מבחר מרחבים”. פרק שואף לערער את התפיסות המקובלות ביחס למרחב הדירה. הוא מציע מספר דרכים שיעזרו לגרות את עצבי המרחב שלנו. אחת הדרכים, לשם המחשה, היא לחלק בין בני הבית את החדרים לפי ימות השבוע ולא לפי זהות המתאכסן בהם כמקובל. לשיטתו, כאשר נגיע למצב של אי התאמה פיזית ומנטאלית, נוכל להתבונן באופן חדש ומרענן בסביבה ובחיים.

לילי פישר. גבולות פרומים, מראה הצבה. צילם: קלאודיו שטיינברג

בתערוכה בוחנת לילי פישר את המרחב הביתי לאור שתי הגישות. היא מציבה בחלל הגלריה מחיצות, שהן אובייקט המסמן קו גבול, אבל גם מערבבות בין חלל ממשי לדמיוני. המחיצות אינן סגורות הרמטית, שדה הראייה של המבקר.ת בחלל לא תחום, הגבולות פרוצים.

עבודת וידיאו של פישר שוחה בבריכה, מוקרנת בחלל הצמוד. נקודת המבט בווידיאו מתפצלת לעיתים בין הנכחה גופנית של פעולת השחייה דרך עיניה של השחיינית, לבין נקודת מבט חיצונית של הצופה. עבודת הווידאו מבטאת כמיהה וגעגועים לצאת מן הבית, יחד עם הרצון להתערסל בגלים השקטים של הרחם.

העבודות בתערוכה ממשיכות את העיסוק בביוגרפיה הפרטית של האמנית ובחומרים שבאו לידי ביטוי גם בתערוכת היחידה שלה (2021) בגלריה נולובז בתל-אביב. שנים של חיפוש אינטנסיבי אחר זהותה כמהגרת, בין כאן לשם – ישראל וארגנטינה, מגיעים כאן לפרקם.