פוליטיקה של הגוף וחווית פליטות. על אחרוּת, הכללה והדרה בעבודותיה של האייב קהרמן

קהרמן חוקרת מילים ומושגים הקשורים למלחמה לצד מושגים מעולמות האימונולוגיה והאפידמיולוגיה. במציאות הנוכחית, קשה להתעלם מההקבלה בין השפה המשמשת לתיאור נגיפים ומחלות לבין השפה המשמשת לתיאור מהגרים

מאת: רובא חמדאן

בסדרת עבודותיה האחרונה "המגע של האחרוּת" (The Touch of Otherness) עוסקת האמנית האייב קהרמן (Hayv Kahraman) בפוליטיקה של הגוף ובחוויית הפליטות.

קהרמן נולדה בעיראק בשנת 1981 וחיה ועובדת כיום בארה"ב, אחרי מספר שנים בהן חייתה בשבדיה. עבודותיה משלבות בתוכן את סיפור חייה בתור פליטה: קהרמן מציירת את האתגרים שחוותה כאישה בפזורה העיראקית ולאחר מכן בתור פליטה באירופה ובארה"ב בתוך מארג סבוך של יחסי כוחות הגמוניים.

Hayv Kahraman, The Touch Of Otherness מראה הצבה

ציוריה של קהרמן עשויים בצבעי שמן על פשתן, ומתוארות בהן על פי רוב דמויות נשים שלוות, ומעוותות באופן מטריד. קהרמן מציירת גם על עץ, מפסלת ועוסקת בכוריאוגרפיה. ניתן לראות בעבודותיה מגוון סגנונות והשפעות, כגון ציורים מתקופת הרנסנס, ציורי מיניאטורות פרסיים וארט-נובו.

בסדרת עבודותיה האחרונה, קהרמן חוקרת מילים ומושגים הקשורים למלחמה לצד מושגים מעולמות האימונולוגיה והאפידמיולוגיה. רופאים מתוארים אצלה כגנרלים המסייעים לחולה להילחם בפולשים חיצוניים; "טרוריסטים" בלתי נראים, המתרבים בתוך הגוף, מחלישים אותו והופכים אותו לפגיע. במציאות הנוכחית, אי אפשר להתעלם מההקבלה בין השפה המשמשת לתיאור נגיפים ומחלות לבין השפה המשמשת לתיאור מהגרים. לשיטתה, שפת המלחמה הרסנית כמעט כמו המלחמה עצמה: שתיהן פוגעות בקשרים חברתיים ומערערות על האפשרות להתקיים בקהילה ובסולידריות עם השונה.

דרך שפה ויזואלית-פואטית שנעה בין עימות, הומור ורוך, דורשות מאתנו עבודותיה של קהרמן לשקול את השפעותיהן ארוכות הטווח של מטאפורות מיליטריסטיות-אגרסיביות בעולמות הרפואה והבריאות.

Hayv Kahraman, Helhoola, 2021, Oil on linen, 78" x 50" [HxW] (198.12 x 127 cm)

עבור קהרמן, אישה עיראקית שברחה מארץ הולדתה כנערה במהלך מלחמת המפרץ, האלימות של השפה הרפואית נוכחת ומעצימה את תחושת האחרות. לאור הזהות השלילית שנכפתה עליה, היא מדמה את עצמה לנוגדן. 

קהרמן טוענת שמגע ואינטראקציות פיזיות חיוניות עבורנו, הן לבריאות הפיזית והן לבריאות של הקשרים החברתיים שלנו. מאידך, נוגדנים הם תגובה חיסונית חיונית; חלבונים שנוצרים בתגובה למגע עם תאים זיהומיים ומשמשים כמתווכים בין גופנו לבין המגע של האחר.ת.

התייחסותה הפואטית של קהרמן לנוגדנים, מעלה את חשיבות השמירה על בריאות הגוף בתוך הקהילות שלנו, באופן המאפשר הכלה ומגע. בראיון עמה מודה קהרמן ש: "תמיד הרגשתי "מלוכלכת" יותר מחבריי ללימודים השבדים, גם בנראות שלי וגם בתחושות שלי: זרה, מטונפת ולא טהורה; מְזוֹהָמת ולא שייכת לקבוצת ה"מחוסנים". אני מהגרת-אחרת המאיימת על חומת הגבול הבתולית הדמיונית סביב הגופים הטהורים והמחוסנים האלה. כמו וירוס, הפתולוגיה שלי הופכת אותי ללא-אנושית בעיניהם."

Hayv Kahraman, The Touch Of Otherness מראה הצבה

עבודותיה של קהרמן מתייחסות כאמור למושגים מעולמות האימונולוגיה וקושרת אותם לתפיסות "האני" בקרב פליטים. היא מסבירה: "בעבודות שלי, אני חוקרת דרכים שונות המאפשרות לי להתעמק במושגים פוליטיים כמו אינדיבידואליות, לרבות מושגים המגדירים את ה"אני" (self) ואת מה שהוא איננו "אני". בשפת האימונולוגיה, הקשר בין ה"אני" ל "לא אני" (non-self) מוחלט ונוקשה. ישנו קו ברור שמראה היכן מסתיים העצמי והיכן מתחיל הלא-אני או האחר."

בנוסף היא מבהירה: "בתור פליטה, הדיסציפלינה הזו שחוקרת פתוגנים זרים מהדהדת בי. אני הייתי וירוס לפני שהתפתחתי לנוגדן. תחום האפידמיולוגיה הוליד את תפיסת האחר כ-"מהגר מלוכלך" על פי המודרניות האימפריאליסטית שהופכת את "האחר" לנשא של המחלה אל תוך גבולות המדינה ואל תוך הגוף."

בסדרת עבודותיה האחרונות, קהרמן משלבת דימויים שמזכירים מולקולות ממערכת החיסון, ומשתמשת בהם כמטאפורה ליחסי הכוחות בין הזר ל"אני": "כאשר חקרתי את נושא החסינות, נתקלתי בלית ברירה בנוגדנים. אנו מפתחים את מולקולות החלבון בצורת Y לאחר שאנו נתונים למשהו "זר". הנוגדנים פועלים כגשר בין הזר לעצמי, הם מנהלים משא ומתן על איך, מתי ואם הגוף שלנו יגיב. תהליך הגישור הזה מעניין ומסקרן אותי כי הוא מזכיר לי את החיים על הגבול, של לחיות בין שני עולמות או יותר."

היא מוסיפה: "הסתקרנתי גם מהצורה הסטואית של הנוגדנים – צורת ה-Y – ורציתי לחקור אותה כמבנה בציורים שלי. בסדרת ציורים שכותרתה 'יונים, חלזונות, ארנבות ומטוסי נייר' (Carrier Pigeons, Snails Bunnies, and Paper Planes) התמקדתי באופן שבו מסרים מועברים, מתרבים, מתקבלים ואולי מתפספסים. בכל ציור, הדמויות נערמות זו על גבי זו בצורה אקרובטית ויוצרות צורה של Y גדולה. בעבודה אחרת, יונים עפות סביב הנשים ונושאות מסרים סודיים. כך לדוגמא דימוי של תינוק עם מעטפה מודבקת על בטנו תלוי על רגלה של אחת הנשים; זהו אזכור לסוף שנות ה-60, כאשר אמא שלי בת העשר, שימשה סוכנת סמויה של המפלגה השיעית ומפלגת שחרור הנשים הראשונה בכורדיסטן, והודעות סמויות הודבקו על בטנה כשהיא מסרה את המידע."

Hayv Kahraman, Pigeons, 2021, Oil on linen, 85" x 52" [HxW] (215.9 x 132.08 cm)

קהרמן יוצרת דרך עבודותיה שפה אמנותית חדשה שמעודדת פלורליזם. היא מבהירה: "בעבודות החדשות שלי, אני תוהה האם אנו יכולים להיעזר בשפה חדשה כשאנו מדברים על היחסים שבין הגוף לבין המדינה, בצורה שאינה רואה ב"אני" ובאחר אויבים. למרות שהמגפה הנוכחית חשפה פגיעות בכל רחבי העולם, עלינו לזכור שאנחנו לא שווים במידת החשיפה לפגיעה. החוויה שלי שונה מהחוויה שלך ומזו של אחרים, ומה שחשוב הוא שהקולות של כולם ישמעו. צריך להיות מקום לכל מי שנפגע מקולוניאליזם. תנו לנו לרפא את הפצעים שלנו, לנפץ את המחסום המדומיין שבנינו סביב גופנו, ולקוות לקשר סימביוטי עם ה"שונה"."

Hayv Kahraman, “Say Aah,” 2021, Oil on linen, 68" x 42" [HxW] (172.72 x 106.68 cm)

התהליך היצירתי של קהרמן שיטתי ומבוסס על מחקר מעמיק אודות פליטות, זרות ותהליכי התאקלמות בארץ זרה. היא רואה עצמה כ"שקופה" בתור פליטה ובה בעת מצביעה על נוכחותה הבולטת כזרה דרך צבע עורה הכהה. הדמויות בציוריה חושפות היסטוריות מחוקות ומשמיעות קולות מושתקים שמעוררים דיון אודות יחסי הכוחות בין הדמויות הללו. הן מספרות על הגורם שהציב אותן במצב הזה ועל מסע הישרדותן בעולם באופן שמאפשר להן להמציא את עצמן מחדש. קהרמן מעלה דרך ציוריה שאלות על לגיטימציה; למי מוענק קול, למי לא ומדוע, ואיך זה שלנשים מסוימות אין לגיטימציה להשמיע את קולן.

סדרת עבודותיה האחרונות נוצרה בזמן שמגפת הקורונה התפשטה בעולם. קהרמן הייתה עדה וראתה כיצד מגיפת הקורונה מעצימה את שנאת האחר, תוך עידוד של סימביוזה והכללה דרך קשירת הדמויות שלה בקווים מצטלבים. בדרך זו, מבקשת קהרמן לעודד חיים הרמוניים לצד השוני. 

Hayv Kahraman, Binding, 2021, Oil on linen, 99" x 78" [HxW] (251.46 x 198.12 cm)

לצפייה בראיון עם האייב קהרמן לחצו כאן 

כל הצילומים לקוחים מתוך האתר vielmetter.com 

0 comments on “פוליטיקה של הגוף וחווית פליטות. על אחרוּת, הכללה והדרה בעבודותיה של האייב קהרמן

השאר תגובה