על קו הזינוק. נווית רום ביקרה בגלריה ברוורמן שמציגה אמניות.ים שאך סיימו את לימודיהןם

מאת: נווית רום

סלון – אמנות עכשווית צעירה

אוצרות: עדי גורה

גלריה ברוורמן

משתתפותי.ים: ג’ני אגליץ, עתליה אופריכטר, עתליה ביטלר, שירה בן אליהו, אורי קלוס, ליז מאר, ראם רפי מסילטי, תמר פייסחוב, יונתן רון, יולי רוטנברג

פתיחת התערוכה 30.10.21 ונעילה -29.12.21

גלרייה ברוורמן, שידועה בזכות האמנות העכשווית שהיא מציגה, פנתה לאחרונה לכיוון יוצא דופן בתערוכה ״הסלון״ שמוצגת בה בימים אלו. אוצרת הגלריה עדי גורה אספה שלוש.ה עשר.ה בוגרות ובוגרי תואר ראשון ושני לאמנות מבתי הספר הגדולים ברחבי הארץ ונתנה להם במה בחלל הגלריה המרכזי.

גלרייה ברוורמן היא גלריה מסחרית-פרטית. גם בהיותה מובילת דעה בבחירותיה האמנותיות, כדאי לזכור שמטרתה העיקרית היא מכירת עבודות אמנות. בהקשר זה, תערוכת ״הסלון״ היא  צעד חדש ומפתיע, בעיקר בהתחשב בעובדה שבגלריה מציגים ומיוצגים על פי רוב אמניות.ים וותיקים.ות, בעלי ניסיון בשוק. לעומתן.ם, בוגרות.ים אלה רק קיבלו את הדיפלומה שלהם ועתה נפרסה בפניהם הזדמנות שלא כולם זוכים לה: הכרה עם עבודותיהם בגלריה ידועה ,מכירת עבודותיהןם, וכניסה  בדלת הראשית לעולם האמנות הישראלי.

התערוכה משתרעת על פני שני חללים בגלריה, כאשר העבודות תלויות על קירות החדר המרכזי בו מוצג סלון ביתי הכולל ספה, שטיח ושולחן קפה.

מרגע הכניסה לגלריה, ניתן לחוש את אווירת הגולמיות והראשוניות שהיא משרה, כיאה למעמד האמניות.ים המציגות.ים בה. החלל פתוח ורחב עם עמודים ורצפה עשויים בטון. על פי גורה, ההשראה לנושא התערוכה הושאלה מגרטרוד שטיין (Gertrude Stein, 1874-1946), סופרת שנמנתה עם מובילי הזרם המודרני בספרות ובאמנות. בסלון ביתה בפריס, שטיין ערכה תערוכות שחשפו לעולם כמה מהאמנים המודרניסטים הגדולים ביותר, כמו פיקאסו ומאטיס, וסלון ביתה צבר מוניטין רב. ב-״הסלון״, גורה צועדת בעקבות שטיין ואוצרת תערוכה שרובה אמניות.ים מתחילות.ים שרק מחכות.ים שיגלו אותןם. כדי לאצור תערוכה כזו, שבה רוב מוחלט של אמניות.ים שאינןם מוכרות.ים, גורה פקדה תערוכות בוגרים בבתי ספר לאמנות במטרה ״לדוג״ את הכישרונות שהתחברה אליהם. בתוך קבוצת האמניות.ים שמצאה, גילתה אמניות.ים שונים בתכלית האחד מהשניה, דבר שניכר בעבודות המוצגות. 

תחושת הראשוניות שהגלריה השרתה עליי כצופה הייתה סוחפת. לא מדובר רק על הבטון החשוף אלא גם על היעדר התגיות לצד העבודות, פרקטיקה שהגלריה קיבלה עליה כבר ביקורת בעבר. היכולת לשפוט את היצירות מבלי לדעת עליהן דבר, אפילו לא את שם האמן או האמנית, מאפשרת עוד רובד של גולמיות שמתאימה במקרה הזה לתערוכה. לצד זאת, לא ניתן להכחיש כי אלו אמניות ואמנים צעירות.ים שמשתוקקות.ים לחשיפה ולקרדיט על עבודותיהןם. אמנם, אין שיפוט מקדים או דעה מוקדמת על האמניות.ים וניתן להתרשם מכל יצירה ויצירה, אך הצופות.ים עוד לא מכירים את השפה האמנותית של האמנים.יות הצעירים, מה שיכול להקשות על החשיפה הראשונית שגורה כיוונה אליה. כדי לסייע בעניין, מונחת מחברת קטנה במקום חבוי בתערוכה, בה יכולות.ים הצופות.ים לעלעל בכל פרטי המידע החסרים על כל אחת מהעבודות. 

מעבר לתחושת ההפתעה והגולמיות, הכניסה לתערוכה משרה גם תחושת בלבול מסוימת. כיאה לסלון צרפתי בו נשות החברה הגבוהה ביקשו להציג אוסף יצירות אקראי על מנת להכיר את האמנים לקהל השדה הוותיק, כך עושה גם תערוכה זו. הגורם המקשר הבלעדי בין האמניות.ים המציגות.ים בה הוא מועד כניסתןם לשדה האמנות. אין קו אחיד או קונספט כללי בו התערוכה מתמקדת, וניתן לראות את השפה הייחודית של כל אמנ.ית בנפרד. אפשר לראות עבודות שונות בתכלית אחת מהשנייה, בין אם זה בנושא, במדיום או בטכניקה.

דוגמה לכך ניתן לראות בשתי עבודות התלויות בסמיכות האחת לשניה: “שלב המאבק” (stage of struggle) של לאון ביטלר משנת 2021 בטכניקת שמן על בד, מזכירה יצירות מיתיות מהעבר בהן העירום מסמל טוהר ועליונות. נראה שבעבודה מתקיים קרב שמימי בין השדים למלאכים. ביטלר מראה לצופים את האכזריות שבקרב מבלי לייפות אותו, בלי להסתיר את הכאב וחוסר הרחמים. בקיר לידו מוצבות עבודותיה של ליז מאר אותן יצרה בפחם על נייר. העבודה “אמון” מתארת איילה שותה מאגם לצד טיגריס, ועל פניה מבט חושש; למרות חששותיה האיילה ממשיכה לשתות ובוחרת לתת אמון בטיגריס. שתי היצירות אינן מתכתבות עם הטבע, הטכניקות והנושאים שונים לחלוטין זה מזה ואף מנוגדים זה לזה. האחת מסמלת שלום והשנייה מלחמה. שתי עבודות אלו הן רק מדגם מתוך המגוון המרשים שמוצג בגלריה. אם בכל זאת קיים קו מאחד בין העבודות, הוא נמצא באופן תלייתן. אך כאמור, הרעיון הוא לברך את האמניות.ים החדשות.ים אל סצנת האמנות בישראל, ולספק להן.ם אפשרות לביקורת או סקירה שלא היו זוכות.ים להן כל כך מוקדם בקריירה, זאת משום שלפי גורה ״אמניות.ים נוטות.ים להיעלם וצריך שתהיה המשכיות מעבר לתואר הראשון״. 

לא ידעתי למה לצפות לפני שהגעתי לתערוכה. אמנם זוהי גלריה מכובדת והעבודות אותן היא מציגה מרשימות, אך אלה בוגרות.ים טריות.ים מתואר ראשון שאולי עוד לא הצליחו לגבש לעצמום סימן היכר או טכניקה מועדפת והן.ם עדיין מחפשות.ים את עצמן.ם בעולם האמנות הגדול. להפתעתי, התערוכה מציגה עבודות מרהיבות עם שלל פרטים, צבעים, ונושאים. נהניתי לבחון כל יצירה, לחשוב על המקורות שלה והרעיונות שהיא מציגה. אני ממליצה לבקר בתערוכת ה״סלון״, לבחון את היצירות ולספק חשיפה וביקורת לאמניות.ים המתחילות.ים. תקוותי היא שגלריות נוספות יפעלו כפי שגורה השכילה לעשות, ובכך יאפשרו נקודת זינוק לאמניות.ים צעירות.ים בכל מקום ומכל תחום.