רוזה בן אריה חוקרת תהליכים של שימור וקורוזיה במושגים כמו תרבות, חיברות וביות

‘בתוך תוכו הוורד הוא צמח בר’

רוזה בן אריה

אוצרת: קרן ויסהוז

בית האמנים כפר סבא

פתיחה ב-19/11 בשעה 11:00. נעילת התערוכה ושיח גלריה ב-11/12 בשעה 11:00.

יצירתה של רוזה בן אריה צומחת מתוך המתח שבין הבית למחוזות הפרא. בית הוא מושג מורכב, אך עבור מהגרות.ים הוא מושג טעון במיוחד; בית הוא לא רק המשפחה והחברות.ים שנותרו מאחור, אלא גם “בית” בתרבות ובשפה בהם גדלות.ים ושאליהם חשים שייכות.

תרבות מחזיקה בתוכה מערך שלם של קודים התנהגותיים אותם לומדות.ים בתהליך של חניכה וחיברות בכדי להיחשב ״בן.בת תרבות״. ממש כפי שהוורד הוא צמח שתורבת לעמוד בסטנדרטים אסתטיים מחמירים, כך בביתה של בן אריה באורוגוואי הדרישה להתנהגות נאותה דרשה עמידה בנורמות המקובלות. בן אריה בוחנת את מה שנותר בה מביתה שמעבר לים כמתבוננת ברוחות רפאים מעולם אחר, קליפות מרוקנות שעדיין נושאות מטען של זיכרון, אך אין להן ממשות בחייה כאן ועכשיו. היא מטפלת בהם בכיסוי בתכריכי נייר ומלח המשמש כחומר לשימור אך גם פעיל בתהליך הקורוזיה.

בן אריה מלווה בתחושות שמערבות שייכות וזרות שם וגם כאן; כמו צמח מבוית ששורשיו נעקרו כדי להינטע מחדש בין צמחי הבר באדמת הארץ, ושאינו חש בבית באף אחד מהם.

בניגוד לקליפת התרבות היבשה והמתקלפת, הטבע הפראי מזכיר נוף תת ימי עשיר- מעין יערות של אצות ואלמוגים שבן אריה פיתחה באמצעות שימוש בפרקטיקות של מחקר השאול מעברה כביולוגית חוקרת במעבדה. 

טבע פנימי, פראי, כאוטי וספונטני. לצד געגועים לתרבות מארגנת, היררכית ועמלנית, הם הכוחות המנוגדים הפועלים על בן אריה ובתוכה ומעלים את השאלה: האם ניתן איי פעם באמת לחזור הביתה? ואולי הבית עצמו נמצא בכלל בגעגוע. מבחינה זו, התערוכה שנובעת ממקור פרטי ואישי מבקשת לגעת באוניברסלי שרלוונטי לכל אדם.