אמנות בארץ

לסיים בית ספר לאמנות ולהישאר בחיים. כל הטיפים שאתןם חייבות.ים להכיר כדי להשתלב בשדה האמנות בתום הלימודים

מאת: יהונתן ה. משעל

סיימת את הלימודים, קיבלת מחמאות, תשבחות וביקורות מעולות בתערוכת הסיום. יכול להיות שגם הגיעו מיילים מאוצרות שמעוניינות לראות את העבודות ולהגיע למפגש סטודיו. והנה, עברו חודשיים-שלושה והפגישה מבוששת לבוא, המיילים ששלחת לא נענים, הבדידות בסטודיו, אם בכלל יש סטודיו, נהיית פחות מזהירה. מה עכשיו? איך מציגות.ים אמנות, למי פונות.ים, מה עושות.ים? 

החדשות הטובות- כל אחת ואחד יכולות.ים להציג את האמנות שלהןם בישראל, כל הזמן ולמשך כמה זמן שירצו. החדשות הרעות- הסטטיסטיקה קובעת שמכל כיתה בבית ספר לאמנות, בודדות.ים ממשיכות.ים לעשות אמנות אחרי השנה החמישית לסיום הלימודים. 

תאיר אוריה. צילום: אחיקם בן יוסף

נתחיל מהסוף.

בישראל על פי הערכות שונות, יש כ-שמונה מיליון תושבות ותושבים. מתוכןם, כ-32,000 א.נשים- 0.4% מתוך האוכלוסיה הןם שוחרות.י אמנות, כלומר א.נשים שבאופן קבוע צורכות.ים אמנות. בתוך המספר הזה, כ-14,000 עוסקות.ים בתחום בצורה כזו או אחרת, כתחביב או באופן מקצועי למחצה. בנוסף, ישנןם גם כ-1,000 א.נשים שמציגות.ים אמנות עכשווית בחללי תצוגה ורואות.ים באמנות את מקצועןם.

במקביל, פועלים בישראל רק מספר קטן של מוזיאונים לאמנות עכשווית עם אוסף משמעותי ורציף ולצידם, מספר מוסדות אמנות קטנים יותר, כמו גלריות אוניברסיטאיות ומוזיאוני אוסף עירוניים או פרטיים, ללא אוסף או עם אוסף מצומצם. לצד המוסדות הגדולים פועלות בישראל בסך הכל כ-30 גלריות פרטיות-מסחריות שעוסקות באמנות עכשווית. הגדולות שבהן מייצגות בערך 20 אמניות.ים, ומעט יותר אם כוללים תערוכות קבוצתיות. בחישוב מהיר ובמקרה הטוב, כ-600 אמניות.ים מיוצגות.ים על ידי גלריות מסחריות בישראל, מה שמשאיר כמעט חצי מהעוסקות.ים באמנות מחוץ לגבולות הגלריות. כאן ראוי להזכיר, שגלריות מסחריות לא מחליפות את האמניות.ים שהן מייצגות בתדירות גבוהה. לפעמים פעם בכמה שנים, לפעמים רק פעם בכמה עשורים. 

אם בכל זאת נכלול גלריות שיתופיות, חללי אמנות אלטרנטיביים וחללים זמניים, נוכל לכלול פחות או יותר את כולןם, כ-1000 איש.ה. נשמע טוב? אולי עבור מי שכבר מציגות.ים את האמנות שלהןם, אבל לכןם, שרק סיימתןם בית ספר לאמנות, יהיה צפוף מאד במסדרון הכניסה הצר שמוביל אל הקירות בגלריות האהובות עליכןם. 

נטשה נוסובה. צילום: אחיקם בן יוסף

אז איך בכל זאת תוכלו להציג את האמנות שלכןם?

כולןם באותה ביצה. כל האמניות והאמנים שיצא לכןם להכיר במהלך הלימודים, בסיורי גלריות וביקורים במוזיאונים, בנבירה בספרים ובאינטרנט, כולןם כמעט, עברו דרך דומה לשלכןם וכולןם צריכות.ים להחזיק בעבודה שניה (או שלישית) כדי לסבסד את האמנות שלהןם וללהטט בין חיים לקריירה. (להוסיף בשלב הזה של"שוק האמנות" יש מספר לא מבוטל של היררכיות, שבילים והסתעפויות. אנחנו נעסוק בשביל שבסיסו בית הספר לאמנות).

צמיחה בלתי תלויה מהשוליים למרכז. עולם האמנות סובל מכמה דינמיקות בעייתיות ביותר, אבל גם טומן בחובו הבטחה שכמעט לא קיימת בשום תחום אחר: הכרה מתוך השוליים. במדרג החברתי של עולם האמנות הישראלי יש מקום לטפס גם מהשוליים החברתיים, מהפריפריה הגיאוגרפית ומכל קצוות הארץ. 

החברות.ים ללימודים וקולגות. החברות.ים שלכןם לדרך, וייתכן שלכל אורך הקריירה האמנותית שלכןם, יהיו חבריכןם מהלימודים. נכון שרק מעטות.ים יישארו בתחום בעוד חמש שנים, אבל אם הןם יהיו שם כנראה שזה בזכות העובדה שסייעתןם האחת לשני.ה בצמתים משמעותיים בדרך. חברות.ים מהלימודים כוללות.ים גם מרצות ומרצים שעם סיום הלימודים נהיו הקולגות המנוסים שלכןם, ואם זכיתןם בהערכה מהם במהלך הלימודים, הןם יעמדו לצידכןם וילוו בשמחה את צעדיכןם הראשונים. כקולגות, תפגשו אותןם בצמתים מרכזיות בעתיד – בוועדות פרס, בחללי תצוגה, בתערוכות משותפות. זה עולם קטן מאוד אחרי הכל, ושיתוף פעולה הוא המטבע העיקרי שנעשה בו מקח וממכר. 

יאנה איידלברג. צילום: אחיקם בן יוסף

אתםן לא לבד, זה הזמן להיפגש. אחרי סיום הלימודים מאתגר ליצור סביבת עבודה טובה, עם ביקורת מפרה ושגרה של יצירת עבודות. אתןם לא לבד בזה. אמניות ואמנים ישמחו לביקור סטודיו- יותר מזה – ביקורי סטודיו אצל אמניות.ים שבא לכםן להכיר הם משהו שדי פשוט לתאם אותו. כתבו מייל ובקשו להגיע לראות. גם האמניות והאמנים הידועים ביותר בישראל ישמחו לארח בסטודיו שלהןם, לשוחח על עבודות ולסער מוחות. ייתכן שכאן מדובר על מפגש חד פעמי, אך מפגשים קבועים עם מי שלמדו אתכןם או עם קבוצת אמניות.ים קבועה יכולה להיות מקום של שיחה והשראה עבורכןם. הקולגות שלכןם בעולם האמנות הןם כנראה הנכס הגדול ביותר שיהיה לכןם בטווח הארוך, ויצירת שפה משותפת עם קולגות תסייע גם במישור הפרקטי של העבודה שלכןם, וגם עם אפשרויות עתידיות לתצוגה. 

לדעת איפה כדאי לי להציג. אחת העצות הטובות לגבי ראיונות עבודה, הוא להתכונן לראיון כאילו אתם מראיינים את מקום העבודה לראות אם הוא מתאים לכם. אותו הכלל חל על חללי תצוגה. אם אתןם עוסקות.ים בצילום, אולי גלריה שמציגה בעיקר ציור לא מתאימה לכןם? ואם אתןם עוסקות.ים בציור, אולי לא יבינו אתכןם ממש בגלריה שעוסקת בעיקר בניו מדיה. שאלו את עצמכןם שאלות מהותיות: באילו גלריות האוצרות.ים מוצאות.ים חן בעיניכןם? למה הייתןם רוצות.ים להציג בגלריה מסוימת? האם יש בה אמניות.ים שאתןם אוהבות.ים? אלו דברים שצריך לבדוק, לעשות שיעורי בית, לבקר בתערוכות, להגיע לשיחי גלריה ולהכיר את חלל התצוגה. 

ניקול דיאק. צילום: אחיקם בן יוסף

ליצור קשר במייל. ברוב המוחלט של הפעמים, כשתשלחו מייל לאש.ת מקצוע הוא לא ייענה כלל. בישראל קיימת נורמת עבודה פסולה שבה בעלות.י תפקידים לא משיבות.ים למיילים כעניין שבשגרה. העניין חמור יותר כשמדובר על חללי תצוגה ציבוריים, ששייכים ומתוקצבים מכסף ציבורי. אין לתופעה שום הצדקה, ועם זאת, זוהי תופעה רווחת שכדאי להתבונן בה בעיניים פקוחות. העצה הטובה ביותר בעניין, היא לעולם לא להיפגע ולקחת ללב. באופן כללי ומכל הסיבות שמנינו עד כה, גם תחום האוצרות נמצא תחת עומס של עבודה, בוודאי ביחס למשאבים הקיימים בישראל. הסיבות לחוסר המענה יכולות להיות מפאת חוסר זמן, חוסר יכולת להתעמק, או פשוט מכיוון שבחלל התצוגה הספציפי יש כבר מספיק אמניות.ים מיוצגות.

לראות ולהראות. להגיע לשיח גלריה עם אוצרות.ים שרוצות.ים להכיר, להופיע לפתיחות של תערוכות שאצרו, להציע במייל מפגשים אחת לאיזה זמן ולעדכן על דברים שיכולים להיות רלוונטיים. ככלל אצבע זיכרו שאוצרות.ים בתחילת דרכם, כמו גם קולגות שלכן שמדי פעם אוצרות.ים תערוכות, יהיו זמינות.ים הרבה יותר לפניות שלכןם מאוצרות.ים ותיקים. הם גם אלו שילכו אתכןם את הדרך הארוכה ביותר לאורך הקריירה שלכןם, כך שזאת השקעה טובה לכל הצדדים: אוצרות.ים יכירו אתכם לאורך זמן, ואתןם תקבלו הזדמנות להציג כשגם הןם עושות.ים את צעדיהןם הראשונים בעולם האמנות. 

קולות קוראים בארץ ובחו״ל. הגישו מועמדות, הצטרפו לתערוכות קבוצתיות, מותר גם ליזום תערוכות בעצמכןם. פה המקום להזכיר: לעולם לעולם לעולם אל תציגו אמנות תמורת תשלום. מדובר מהמון בחינות בגזר דין מוות לקריירה האמנותית המקצועית שלכןם. חשוב לא פחות: שום הבטחה ל״חשיפה״ לא מצדיקה עבודה ללא שכר. שכר אמנ.ית או חלוקת רווחים בתערוכה הם בסיס לעבודה משותפת פורה. במקרים אחרים, מדובר על פרויקט שהגיתןם יחד עם שותפים וכולםן עובדים ללא שכר, או פרויקט שאתןם רואות.ים בו הזדמנות פז להכניס לתיק עבודות (או למנף לטובתכןם). אין שום סיבה לספק עבודת אמנות לטובת מוסד שמרוויח כסף בלי שתקבלו תמורה חומרית, כלומר תשלום בכסף או לכל הפחות, כיסוי הוצאות. 

ליז מאר. צילום: אחיקם בן יוסף

ייעוץ אמנותי. א.נשים בודדות.ים משדה האמנות מציעות.ים ליווי מתמשך או פגישה חד פעמית של ייעוץ אמנותי. בפגישת ייעוץ טובה תוכלו ללמוד כיצד שדה האמנות פועל מבחינה היררכית, לאילו גלריות כדאי לפנות כדי להציג את העבודות שלכןם, לאלו קולות קוראים כדאי לכן להגיש, ואיך מגישות.ים בצורה מקצועית לתערוכות, קולות קוראים, תארים מתקדמים וחללי תצוגה. פגישה שכזו יכולה לעשות הרבה סדר ולהתוות דרך יעילה ונכונה.

לבסוף, שמרו על שגרת עבודה ותצוגה. אפשרויות התצוגה גדלו מאד בעשור וחצי האחרונים. אם פעם היה כמעט בלתי אפשרי להציג מחוץ לחלל תצוגה מסודר, היום כל אחת ואחד יכולים להציג אמנות ולקבל חשיפה והכרה דרך רשתות חברתיות, שבה פשוט ניתן להציג באופן קבוע את עבודתכןם. אם תרצו להיות מדודים בכמות החשיפה שלכןם, פשוט שילחו ניוזלטר עם עידכונים כדי לא להעמיס. 

מעל לכל. עבודה עבודה עבודה. המשיכו לעבוד. עקביות היא הפרמרטר המשמעותי ביותר לבניית קריירה אמנותית משמעותית. למרות הכל וכנגד כל הסיכויים, המשיכו לעשות אמנות. 

בהצלחה! 

0 comments on “לסיים בית ספר לאמנות ולהישאר בחיים. כל הטיפים שאתןם חייבות.ים להכיר כדי להשתלב בשדה האמנות בתום הלימודים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s