השנתיים האחרונות היו מאתגרות במיוחד לשדה האמנות בארץ ולסטודנטיות.ים בבתי הספר לאמנות בפרט. אבל הגראנד פינאלה של השנה הנוכחית מוכיחה ששום דבר לא יעצור אמנות טובה מלהתהוות ולהיות מוצגת. אפילו לא מגיפה עולמית. אלו הפרויקטים היותר בוגרים, מגובשים, חכמים, ומורכבים שראינו ברחבי הארץ
מאת: גילי סיטון
ליז מאר (שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
ליז מאר מציגה סדרת רישומי פחם שמשלבים דימויים סובייטים לצד דימויי טבע גרפיים. על הרצפה הציבה מאר פסלי "אלמוגים" שעשויים מחמר בהדפסה תלת ממדית. הרישומים והפסלים עוסקים בין השאר "במפגשי חיכוך אלימים בין מרחבים – הווירטואלי והממשי".
נועה ספקטור (שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
נועה ספקטור מציגה "פסלי ציורים" העשויים קנבס, עליהם ציירה דימויים מופשטים לצד עבודת וידאו בעלת צבעוניות דומה. ניתן גם למשש, לחבק ולחוש את האובייקטים. ספקטור עוסקת בעבודתה בעודפות וב"חוסר היכולת להפסיק את הפעולה, מתוך פחד להיווצרות ריק".
נטליה נוסוב (שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
נטליה נוסוב יצרה מיצב שחולש על החלל כולו, ומורכב משילוב בין תבניות השאולות מעולם הנוירו-ביולוגיה ומעולם פרוקי הרגליים. השילוב בין העולמות "נולד מתוך מחשבה על הביטוי "ג'וקים בראש", המתאר התנהגות מוזרה, שלמעשה מאפיינת כל אדם". במיצב, שמה נוסוב דגש על שכבתיות ומורכבות שמייצגת עבורה את זרם התודעה האנושי.
לילך ירון (שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
לילך ירון מציגה מיצב צילומי-פיסולי שמשלב "מערכות מרחפות שאיבריהן במצב של תלות הדדית". קונסטרוקציות ארעיות, חפצים תועים והקשרים רופפים נשענים זה על זה ויוצרים יחדיו איזונים רעועים. המיצב הפיסולי נשען על מסורת ארוכה של חומרים מן הנמצא ששאולים מהסביבה המידית, ויוצרים חיבורים מצחיקים, מפתיעים, פואטיים ומרעננים.
גיל קורמוס ( שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
גיל קורמוס יוצר "מתקני ג׳ימבורי באולם הספורט העירוני, בגרסה המיועדת למבוגרים בלבד". קורמוס בונה מתקני כושר למבוגרים שאופן השימוש בהם לא ברור. הוא חיפה את החלל בחומרים ששאולים מעולמות של נעורים, חשקים וספורט חובבני, לצד פיסול וציור מונומנטליים שמתחפשים למתקני שעשועים. באולם הג׳ימבורי של קורמוס, הילדים יכולים לנוח בזמן שההורים משחקים.
נעים שפר ( שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
נעים שפר מציג בעבודתו יצור כלאיים שמופיע כראי או מעבר לחלל התצוגה שבו העבודה ממוקמת. "מערת" החלל מבקשת להתכתב עם "משל המערה" של אפלטון, בה התרחש ייצוג מציאות שהתיימר והצליח להיתפס כאמיתי. שפר בודק את אפשרויות הרכבת המציאות החדשה ובונה חלל אלטרנטיבי על ידי צילום אלמנטים מחדר התצוגה, והצבתם באופן שעוקב, וממשיך את צורת החדר המקורית.
תאיר אוריה ( שנקר – המחלקה לאמנות רב תחומית )
תאיר אוריה מנצלת גם היא את הנתונים הקיימים (והמאתגרים) של חלל התצוגה ויוצרת מיצב דינמי שמשלב פיסול קינטי לצד עבודת אנימציה שמספרת את סיפורה של תנינה. התנינה, "השילה מעצמה כל עול של מציאות, ובהתרחשות דמיונית פיתחה עצמאות". להתרחשות דמיונית של אוריה יש הגיונות פנימיים משל עצמה. בעוד שהתנינה מתממשת בחומר – בפסלים או בדימויי הווידאו – מהוות היתקלויות והתנגשויות מקריות קרקע פורייה לגלגוליה העתידיים.
- ראויים לציון בשנקר הם גם הפרוייקטים של טל בר מאיר שמפסלת בווירטואוזיות בחומרים רכים, ניקול דיאק שמצליחה ליצור מיצב כימי-ביולוגי ממלח שמשוחרר לחלוטין ממשא הניכוס של סיגלית לנדאו, ויאנה איידלברג שרוקמת במסירות ועמלנות ידנית דימויים פופיים- קומיקסיים מגויסים.
- נעילה: 29.7. אמנות: בניין עלית. ז׳בוטינסקי 8, רמת גן. א-ה 11-22, שישי 10-13
גליה שרתיאל ( המדרשה – פקולטה לאמנויות )
גליה שרתיאל מציגה מיצב פיסולי גדול ממדים לצד עבודת וידאו. שרתיאל יצרה בחלל מקטע כביש סלול בגודל טבעי של 1:1. דחיסת הכביש בין קירות החלל שמשמש ביום-יום כ"חדר אוכל" גנרי ומשמים, מתעתעת בתחושת המציאות ומאתגרת את האוריינטציה בחלל. הפסל מדמה מן פיסת יום כיפור שהותקה אל בין הקירות. הסרט שמוקרן במקביל מתעד את הקרבה והמרחק בין שני ישובים – סלעית וכפר סור שבשומרון, עד הקמת גדר ההפרדה ומהווה עבודה תמטית וקונספטואלית מעניינת בפני עצמה.
נדב אלברג ( המדרשה – פקולטה לאמנויות )
עבודת הגמר של נדב אלברג היא המשך של תהליך איסוף וחיבור בין "ג'אנק" כחלק מתרבות השפע והצריכה. הפרקטיקה המרכזית של העבודות הוא לייצר "ערמות" של חפצים, דימויים, ואלמנטים ארכיטקטוניים. הערימה מדמה חוויות נפשיות כגון מחשבות טורדניות, חרדות, והתקפי זעם הנובעים מפוסט טראומה ומהוות תהליך התפזרות ואיסוף עצמיים.
- ראויים לציון במדרשה גם הפרויקטים של גלי אור שמציגה פסלים כסופים, רעועים וגדולי ממדים והפרויקט של אייל נוי שיוצר תנופה בחלל באמצעות חזרה על דימויים גרפיים ופיסוליים.
- נעילה: 5.8. קמפוס המדרשה לאמנות במכללת בית ברל. א-ה 12-20, שישי 10-14
תמר שוויקה ( בצלאל המחלקה לאמנות )
תמר שוויקה יוצרת מיצב פיסולי שמדמה חתך של מסדרון באמצע החלל. המסדרון לבן ובוהק ומוביל אל דלת שמשיבה אותנו בחזרה לחלל החדר- מן מעיים מעגליים שהמנגנון שלהם חשוף מלכתחילה ולעולם מקיאים אותנו חזרה לנקודת ההתחלה. שוויקה מבקשת "לשבש את הפונקציה המקובלת של מסדרון ובאמצעותו לעסוק ב"דיכוטומיה בין הגבר המטפל המשכיל, יודע כל, איש מקצוע, לבין האישה "המשוגעת".
דניאלה סלונים ( בצלאל המחלקה לאמנות )
דניאלה סלונים מציגה וידאו של שבעה ערוצים על מסך אחד ש"מתחלף" בכל פעם שמישהו נכנס לחלל. הערוצים רצים במקביל ואינם ממשיכים מאותה הנקודה שהפסיקו, מה שמייצר כאוס מוחלט בנרטיב לכאורה. העבודה עצמה צולמה בסינמה "הוסטל" בירושלים ומהווה חלק מ"תכנית שהות" שיצרה לעצמה סלונים במקום. במהלך השהות, המציאה סלונים ותיעדה סיטואציות משעשעות, אמתיות, או "מופעלות" בשיתוף עם שלל אוכלוסיות ששהו במקום. העבודה מפרידה את המוץ מן התבן ומתמודדת ביצירתיות ותחכום עם תוצרי המשבר שזימנה לנו המגיפה.
- ראויים לציון בבצלאל הם הפרויקט של ג'וליה צרפתי (דימוי ראשי) שמציגה מיצב וידאו מותאם חלל בו מבליחים ונעלמים על פי קוד מערכת פסים שמופיעים במערך ספציפי. כמו כן התערוכה של אורי קלוס שמציג ציורי "תריסים", ציורים ריאליסטיים או מערכים גיאומטריים באמצעות תחבושות.
- נעילה: 30.7. קמפוס הר הצופים, ירושלים. א-ה 10-21, שישי 10-14
מאי סהר ( מכללת סמינר הקיבוצים )
מאי סהר יצרה מיצג בחלל שעשוי חלונות כפולי מראה, בו היא רושמת את דיוקנה תוך כדי שצופים בה, אגב התבוננות במראה החד-כיוונית. בין כן הציור לבין סהר חוצצת חרב פיפיות שנעוצה בבטנה מצד אחד, ובדיוקנה שנרשם מן העבר השני. סהר מתבוננת עלינו מתבוננות.ים עליה מבלי לראות אותנו ורושמת בשלווה. המבט שלה מפלח חליפות את חלון ההצצה והיא מוגנת מחדירת מבטנו. אך הסכנה האמתית, זו שעלולה לחדור לא רק את המבט אלא לפצוע את הגוף עצמו (ואת העתקו- או הדימוי שלו), היא זו שסהר נועצת בינה לבין עצמה.
שני אביבי ( מכללת סמינר הקיבוצים )
שני אביבי מציגה מיצב שמוקדש לחקירה, טיפול, ועיסוק בפרח השושן הצחור. היא שתלה וטיפחה ערוגה של כ- 200 פקעות תוך רפרור למנגנון הרגיש של האימהות שטומן בחובו גם הישגים וגם אכזבות. בחלל מוצגים דימויים גלויים וסמויים של השושן באמצעות בושם שהפיקה מהפרח, רישומים, עבודת וידאו מסתורית ועוד, שיוצרים בין השאר, גם אסתטיזציה של הטבעי והפיכתו לתוצר תרבותי. לפרויקט מצורף יומן-קטלוג שעוקב אחר חוויותיה של אביבי.
- ראויים לציון בסמינר הקיבוצים הפרויקט של דנה חרס שעוסקת בכשלונ(ות) מדיומליים דרך בניה והרס בפיסול ובצילום, פרויקט הצילום של שירה חאיט רגוניס שמעלה מן האוב ומן הרשת צילומים שמאפיינים את חווית ההגירה, המיצב "מטבח רך" שפיסלה שיר טוויטו מספוג תעשייתי צהבהב, והמיצב של יעל פלורנטין שמנסה ללא הועיל למחוק את הצל של עצמה על ידי "ציור פעולה" אינסופי.
- נעילה: 14.8. אחד העם 9, תל אביב, א-ד 16-22, ה 16-23, שישי 10-16, שבת 11-22
מעיין משה ( מכללת אורנים )
מעיין משה מטפלת בטכניקות ומדיות מגוונות בגוף השביר, הדואב והפגוע. דרך מחקר היסטורי בנושא תותבות וסדים היא מפסלת, מפרקת ומרכיבה מחדש חלקים אורגניים ותעשייתיים שמדמים איברי תמיכה או חלקי גוף, ובכך מבקשת לתמוך בגופה שלה.
- ראוי לציון גם הפרויקט של רבקה גלס, שמציבה בתערוכה שאריות וחפצים הקשורים לסביבתה הביתית הנוכחית, אשר יצאו מכלל שימוש ונמצאו במזבלה במושב בו היא גרה – היא מתערבת בהם ומתכתבת דרכם עם בית ילדותה.
- נעילה: 7.8. מכללת אורנים, קריית טבעון; א-ה 11-18, שישי-שבת 11-14