ליגיה פפה נחשבת לאחת האמניות החשובות בהיסטוריה של האמנות העכשווית בברזיל. היא נולדה ב-7 לאפריל 1927 בנובה פריבורגו, ברזיל, הוכשרה באופן לא פורמלי באמנות ולמדה אצל פייגה אוסטרוור במוזיאון לאמנות מודרנית, ריו דה ז’נירו. עד מותה בשנת 2004 יצרה פפה בתחומים רבים: פיסול, תחריט, ציור, איור, מיצג, פרפורמנס ואפילו סרטים. פפה הייתה גם חברה בקבוצת האמנים האוונגרדית “גרופו פרנטה” (Grupo Frente) שהיוותה חלק מזרם הנאו-קונקרטיזם שפעל החל מאמצע המאה ה-20 בדרום אמריקה.
הסופר פריירה גולר, אחד ממייסדיו של זרם הנאו-קונקרטיזם, הגדיר את אמנות הזרם במניפסט שכתב: “השלם גדול יותר מסך חלקיו; דבר שניתן לנתחו על ידי פירוק לגורמים אך ניתן להבינו רק מבחינה פנומנולוגית”. לטענתו של גולר יצירת אמנות “מתעוררות לחיים” רק כאשר המתבוננ.ת מעורב.ת, כך שהאמנות בעצם משחררת את החפץ מגבולותיו הצורניים והחומריים ומבטאת את המציאות האנושית המורכבת.
Relief , 1955
Relief , 1955
פפה התייחסה בעבודתה למושגים הקשורים במניפסט של גולר והתבטאו בחקירה של מרחב ותנועה. בעבודתה ” Reliefs” משנת 1955 בחנה פפה את מושג ה”רצף” בעזרת צורה גאומטרית פשוטה; היא חיברה ריבועי עץ ברצף ריתמי על ריבוע עץ גדול יותר. הריבועים הקטנים טופלו בצורה זהה מלבד אחד, התחתון, והונחו על גבי ריבוע גדול יותר המטופל גם הוא באותה צורה ומחובר לקיר. בפעולה זו ביקשה האמנית להבליט את תחושת השכפול- פעם מהקיר ופעם באמצעות היצירה עצמה, ובכך לטשטש את גבולות החלל והיצירה.
בפרפורמנס “Ballet Neoconcreto Nº 1″ שהוצג בשנת 1959 בריו דה ז’נירו, חקרה פפה את מושג ה”תנועה”- היא הכניסה רקדניות לתוך גלילים ומלבנים שהוצבו על במה, ובכך הגבילה את מה שמאפיין את פעולתן- תנועה חופשית במסגרת הצורה הגאומטרית.
Ballet Neoconcreto Nº 1, 1958
בעקבות שינויים פוליטיים שהתרחשו בברזיל בשנים 1964-1985 הגיבה פפה וביקרה את הערכים של קבוצות אליטיסטיות ומוסדות תרבות. כחלק מעבודות המחאה שלה היא יצרה את “A Caixa das Baratas”: קופסת פרספקס שקופה ובה מקקים מסודרים בשורות. פפה נתפסה בזמנו כרדיקלית- גם אם לא השתמשה במילים, היא הטיבה לבטא את דעותיה בעבודות האמנות שלה.
“A Caixa das Baratas”
טשטוש הגבולות בין העבודה לחלל התצוגה (ולצופה) הינו מוטיב חוזר בעבודותיה של פפה, כפי שניתן לראות בסדרת המיצגים “Ttéi” (טקסים בפורטוגזית). העבודה על הסדרה החלה בשנת 1979 אך רק בשנת 1990 הוצגה גרסתה העדכנית: מיצב המורכב מקומפוזיציה של חוטי זהב המתוחים מהתקרה ועד הרצפה ותאורה בחלל חשוך. החוטים המטאליים בשילוב התאורה יוצרים אפקטים שונים- הצופה, בהתאם לתנועתה.ו בחלל, רואה לפרקים את שרטוט תוואי החוטים והצורות, ולפרקים החוטים “נעלמים” או נבלעים בחלל השחור. המשחק בין קרני האור, תוואי החוטים והחלל החשוך (המהווה חלק מהותי בעבודה), מחקים באופן אנלוגי חוויה של ביקור בקתדרלה, ויוצרים חוויה הומוגנית בין החלל, העבודה והצופה.
“Ttéia 1,C”, 2002
בסרטון הבא תוכלו לצפות בעבודות נוספות של פפה בתערוכה רטרוספקטיבית שנאצרה במוזיאון הטייט בניו יורק. זמן צפייה: 3 דקות
מאת: ג’ודית אשר
ליגיה פפה נחשבת לאחת האמניות החשובות בהיסטוריה של האמנות העכשווית בברזיל. היא נולדה ב-7 לאפריל 1927 בנובה פריבורגו, ברזיל, הוכשרה באופן לא פורמלי באמנות ולמדה אצל פייגה אוסטרוור במוזיאון לאמנות מודרנית, ריו דה ז’נירו. עד מותה בשנת 2004 יצרה פפה בתחומים רבים: פיסול, תחריט, ציור, איור, מיצג, פרפורמנס ואפילו סרטים. פפה הייתה גם חברה בקבוצת האמנים האוונגרדית “גרופו פרנטה” (Grupo Frente) שהיוותה חלק מזרם הנאו-קונקרטיזם שפעל החל מאמצע המאה ה-20 בדרום אמריקה.
הסופר פריירה גולר, אחד ממייסדיו של זרם הנאו-קונקרטיזם, הגדיר את אמנות הזרם במניפסט שכתב: “השלם גדול יותר מסך חלקיו; דבר שניתן לנתחו על ידי פירוק לגורמים אך ניתן להבינו רק מבחינה פנומנולוגית”. לטענתו של גולר יצירת אמנות “מתעוררות לחיים” רק כאשר המתבוננ.ת מעורב.ת, כך שהאמנות בעצם משחררת את החפץ מגבולותיו הצורניים והחומריים ומבטאת את המציאות האנושית המורכבת.
פפה התייחסה בעבודתה למושגים הקשורים במניפסט של גולר והתבטאו בחקירה של מרחב ותנועה. בעבודתה ” Reliefs” משנת 1955 בחנה פפה את מושג ה”רצף” בעזרת צורה גאומטרית פשוטה; היא חיברה ריבועי עץ ברצף ריתמי על ריבוע עץ גדול יותר. הריבועים הקטנים טופלו בצורה זהה מלבד אחד, התחתון, והונחו על גבי ריבוע גדול יותר המטופל גם הוא באותה צורה ומחובר לקיר. בפעולה זו ביקשה האמנית להבליט את תחושת השכפול- פעם מהקיר ופעם באמצעות היצירה עצמה, ובכך לטשטש את גבולות החלל והיצירה.
בפרפורמנס “Ballet Neoconcreto Nº 1″ שהוצג בשנת 1959 בריו דה ז’נירו, חקרה פפה את מושג ה”תנועה”- היא הכניסה רקדניות לתוך גלילים ומלבנים שהוצבו על במה, ובכך הגבילה את מה שמאפיין את פעולתן- תנועה חופשית במסגרת הצורה הגאומטרית.
בעקבות שינויים פוליטיים שהתרחשו בברזיל בשנים 1964-1985 הגיבה פפה וביקרה את הערכים של קבוצות אליטיסטיות ומוסדות תרבות. כחלק מעבודות המחאה שלה היא יצרה את “A Caixa das Baratas”: קופסת פרספקס שקופה ובה מקקים מסודרים בשורות. פפה נתפסה בזמנו כרדיקלית- גם אם לא השתמשה במילים, היא הטיבה לבטא את דעותיה בעבודות האמנות שלה.
טשטוש הגבולות בין העבודה לחלל התצוגה (ולצופה) הינו מוטיב חוזר בעבודותיה של פפה, כפי שניתן לראות בסדרת המיצגים “Ttéi” (טקסים בפורטוגזית). העבודה על הסדרה החלה בשנת 1979 אך רק בשנת 1990 הוצגה גרסתה העדכנית: מיצב המורכב מקומפוזיציה של חוטי זהב המתוחים מהתקרה ועד הרצפה ותאורה בחלל חשוך. החוטים המטאליים בשילוב התאורה יוצרים אפקטים שונים- הצופה, בהתאם לתנועתה.ו בחלל, רואה לפרקים את שרטוט תוואי החוטים והצורות, ולפרקים החוטים “נעלמים” או נבלעים בחלל השחור. המשחק בין קרני האור, תוואי החוטים והחלל החשוך (המהווה חלק מהותי בעבודה), מחקים באופן אנלוגי חוויה של ביקור בקתדרלה, ויוצרים חוויה הומוגנית בין החלל, העבודה והצופה.
בסרטון הבא תוכלו לצפות בעבודות נוספות של פפה בתערוכה רטרוספקטיבית שנאצרה במוזיאון הטייט בניו יורק. זמן צפייה: 3 דקות