ביום חמישי ה-27/5/21 בשעה 20:00 יתקיים אירוע נעילה בתערוכה שיכלול השקת קטלוג ושיח גלריה
התערוכה ״נוף מולדת״ של אריאלה ורטהימר מחברת בין גוף לנוף, בין מקום פיזי למקום רוחני, בין נוסטלגיה וזיכרונות למציאות. זוהי תערוכת המשך לתערוכה ״עור״ שהוצגה ב-2019 בפאלאצו מורה בביאנלה בוונציה. נקודת המוצא לתערוכה זו, בדומה לתערוכה הקודמת, היא ביוגרפית. ״עור״ עסקה בחיבור בין הפנים לחוץ, בין טראומה נפשית למעטפת של הגוף המכסה.
אריאלה ורטהימר, ללא כותרת, 2020-2021, מראה הצבה. צילום: דניאל חנוך
גם בתערוכה הזו הטראומה נוכחת באמצעות מסיכות שהיוו חלק מטיפול רפואי של איתן בן זוגה, והפכו למוטיב מרכזי בתערוכה כולה. המסיכות נערמו על רצפת החלל, הוסוו מתחת ליריעת רשת ומייצרות תוואי של נוף מדברי. את המיצב על רצפת הגלריה יצרה אריאלה במיוחד עבור המקום והוא התבצע כפעולה פרפורמטיבית במהלך הקמת התערוכה. התיעוד שלה מופיע בתערוכה כעבודת וידאו החושפת את התהליך הגופני-פיזי הממושך של הנחת המסכות וסידורן. המסיכות במידותיהן השונות, מעוצבות על פי ממדי פניהם של עשרות גברים, נשים וילדים. כל מסיכה נוצרה בעבור נמען ספציפי, אך גם משמשת חלק מגוש אמורפי, קבור תחת רשת הסוואה. הכיסוי נוצר באמצעות פעולה של טבילת הרשת בגיגיות צבע ומשיכתה על גבי המסכות הפזורות בחלל.
ללא כותרת, 2020-2021, צילום מטופל, 100×80 ס”מ. צילום: דניאל חנוך
ללא כותרת, 2020-2021, צילום מטופל, 100×80 ס”מ. צילום: דניאל חנוך
החומריות של המסיכה מהדהדת גם בפני השטח של התצלומים אשר תלויים על הקירות. ורטהימר שייפה את התצלומים וחשפה בהם סימנים ועדות לשכבה קדומה. גרגרי הצבע שהצטברו מפעולת השיוף נאספו למבחנות, משמרים זיכרון של שכבת עור מת רגע לפני התחדשות.
עבודה בשכבות ופעולות של כיסוי וגילוי הם מוטיבים חוזרים ביצירתה של ורטהימר. לעתים פני השטח מכסים את מה שנמצא מתחת ולעתים המסכה או הקנווס מבצבצים, מנכיחים את קיומם. זהו נוף שחושף את השכבות שממנו הוא נוצר. מחד גיסא נוף נוסטלגי של מרחב אינסופי האוצר בתוכו געגועים למולדת ומאידך גיסא נוף שתחתיו נגלות שכבות פנימיות קדומות, לעתים מודחקות, המבקשות הכרה וריפוי.
נוף מולדת, 2020-2021, סטיל מתוך וידאו. צילום: דניאל חנוך
אריאלה ורטהיימר היא אמנית רב תחומית, שחיה ויוצרת בתל אביב. למדה אמנות במכללת אורנים, הציגה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתית בארץ ובחו״ל.
‘נוף מולדת’
אריאלה ורטהימר
אוצרת: דנה גילרמן
23/4/21- 29/5/21
ביום חמישי ה-27/5/21 בשעה 20:00 יתקיים אירוע נעילה בתערוכה שיכלול השקת קטלוג ושיח גלריה
התערוכה ״נוף מולדת״ של אריאלה ורטהימר מחברת בין גוף לנוף, בין מקום פיזי למקום רוחני, בין נוסטלגיה וזיכרונות למציאות. זוהי תערוכת המשך לתערוכה ״עור״ שהוצגה ב-2019 בפאלאצו מורה בביאנלה בוונציה. נקודת המוצא לתערוכה זו, בדומה לתערוכה הקודמת, היא ביוגרפית. ״עור״ עסקה בחיבור בין הפנים לחוץ, בין טראומה נפשית למעטפת של הגוף המכסה.
גם בתערוכה הזו הטראומה נוכחת באמצעות מסיכות שהיוו חלק מטיפול רפואי של איתן בן זוגה, והפכו למוטיב מרכזי בתערוכה כולה. המסיכות נערמו על רצפת החלל, הוסוו מתחת ליריעת רשת ומייצרות תוואי של נוף מדברי. את המיצב על רצפת הגלריה יצרה אריאלה במיוחד עבור המקום והוא התבצע כפעולה פרפורמטיבית במהלך הקמת התערוכה. התיעוד שלה מופיע בתערוכה כעבודת וידאו החושפת את התהליך הגופני-פיזי הממושך של הנחת המסכות וסידורן. המסיכות במידותיהן השונות, מעוצבות על פי ממדי פניהם של עשרות גברים, נשים וילדים. כל מסיכה נוצרה בעבור נמען ספציפי, אך גם משמשת חלק מגוש אמורפי, קבור תחת רשת הסוואה. הכיסוי נוצר באמצעות פעולה של טבילת הרשת בגיגיות צבע ומשיכתה על גבי המסכות הפזורות בחלל.
החומריות של המסיכה מהדהדת גם בפני השטח של התצלומים אשר תלויים על הקירות. ורטהימר שייפה את התצלומים וחשפה בהם סימנים ועדות לשכבה קדומה. גרגרי הצבע שהצטברו מפעולת השיוף נאספו למבחנות, משמרים זיכרון של שכבת עור מת רגע לפני התחדשות.
עבודה בשכבות ופעולות של כיסוי וגילוי הם מוטיבים חוזרים ביצירתה של ורטהימר. לעתים פני השטח מכסים את מה שנמצא מתחת ולעתים המסכה או הקנווס מבצבצים, מנכיחים את קיומם. זהו נוף שחושף את השכבות שממנו הוא נוצר. מחד גיסא נוף נוסטלגי של מרחב אינסופי האוצר בתוכו געגועים למולדת ומאידך גיסא נוף שתחתיו נגלות שכבות פנימיות קדומות, לעתים מודחקות, המבקשות הכרה וריפוי.
אריאלה ורטהיימר היא אמנית רב תחומית, שחיה ויוצרת בתל אביב. למדה אמנות במכללת אורנים, הציגה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתית בארץ ובחו״ל.