בתערוכתה החדשה מחפשת איילת השחר כהן אחר השורשים הפרהיסטוריים של עבודתה כאמנית.
במובן זה, התערוכה מציעה למבקרות.ים חתך ארכיאולוגי של יצירה, המגולם בעבודות חדשות שנוצרו במהלך השנה האחרונה. התערוכה מצטרפת ל- ‘מבוא להימנעות’, תערוכה קודמת שהוצגה בבית האמנים בתל-אביב בראשית 2020.
ריקה, קולאז נייר, אורכידאה ואפוקסי
איקבנה מקומית, קולאז ידני
ההתכנסות פנימה במהלך השנה האחרונה שלחה את כהן החוצה אל הרחוב, אל שדה הבור, אל חוף הים. החפצים, הצמחים, המאובנים, הספרים והדימויים שליקטה הפכו מחומרי גלם למהלכים של הכלאה והנבטה של חומר צילומי עם חומרים אורגניים.
התערוכה כולה מאורגנת סביב שלושה צירי פעולה; ליקוט-חלימה, תקשור-הכלאה, ורפאות – שאפיינו את מנגנוני העבודה של כהן גם בפרויקטים קודמים. שלושת התודעות הללו מיוצגות בתערוכה כשלוש דמויות סמויות וכשלוש דרכים להבנת תנועת העולם והזמן. כל דמות חוללה גוף עבודה השולח שריגים לתוך השניים האחרים. כהן ניגשת אל חלל הגלריה השיתופית בכברי כאל מערה המייצגת את הלא-מודע או את המודע למחצה, חלל שבתוכו היא עסוקה בארגון גופי הידע שהועברו אליה.
חמשת הימים המלאים, חמשת הריקים. פרט מתוך הצבה, 2021. צילום: ליאת אלבלינג
שמה של התערוכה מבוסס על הקוסמולוגיה האצטקית ועל תפיסת הזמן המחזורי של תרבויות מרכז-אמריקה הפרה-קולומביניות. חמשת הימים הריקים היו חמישה ימים “קיימים אך לא נספרים” בלוח השנה האצטקי, מסדרון אל-זמני מועד לפורענות ולמזל רע, מעין לאקונה או כתם עיוור שמשני עבריו שב הזמן למסלולו התקין.
איילת השחר כהן היא אמנית, מורה ואוצרת | עוסקת בצילום ישיר ומטופל, ובהצבות מובנות חלל | מנהלת את המחלקה לצילום במוסררה, בית ספר לאמנות וחברה בירושלים, ומנהלת את גלריות מוסררה.
חמשת הימים המלאים, חמשת הריקים
איילת השחר כהן
אוצר: אבשלום סולימן
הגלריה השיתופית בכברי
17.4.2021 – 5.6.21
בתערוכתה החדשה מחפשת איילת השחר כהן אחר השורשים הפרהיסטוריים של עבודתה כאמנית.
במובן זה, התערוכה מציעה למבקרות.ים חתך ארכיאולוגי של יצירה, המגולם בעבודות חדשות שנוצרו במהלך השנה האחרונה. התערוכה מצטרפת ל- ‘מבוא להימנעות’, תערוכה קודמת שהוצגה בבית האמנים בתל-אביב בראשית 2020.
ההתכנסות פנימה במהלך השנה האחרונה שלחה את כהן החוצה אל הרחוב, אל שדה הבור, אל חוף הים. החפצים, הצמחים, המאובנים, הספרים והדימויים שליקטה הפכו מחומרי גלם למהלכים של הכלאה והנבטה של חומר צילומי עם חומרים אורגניים.
התערוכה כולה מאורגנת סביב שלושה צירי פעולה; ליקוט-חלימה, תקשור-הכלאה, ורפאות – שאפיינו את מנגנוני העבודה של כהן גם בפרויקטים קודמים. שלושת התודעות הללו מיוצגות בתערוכה כשלוש דמויות סמויות וכשלוש דרכים להבנת תנועת העולם והזמן. כל דמות חוללה גוף עבודה השולח שריגים לתוך השניים האחרים. כהן ניגשת אל חלל הגלריה השיתופית בכברי כאל מערה המייצגת את הלא-מודע או את המודע למחצה, חלל שבתוכו היא עסוקה בארגון גופי הידע שהועברו אליה.
שמה של התערוכה מבוסס על הקוסמולוגיה האצטקית ועל תפיסת הזמן המחזורי של תרבויות מרכז-אמריקה הפרה-קולומביניות. חמשת הימים הריקים היו חמישה ימים “קיימים אך לא נספרים” בלוח השנה האצטקי, מסדרון אל-זמני מועד לפורענות ולמזל רע, מעין לאקונה או כתם עיוור שמשני עבריו שב הזמן למסלולו התקין.
איילת השחר כהן היא אמנית, מורה ואוצרת | עוסקת בצילום ישיר ומטופל, ובהצבות מובנות חלל | מנהלת את המחלקה לצילום במוסררה, בית ספר לאמנות וחברה בירושלים, ומנהלת את גלריות מוסררה.