פתיחה: יום ו’, 16 באפריל 2021 , ב- 12:00 ונעילה ב- 15.5.21
סדרת העבודות של מלכה ענבל מורכבת מתצלומים בהם נראים פחים חלודים, עליהם הקרינה האמנית אלומות אור דרך חרכי נייר. השפה הצילומית מורכבת ממערכת דימויים מצולמים המתעדים את זוויות הטלת האור שעברו עיבוד מחשב – מהלך שמוסיף רבדים נוספים של שקיפויות, עיוותי גודל, טשטושים והדגשת כהויות.
עבודה 40
את הסדרה יצרה ענבל בעקבות קושי אישי. האמנית משתמשת בחלודה כמטאפורה למציאות חומרית מתכלה וארעית ,תוך הקבלה למאפייני הארעיוּת והשחיקה של הגוף. ענבל כותבת את הדימויים שלה באמצעות כתמי החלודה המפוזרים כביכול באופן מאולתר בחלל, ויוצרים אשליה של תנועה מתמשכת ואיטית. כתמים אלו יוצרים מרקמים שונים – של חומריוּת, צורות וצבעים, הנבדלים זה מזה בניואנסים עדינים.
עבודה 20
ענבל מבקשת להוליך את הצופה לתוך עולם שבו קיים מתח בין הרובד הקונקרטי, הממשי והנראה לבין הרובד בעל המשמעות הנסתרת והמטפיזית. התצלומים נמצאים באזור הדמדומים, נעים בין הגלוי לנסתר, בין הנוכח לנעלם, בין הריק למלא, בין הצורני למופשט. העבודות מייצגות תהליך של השלמה עם חוסר היכולת לשנות את המצב הקיים ונכונות ללמוד ולחיות איתו. עם זאת, הן מציעות את קיומה של התקווה, כהבטחה ליום המחר.
‘ואני רק רציתי לפסוע’
מלכה ענבל
אוצרת: גלית סמל
בית האמנים תל אביב
פתיחה: יום ו’, 16 באפריל 2021 , ב- 12:00 ונעילה ב- 15.5.21
סדרת העבודות של מלכה ענבל מורכבת מתצלומים בהם נראים פחים חלודים, עליהם הקרינה האמנית אלומות אור דרך חרכי נייר. השפה הצילומית מורכבת ממערכת דימויים מצולמים המתעדים את זוויות הטלת האור שעברו עיבוד מחשב – מהלך שמוסיף רבדים נוספים של שקיפויות, עיוותי גודל, טשטושים והדגשת כהויות.
את הסדרה יצרה ענבל בעקבות קושי אישי. האמנית משתמשת בחלודה כמטאפורה למציאות חומרית מתכלה וארעית ,תוך הקבלה למאפייני הארעיוּת והשחיקה של הגוף. ענבל כותבת את הדימויים שלה באמצעות כתמי החלודה המפוזרים כביכול באופן מאולתר בחלל, ויוצרים אשליה של תנועה מתמשכת ואיטית. כתמים אלו יוצרים מרקמים שונים – של חומריוּת, צורות וצבעים, הנבדלים זה מזה בניואנסים עדינים.
ענבל מבקשת להוליך את הצופה לתוך עולם שבו קיים מתח בין הרובד הקונקרטי, הממשי והנראה לבין הרובד בעל המשמעות הנסתרת והמטפיזית. התצלומים נמצאים באזור הדמדומים, נעים בין הגלוי לנסתר, בין הנוכח לנעלם, בין הריק למלא, בין הצורני למופשט. העבודות מייצגות תהליך של השלמה עם חוסר היכולת לשנות את המצב הקיים ונכונות ללמוד ולחיות איתו. עם זאת, הן מציעות את קיומה של התקווה, כהבטחה ליום המחר.