שגרת הקורונה אילצה אותנו לבלות הרבה מזמננו בבית שגם לעתים הפך למשרד, אוניברסיטה, בר וספריה. ומה בנוגע לאמנות?
התקופה הנוכחית מעודדת חיפוש דרכים אלטרנטיביות לצריכה של תכנים מהעולם החיצון. אלו כוללים גם אמנות איכותית. גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם המירו את התערוכות שלהם לחללים וירטואליים אותם ניתן לחוות הישר מהספה.
ג’רארד ריכטר
הגלריה הראשונה היא גלריית מריאן גודמאן (Marian Goodman) בניו יורק. הסיפור של מריאן גודמן, שעל שמה קרויה הגלריה, מתחיל באפר ווסט סייד (Upper West Side) של מנהטן. גודמן הפכה להיות אספנית אמנות במקרה, לאחר שהתגרשה מבעלה ונאלצה למצוא מקור פרנסה עבור שני ילדיה. בשנת 1962 הפיקה גודמן ספר עם העתקים של עבודות ציור מניו יורק, בכדי לגייס כספים לכיסוי שכר הלימוד של בית ספרם של ילדיה. בשנת 1963 החלה ללמוד באוניברסיטת קולומביה והיתה האישה היחידה בלימודי תולדות האמנות. כמה שנים לאחר מכן, ב-1977 הקימה את הגלריה על שמה בניו יורק, ומטרתה הייתה לחשוף את הקהל האמריקאי לעבודותיהם של אמנים אירופאים עכשוויים, ולייצר דיאלוג בין אמנים בינלאומיים. היוזמה הצליחה, ומאז היווסדה, הקימה הגלריה שתי שלוחות נוספות בלונדון ובפריז. באתר של הגלריה ניתן למצוא ציטוטים מפי גודמאן שטוענת כי “אמנות מעשירה את החיים. היא דיאלוג. האמנים שאני מייצגת באים מרקעים ומדורות שונים, אבל אני חשה כי הם אמנים שמצליחים להשריש את עבודתם במציאות בצורה זו או אחרת”.
בגלריה מוצעות שתי אפשרויות מקוונות לצפיה בעבודותיהןם של האמניות.ים המיוצגים בגלריה: חדר צפייה (viewing room) ותערוכות אונליין. חדר הצפייה מזכיר באופיו ביקור סטודיו; ניתן להתעדכן בביוגרפיה של האמנ.ית, ללמוד על תהליך היצירה שלה.ו ולהתבונן על העבודות בתקריב שחושף את הטקסטורות השונות ומשיכות המכחול.
סבינה מוריץ
באחד מחדרי הצפייה ניתן לעיין בעבודות המופשטות של סבינה מוריץ (Sabine Moritz). מוריץ נולדה בקוודלינברג בגרמניה ב 1969 וסיימה את לימודיה בבית ספר לאמנות באופנבך תחת ג’רארד ריכטר. היא התחילה את דרכה כאמנית פיגורטיבית, וב- 2015 החלה לפתח סגנון ייחודי דרך עבודות מופשטות שבעיקר מייצגות זכרונות עמומים ותפנית מהמשמעות הסימבולית. כך לדוגמא עבודתה לגונה (Laguna II) הרחוקה מלהיות לינארית שכן לא ניתן לדעת היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת. היא מעלה תחושות של חוסר אוריינטציה וזמניות הנובעת מתהליך של תיקון ויצירת מגוון שכבות על רקע כרומטי. ריבוי השכבות מעצים את אלמנט ההפתעה ומייצר דינמיקה מסקרנת בעבודותיה של מוריץ. ניתן לראות עבודות נוספות שלה כאן
אמן ידוע אחר שמיוצג על ידי הגלריה הוא ג’רארד ריכטר. לחיצה על הלינק כאן מאפשרת הצצה לתערוכה ממשית עם עבודותיו שנפתחה לאחרונה. בתערוכה מוצגות עבודות מופשטות משלוש השנים האחרונות וכוללת עבודות הדפס בדיו משנת 2012 וצילומים משנת 2008. תהליך היצירה הייחודי של ריכטר כולל ריבוי שכבות, מקריות (chance) ,קומפוזיציות ושליטה במדיום. עבודתו “ציור מופשט 944-10” הינה דוגמא לתהליך יצירה שכזה המייצג התנדנדות בין שליטה ודיוק לבין מקריות והבעה, דרך שכבות על גבי שכבות של צבע, טשטושים ומשיכות גסות בעזרת סקרייפר (סכין גירודים).
ג’רארד ריכטר
גלריה נוספת שפועלת באופן מעניין היא גלריה קתרין לוין (Katrine Levin) בלונדון, אשר לה שלוחות נוספות בניו יורק ובציריך. בשונה ממריאן גודמאן, מקדמת קתרין לוין אמניות ואמנים פחות מוכרות.ים, ומציעה סקירה מעמיקה שמאפשרת לצפות בעבודותיהןם דרך מגוון פלטפורמות כמו קטלוג מקוון, חדר צפייה (Viewing room) וגם אתר חיצוני (Artsy).
הכל התחיל כאשר אביה החורג של לוין הציע שתקיים ביקורי סטודיו אצל אמנים בעיירה קונמינג שבה גדל בסין. לוין נדהמה מהעשייה האמנותית בקונמינג, ולאחר ששבה ללונדון החליטה לייצג אמנים מאזורים שאינם זוכים לייצוג אמנותי מספק בסין ומחוצה לה. הרקע של לוין הוא במשפטים ותולדות האמנות ומבטה הקוסמופוליטי משתרע על לונדון, ניו יורק, מוסקבה ולאחרונה גם על ציריך.
קתרין לוין
הגלריה שלה מייצגת אמנים עכשוויים מאזורים שנמצאים בשולי הסצנה האמנותית. דרך מסעות אל תוך עולמותיהם התרבותיים והאינטימיים של האמנים, הגלריה מציעה הצצה בלעדית אל המקומות ומקורות ההשראה שהשפיעו על יצירותיהם. לוין בוחרת את האמנים שהיא מייצגת בקפידה ומתמקדת באמנות בעלת ערך מתמשך שלדבריה ״מביאה שמחה דרך מקוריות, השראה ועומק”.
באחד מחדרי הצפייה המקוונים של הגלריה ניתן לצפות בתערוכתה של תומא סטנקו (Toma Stenko) תחת הכותרת “כיצד האהבה מרגישה” (How Love Feels). סטנקו, ילידת 1980, היא אמנית גיאורגית החוקרת בעבודותיה העוצמתיות את הרומנטי, המיני, האסור ואת המערבולת הרגשית שבאהבה. לדוגמא, עבודתה “האהבה של היד הגדולה” המשלבת הבעות פנים חדות, צבעים עזים, תנועה וסימבוליות דרך משחק בפרופורציות של הגוף.
תומא סטנקו
אני ממליצה לצפות בשני הסרטונים שבחדר הצפייה. הראשון הוא ראיון של לוין עם האמנית באורך של כרבע שעה והסרטון השני מתעד ביקור בסטודיו של סטנקו. זוהי הזדמנות של ממש להכנס אל תוך עולמה של האמנית הצעירה. בביקור של רבע שעה קסומה תוכלו להכיר את העשייה הייחודית שלה, הכוללת ציור בצבעי פסטל ומשחק פרוע בצבעים נועזים. הגלריה מציעה גם קטעים קצרצרים מתוך הוידאו בתחתית חדר הצפייה אליו ניתן להגיע דרך הלינק הזה .
זה מפתיע שדווקא גלריה ידועה ומובילה כמו מריאן גודמאן מציעה הצצה פחות מעמיקה בעבודותיהם של אמנים עכשוויים. ייתכן שזה קשור לכך שהאמנים הגדולים והידועים אותם היא מייצגת אינם זקוקים לחשיפה משמעותית יותר. לעומתה, גלריית קתרין לוין מאפשרת צלילה אל תוך עולמותיהם של האמנים שאותם היא מייצגת, סביר להניח מתוך רצון לשים אותם על “המפה האמנותית” ולעורר שיח אודות המקומות מהם האמנים הללו מגיעים. גלריות מעטות מציעות תערוכות מקוונות מושקעות כמו גלריית קתרין לוין, גם בזמנים רגילים ובוודאי שכעת, אין הזדמנויות רבות לקפוץ לביקור בגלריה בניו יורק ובגלריה בלונדון באותו היום. בזכות התקופה הזו אולי נלמד להעריך את יכולותיו של האינטרנט המציע לנו אינסוף אפשרויות וחשיפה ליצירות אמנות מגוונות מכל רחבי העולם בלחיצת כפתור.
מאת: רובא חמדאן
שגרת הקורונה אילצה אותנו לבלות הרבה מזמננו בבית שגם לעתים הפך למשרד, אוניברסיטה, בר וספריה. ומה בנוגע לאמנות?
התקופה הנוכחית מעודדת חיפוש דרכים אלטרנטיביות לצריכה של תכנים מהעולם החיצון. אלו כוללים גם אמנות איכותית. גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם המירו את התערוכות שלהם לחללים וירטואליים אותם ניתן לחוות הישר מהספה.
הגלריה הראשונה היא גלריית מריאן גודמאן (Marian Goodman) בניו יורק. הסיפור של מריאן גודמן, שעל שמה קרויה הגלריה, מתחיל באפר ווסט סייד (Upper West Side) של מנהטן. גודמן הפכה להיות אספנית אמנות במקרה, לאחר שהתגרשה מבעלה ונאלצה למצוא מקור פרנסה עבור שני ילדיה. בשנת 1962 הפיקה גודמן ספר עם העתקים של עבודות ציור מניו יורק, בכדי לגייס כספים לכיסוי שכר הלימוד של בית ספרם של ילדיה. בשנת 1963 החלה ללמוד באוניברסיטת קולומביה והיתה האישה היחידה בלימודי תולדות האמנות. כמה שנים לאחר מכן, ב-1977 הקימה את הגלריה על שמה בניו יורק, ומטרתה הייתה לחשוף את הקהל האמריקאי לעבודותיהם של אמנים אירופאים עכשוויים, ולייצר דיאלוג בין אמנים בינלאומיים. היוזמה הצליחה, ומאז היווסדה, הקימה הגלריה שתי שלוחות נוספות בלונדון ובפריז. באתר של הגלריה ניתן למצוא ציטוטים מפי גודמאן שטוענת כי “אמנות מעשירה את החיים. היא דיאלוג. האמנים שאני מייצגת באים מרקעים ומדורות שונים, אבל אני חשה כי הם אמנים שמצליחים להשריש את עבודתם במציאות בצורה זו או אחרת”.
בגלריה מוצעות שתי אפשרויות מקוונות לצפיה בעבודותיהןם של האמניות.ים המיוצגים בגלריה: חדר צפייה (viewing room) ותערוכות אונליין. חדר הצפייה מזכיר באופיו ביקור סטודיו; ניתן להתעדכן בביוגרפיה של האמנ.ית, ללמוד על תהליך היצירה שלה.ו ולהתבונן על העבודות בתקריב שחושף את הטקסטורות השונות ומשיכות המכחול.
באחד מחדרי הצפייה ניתן לעיין בעבודות המופשטות של סבינה מוריץ (Sabine Moritz). מוריץ נולדה בקוודלינברג בגרמניה ב 1969 וסיימה את לימודיה בבית ספר לאמנות באופנבך תחת ג’רארד ריכטר. היא התחילה את דרכה כאמנית פיגורטיבית, וב- 2015 החלה לפתח סגנון ייחודי דרך עבודות מופשטות שבעיקר מייצגות זכרונות עמומים ותפנית מהמשמעות הסימבולית. כך לדוגמא עבודתה לגונה (Laguna II) הרחוקה מלהיות לינארית שכן לא ניתן לדעת היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת. היא מעלה תחושות של חוסר אוריינטציה וזמניות הנובעת מתהליך של תיקון ויצירת מגוון שכבות על רקע כרומטי. ריבוי השכבות מעצים את אלמנט ההפתעה ומייצר דינמיקה מסקרנת בעבודותיה של מוריץ. ניתן לראות עבודות נוספות שלה כאן
אמן ידוע אחר שמיוצג על ידי הגלריה הוא ג’רארד ריכטר. לחיצה על הלינק כאן מאפשרת הצצה לתערוכה ממשית עם עבודותיו שנפתחה לאחרונה. בתערוכה מוצגות עבודות מופשטות משלוש השנים האחרונות וכוללת עבודות הדפס בדיו משנת 2012 וצילומים משנת 2008. תהליך היצירה הייחודי של ריכטר כולל ריבוי שכבות, מקריות (chance) ,קומפוזיציות ושליטה במדיום. עבודתו “ציור מופשט 944-10” הינה דוגמא לתהליך יצירה שכזה המייצג התנדנדות בין שליטה ודיוק לבין מקריות והבעה, דרך שכבות על גבי שכבות של צבע, טשטושים ומשיכות גסות בעזרת סקרייפר (סכין גירודים).
גלריה נוספת שפועלת באופן מעניין היא גלריה קתרין לוין (Katrine Levin) בלונדון, אשר לה שלוחות נוספות בניו יורק ובציריך. בשונה ממריאן גודמאן, מקדמת קתרין לוין אמניות ואמנים פחות מוכרות.ים, ומציעה סקירה מעמיקה שמאפשרת לצפות בעבודותיהןם דרך מגוון פלטפורמות כמו קטלוג מקוון, חדר צפייה (Viewing room) וגם אתר חיצוני (Artsy).
הכל התחיל כאשר אביה החורג של לוין הציע שתקיים ביקורי סטודיו אצל אמנים בעיירה קונמינג שבה גדל בסין. לוין נדהמה מהעשייה האמנותית בקונמינג, ולאחר ששבה ללונדון החליטה לייצג אמנים מאזורים שאינם זוכים לייצוג אמנותי מספק בסין ומחוצה לה. הרקע של לוין הוא במשפטים ותולדות האמנות ומבטה הקוסמופוליטי משתרע על לונדון, ניו יורק, מוסקבה ולאחרונה גם על ציריך.
הגלריה שלה מייצגת אמנים עכשוויים מאזורים שנמצאים בשולי הסצנה האמנותית. דרך מסעות אל תוך עולמותיהם התרבותיים והאינטימיים של האמנים, הגלריה מציעה הצצה בלעדית אל המקומות ומקורות ההשראה שהשפיעו על יצירותיהם. לוין בוחרת את האמנים שהיא מייצגת בקפידה ומתמקדת באמנות בעלת ערך מתמשך שלדבריה ״מביאה שמחה דרך מקוריות, השראה ועומק”.
באחד מחדרי הצפייה המקוונים של הגלריה ניתן לצפות בתערוכתה של תומא סטנקו (Toma Stenko) תחת הכותרת “כיצד האהבה מרגישה” (How Love Feels). סטנקו, ילידת 1980, היא אמנית גיאורגית החוקרת בעבודותיה העוצמתיות את הרומנטי, המיני, האסור ואת המערבולת הרגשית שבאהבה. לדוגמא, עבודתה “האהבה של היד הגדולה” המשלבת הבעות פנים חדות, צבעים עזים, תנועה וסימבוליות דרך משחק בפרופורציות של הגוף.
אני ממליצה לצפות בשני הסרטונים שבחדר הצפייה. הראשון הוא ראיון של לוין עם האמנית באורך של כרבע שעה והסרטון השני מתעד ביקור בסטודיו של סטנקו. זוהי הזדמנות של ממש להכנס אל תוך עולמה של האמנית הצעירה. בביקור של רבע שעה קסומה תוכלו להכיר את העשייה הייחודית שלה, הכוללת ציור בצבעי פסטל ומשחק פרוע בצבעים נועזים. הגלריה מציעה גם קטעים קצרצרים מתוך הוידאו בתחתית חדר הצפייה אליו ניתן להגיע דרך הלינק הזה .
זה מפתיע שדווקא גלריה ידועה ומובילה כמו מריאן גודמאן מציעה הצצה פחות מעמיקה בעבודותיהם של אמנים עכשוויים. ייתכן שזה קשור לכך שהאמנים הגדולים והידועים אותם היא מייצגת אינם זקוקים לחשיפה משמעותית יותר. לעומתה, גלריית קתרין לוין מאפשרת צלילה אל תוך עולמותיהם של האמנים שאותם היא מייצגת, סביר להניח מתוך רצון לשים אותם על “המפה האמנותית” ולעורר שיח אודות המקומות מהם האמנים הללו מגיעים. גלריות מעטות מציעות תערוכות מקוונות מושקעות כמו גלריית קתרין לוין, גם בזמנים רגילים ובוודאי שכעת, אין הזדמנויות רבות לקפוץ לביקור בגלריה בניו יורק ובגלריה בלונדון באותו היום. בזכות התקופה הזו אולי נלמד להעריך את יכולותיו של האינטרנט המציע לנו אינסוף אפשרויות וחשיפה ליצירות אמנות מגוונות מכל רחבי העולם בלחיצת כפתור.