ג’ולי מהרטו היא אמנית אמריקאית ממוצא אתיופי. היא נולדה בשנת 1970 וגדלה באדיס-אבבה עד גיל שבע, אז עזבה משפחתה למישיגן ארה”ב, שם היא חיה והשלימה תואר ראשון באמנות. את התואר השני סיימה בביה”ס לעיצוב ברוד-איילנד, כאשר בין לבין למדה שנה אחת באוניברסיטה בדקאר, סנגל.
עבודותיה של מהרטו מורכבות משכבות רבות של ציורים טכניים, לעיתים של נוף אורבני ולעיתים של קווי אורך ורוחב; רשתות גלובליות, מפות מזג אויר, אלמנטים אבסטרקטיים וצירים עירוניים. אביה של מהרטו הוא פרופסור לגיאוגרפיה כלכלית ועבודתה מושפעת מעיסוקו. לתפיסתה של מהרטו, השכבות שנערמות בעבודותיה מתחברות לכדי שפת סימנים המשקפת את נקודת מבטה הייחודית על ההיסטוריה האנושית.
מהרטו עוסקת בעבודותיה בהיסטוריה של האמנות הלא-אובייקטיבית, מקונסטרוקטיביזם ועד לפוטוריזם, ומציגה שאלות עכשוויות לגבי הקשר בין דחפים אוטופיים להפשטה. דרך שימוש בפעולות ובנושאים הללו היא מתארת מחדש את ההיסטוריה של ציור הנוף האמריקאי; ממזגת דימויים נשגבים עם מציאות קשה אשר אינה מיוצגת בדרך כלל.
בסרט הדוקו הקצר שמצורף מטה, שואלת מהרטו מכנסיית הארלם שהוצאה משימוש ושימשה כסטודיו שלה: “מה המשמעות של לצייר נוף ולהיות אמנית ברגע הפוליטי הזה?”
2013.28 Julie Mehretu
Painting
Retopistics: A Renegade Excavation, 2001
101 1/2 in. × 17ft. 4 1/2 in. × 2 in. (257.8 × 529.6 × 5.1 cm)
נופים אשר עברו תהליכי פוליטיזציה עקב אירועים היסטוריים, עומדים בלב עבודתה של מהרטו- החל מההתרחבות האלימה של המערב האמריקאי, קולוניאליזם, מלחמה וביטול העבדות, ודרך האירועים האחרונים של פרעות גזעניות והמחאה החברתית. בעקבות העיסוק הממושך שלה בנושאים אלו, החלה מהרטו לשלב גם צילומים מאירועים פוליטיים בתוך ציורי נוף מהמאה התשע-עשרה.
the-residual.
מגזין TIME בחר בשנת 2020 במהרטו כאחת מ-100 הא.נשים המשפיעות.ים של השנה. מהנימוקים לבחירתה:
“באומנותה של מהרטו יש איכויות של זיכרון, היסטוריה, ניידות גלובלית, חוסר צדק ותחושה של מקום, אך בנקודת מבט אוניברסלית”.
ג’ולי מהרטו היא אמנית אמריקאית ממוצא אתיופי. היא נולדה בשנת 1970 וגדלה באדיס-אבבה עד גיל שבע, אז עזבה משפחתה למישיגן ארה”ב, שם היא חיה והשלימה תואר ראשון באמנות. את התואר השני סיימה בביה”ס לעיצוב ברוד-איילנד, כאשר בין לבין למדה שנה אחת באוניברסיטה בדקאר, סנגל.
עבודותיה של מהרטו מורכבות משכבות רבות של ציורים טכניים, לעיתים של נוף אורבני ולעיתים של קווי אורך ורוחב; רשתות גלובליות, מפות מזג אויר, אלמנטים אבסטרקטיים וצירים עירוניים. אביה של מהרטו הוא פרופסור לגיאוגרפיה כלכלית ועבודתה מושפעת מעיסוקו. לתפיסתה של מהרטו, השכבות שנערמות בעבודותיה מתחברות לכדי שפת סימנים המשקפת את נקודת מבטה הייחודית על ההיסטוריה האנושית.
מהרטו עוסקת בעבודותיה בהיסטוריה של האמנות הלא-אובייקטיבית, מקונסטרוקטיביזם ועד לפוטוריזם, ומציגה שאלות עכשוויות לגבי הקשר בין דחפים אוטופיים להפשטה. דרך שימוש בפעולות ובנושאים הללו היא מתארת מחדש את ההיסטוריה של ציור הנוף האמריקאי; ממזגת דימויים נשגבים עם מציאות קשה אשר אינה מיוצגת בדרך כלל.
בסרט הדוקו הקצר שמצורף מטה, שואלת מהרטו מכנסיית הארלם שהוצאה משימוש ושימשה כסטודיו שלה: “מה המשמעות של לצייר נוף ולהיות אמנית ברגע הפוליטי הזה?”
נופים אשר עברו תהליכי פוליטיזציה עקב אירועים היסטוריים, עומדים בלב עבודתה של מהרטו- החל מההתרחבות האלימה של המערב האמריקאי, קולוניאליזם, מלחמה וביטול העבדות, ודרך האירועים האחרונים של פרעות גזעניות והמחאה החברתית. בעקבות העיסוק הממושך שלה בנושאים אלו, החלה מהרטו לשלב גם צילומים מאירועים פוליטיים בתוך ציורי נוף מהמאה התשע-עשרה.
מגזין TIME בחר בשנת 2020 במהרטו כאחת מ-100 הא.נשים המשפיעות.ים של השנה. מהנימוקים לבחירתה:
“באומנותה של מהרטו יש איכויות של זיכרון, היסטוריה, ניידות גלובלית, חוסר צדק ותחושה של מקום, אך בנקודת מבט אוניברסלית”.
זמן צפייה: 9:54 דקות