תערוכת היחיד “זיכרונות בשתי שכבות”, של ד”ר נירה טסלר, עוסקת בשתי תקופות בחייה: האחת לפני שלושים שנה, והאחרת בעת הזו ממש. התוצאה הסופית היא שתי שכבות של זיכרונות, כאשר הראשונה ‘לימודית’ וחקרנית באופייה, והאחרת אישית וכמוסה.
התערוכה כוללת עבודות בטכניקה של אקריליק וקולאז’ על בד ועל לוחות עץ. מרבית העבודות עוסקות ביצירות מופת, ברעיונות מופשטים ובדימויים מתולדות האמנות, שנחרטו בזיכרונה של טסלר מלימודיה במדרשה. השלב השני נעשה בעיקרו בתקופת הקורונה, שהציפה את טסלר בזיכרונות מילדותה שבמושב ביצרון, כאשר בארץ השתוללה מגפת הפוליו שפגעה בה קלות, הפכה את אחיה לנכה ומוטטה נפשית את אמה בת ה-24. את הזיכרונות ה’שקופים’ הוסיפה על גבי הציורים המוכנים. התוצאה, שתי שכבות גלויות של זיכרונות: הראשונה עוסקת בפן המקצועי, בעוד החדשה מציגה דימויים אישיים שמקורם בזיכרונות מתקופת ילדותה ונעוריה.
מגפת הקורונה פתחה בטסלר פצעים ישנים, ובמהלך הסגר השני חיטטה באלבומי צילומים משפחתיים ושלפה צילומים של הוריה במיטבם – צעירים, יפים ומאושרים. טסלר הסירה מעל קירות ביתה ציור אחרי ציור מתקופת לימודיה במדרשה לאמנות, ועלתה עליהם בדימויים מן צילומים.
העבודה האחרונה בסדרת הזיכרונות השקופים עוסקת ברצון של טסלר להבין את אמה ולערוך עמה היכרות מחודשת, רטרוספקטיבית. לצורך כך בחרה בצילום של אמה כרווקה צעירה ובצילום שלה עצמה כשבוע לפני שילדה את בנה בכורה. בהעמדתן זו מול זו כדיפטיך, כוננה ערוץ תקשורת אלטרנטיבי בין שתי נשים צעירות שמתבסס על תיאוריות שעוסקות ברחם הנשי, באימהות, ב’ביתי’ וב’אלביתי’ ברוחו של פרויד.
טסלר היא אם לשלושה, למדה אמנות מעשית ותיאורטית במדרשה וסיימה דוקטורט בחוג לתולדות האמנות שבפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב. היא מרצה לתולדות האמנות במסגרות אקדמיות וממשיכה לפעול כאוצרת עצמאית.
זיכרונות בשתי שכבות // Two Levels of Memories
נירה טסלר
סלון לאמנות
נעילה: שבת 13/3 בין השעות 11:00-14:00
תערוכת היחיד “זיכרונות בשתי שכבות”, של ד”ר נירה טסלר, עוסקת בשתי תקופות בחייה: האחת לפני שלושים שנה, והאחרת בעת הזו ממש. התוצאה הסופית היא שתי שכבות של זיכרונות, כאשר הראשונה ‘לימודית’ וחקרנית באופייה, והאחרת אישית וכמוסה.
התערוכה כוללת עבודות בטכניקה של אקריליק וקולאז’ על בד ועל לוחות עץ. מרבית העבודות עוסקות ביצירות מופת, ברעיונות מופשטים ובדימויים מתולדות האמנות, שנחרטו בזיכרונה של טסלר מלימודיה במדרשה. השלב השני נעשה בעיקרו בתקופת הקורונה, שהציפה את טסלר בזיכרונות מילדותה שבמושב ביצרון, כאשר בארץ השתוללה מגפת הפוליו שפגעה בה קלות, הפכה את אחיה לנכה ומוטטה נפשית את אמה בת ה-24. את הזיכרונות ה’שקופים’ הוסיפה על גבי הציורים המוכנים. התוצאה, שתי שכבות גלויות של זיכרונות: הראשונה עוסקת בפן המקצועי, בעוד החדשה מציגה דימויים אישיים שמקורם בזיכרונות מתקופת ילדותה ונעוריה.
מגפת הקורונה פתחה בטסלר פצעים ישנים, ובמהלך הסגר השני חיטטה באלבומי צילומים משפחתיים ושלפה צילומים של הוריה במיטבם – צעירים, יפים ומאושרים. טסלר הסירה מעל קירות ביתה ציור אחרי ציור מתקופת לימודיה במדרשה לאמנות, ועלתה עליהם בדימויים מן צילומים.
העבודה האחרונה בסדרת הזיכרונות השקופים עוסקת ברצון של טסלר להבין את אמה ולערוך עמה היכרות מחודשת, רטרוספקטיבית. לצורך כך בחרה בצילום של אמה כרווקה צעירה ובצילום שלה עצמה כשבוע לפני שילדה את בנה בכורה. בהעמדתן זו מול זו כדיפטיך, כוננה ערוץ תקשורת אלטרנטיבי בין שתי נשים צעירות שמתבסס על תיאוריות שעוסקות ברחם הנשי, באימהות, ב’ביתי’ וב’אלביתי’ ברוחו של פרויד.
טסלר היא אם לשלושה, למדה אמנות מעשית ותיאורטית במדרשה וסיימה דוקטורט בחוג לתולדות האמנות שבפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב. היא מרצה לתולדות האמנות במסגרות אקדמיות וממשיכה לפעול כאוצרת עצמאית.