תערוכת היחיד של מארק יאשאייב ב”גלריה העמקים” ממשיכה ומעמיקה את עיסוקו במרחבים שבין הצבה לצילום ובין צילום שהוא הצבה. בדומה לעבודות קודמות של האמן, גם בתערוכה זו העבודות הינן הלחמות של סביבות שונות (במקרה זה מהקיבוץ) אותן הוא מצלם, מדפיס, תולה ומציב בחלל הסטודיו שלו או הגלריה, ואז מתערב בהם ומצלם שוב לכדי יצירת מרחב היברידי חדש.
מארק יאשאייב. The Cobblestone Is the Weapon of the Proletariat, 2021. צילום: 145X175 ס”מ
העבודות לתערוכה נולדו מתוך שיטוט במרחבי הקיבוץ. מה שהחל כהרהור על מות הסוציאליזם, נותב במהרה אל אתר זנוח בפאתי הקיבוץ ואל אופני תצוגה ושימור של ממצאים שאינם מעניינים עוד איש. יאשאייב צילם את חדר המוזיאון הארכאולוגי הזנוח בקיבוץ ואת בור המים מהתקופה ההלניסטית. הוא העביר את הדימויים הללו מהלך של “טבעת מוביוס”; מהקיבוץ אל הסטודיו שלו וחזרה אל הגלריה שבקיבוץ, תוך עיסוק במתח שנמצא בין מרחבי מאבק אבוד לבין התרפקות אל העבר.
יאשאייב מציג מיצב אחד בחלל, לצד שלושה צילומים שהם תוצר של מיצבים וצילום. הצילומים כולם עשויים משכבות של צילום והצבה, ושוב צילום והצבה – יוצרים דימוי מרובד תלוי מקום ונטול מקום בו בזמן. ההצבה בחלל שנדמית כבריקדות בסגנון DIY מחלקי ריהוט ישנים, יוצאת גם היא מן הצילום ונכנסת אליו יחד עם נוכחותה בחלל עצמו.
שם התערוכה נושא את המתח שבין מרחבי המאבק לבין מרחבי התשוקה והחמדנות; מן האבן המרפררת ל”נשק של הפרולטריון” ועד לאבן שהיא שכיית חמדה או אוצר ארכיאולוגי יקר ערך. זירות המאבק, כמו גם זירות התשוקה אצל יאשאייב נטושות. תפקידם של ממצאים ארכאולוגיים בהבניית נראטיב הוא ידוע, אך מה יעלה בגורלם של ממצאים חסרי ערך? אלו שאינם משרתים עוד איש? מה יישאר מהעולם של מאבק מעמדי ואידיאולוגיות שירדו מגדולתן? יאשאייב מאפשר לכל הסתירות הללו להתקיים יחדיו בתוך הדימויים אותם הוא מייצר לתערוכה.
מארק יאשאייב. ללא כותרת, 2021. צילום והצבה: 200X520 ס”מ
אבן קלע אבן חן
מארק יאשאייב
גלריה העמקים, קיבוץ שער העמקים
אוצרת: רות אופנהיים
6/3/2021 – 22/5/2021
פתיחה ללא אירוע: שבת, 6/3, משעה 12:00 עד 16:00
תערוכת היחיד של מארק יאשאייב ב”גלריה העמקים” ממשיכה ומעמיקה את עיסוקו במרחבים שבין הצבה לצילום ובין צילום שהוא הצבה. בדומה לעבודות קודמות של האמן, גם בתערוכה זו העבודות הינן הלחמות של סביבות שונות (במקרה זה מהקיבוץ) אותן הוא מצלם, מדפיס, תולה ומציב בחלל הסטודיו שלו או הגלריה, ואז מתערב בהם ומצלם שוב לכדי יצירת מרחב היברידי חדש.
העבודות לתערוכה נולדו מתוך שיטוט במרחבי הקיבוץ. מה שהחל כהרהור על מות הסוציאליזם, נותב במהרה אל אתר זנוח בפאתי הקיבוץ ואל אופני תצוגה ושימור של ממצאים שאינם מעניינים עוד איש. יאשאייב צילם את חדר המוזיאון הארכאולוגי הזנוח בקיבוץ ואת בור המים מהתקופה ההלניסטית. הוא העביר את הדימויים הללו מהלך של “טבעת מוביוס”; מהקיבוץ אל הסטודיו שלו וחזרה אל הגלריה שבקיבוץ, תוך עיסוק במתח שנמצא בין מרחבי מאבק אבוד לבין התרפקות אל העבר.
יאשאייב מציג מיצב אחד בחלל, לצד שלושה צילומים שהם תוצר של מיצבים וצילום. הצילומים כולם עשויים משכבות של צילום והצבה, ושוב צילום והצבה – יוצרים דימוי מרובד תלוי מקום ונטול מקום בו בזמן. ההצבה בחלל שנדמית כבריקדות בסגנון DIY מחלקי ריהוט ישנים, יוצאת גם היא מן הצילום ונכנסת אליו יחד עם נוכחותה בחלל עצמו.
שם התערוכה נושא את המתח שבין מרחבי המאבק לבין מרחבי התשוקה והחמדנות; מן האבן המרפררת ל”נשק של הפרולטריון” ועד לאבן שהיא שכיית חמדה או אוצר ארכיאולוגי יקר ערך. זירות המאבק, כמו גם זירות התשוקה אצל יאשאייב נטושות. תפקידם של ממצאים ארכאולוגיים בהבניית נראטיב הוא ידוע, אך מה יעלה בגורלם של ממצאים חסרי ערך? אלו שאינם משרתים עוד איש? מה יישאר מהעולם של מאבק מעמדי ואידיאולוגיות שירדו מגדולתן? יאשאייב מאפשר לכל הסתירות הללו להתקיים יחדיו בתוך הדימויים אותם הוא מייצר לתערוכה.
שעות פעילות הגלריה:
שבת, 11:00– 14:00
או בתאום טלפוני מראש 0546402808
הכניסה לגלריה בהתאם להנחיות משרד הבריאות