זה רק אני ושולחן העבודה שלי. מוזיאון תל אביב הזמין אמניות.ים ליצור עבודות וידאו ברוח התקופה

אוצרוּת: דורון רבינא, דלית מתתיהו
ע׳ אוצרוּת: עמית שמאע, עדי דהן

אמניות.ים: פורת סלומון, מירי סגל, שי-לי עוזיאל, שי-לי הורודי, רועי רוזן, יעל פרנק, אבי סבח, בן הגרי, אלכסנדרה צוקרמן, גבי קלזמר, ישראל קבלה, יהושע נוישטיין, רותי סלע, נמרוד גרשוני, אורי ניר, רועי מנחם מרקוביץ’, חביב קפצון, עירא שליט, קרן גלר.

ביוני השנה עלה לאוויר הפרויקט של מוזיאון תל אביב “שולחן עבודה”. הפרויקט נהגה ונוצר בזמנים של מגיפה עולמית בהם המוזיאון, כמו שאר מוסדות התרבות, נאלץ לסגור את דלתותיו בפני קהל המבקרים. המצב יצר סיטואציה חדשה בה ניסו צוות אוצרי המוזיאון “להרחיב ולהגמיש את הגבולות הפיזיים, ולשאול: כאשר המוזיאון סגור, היכן הוא יכול להתקיים?” 

מתוך כך פנה המוזיאון למספר אמניות ואמנים, בהצעה ליצור סרטונים עצמאיים קצרים שיחשפו את המקום שבו מתפתחת יצירתןם: שולחן העבודה שלהןם. הסרטונים מאפשרים הצצה והיכרות עם עולמןם של האמניות.ים ועם החומרים הסובבים אותןם, אלו שמהווים להם מקור השראה ושעוטפים את מעשה האמנות שלהןם.

מנעד העבודות שנוצרו מבטאות את כותרת הפרויקט — שולחן עבודה (באנגלית, Desktop) — כשיבה אל ״נקודת האפס״, אל היסודות הפיזיים והרעיוניים של יצירת האמנות. השם מתייחס גם לשולחן העבודה הפיזי- חומרי של האמניות.ים המשתתפות.ים וגם לזה הדיגיטלי- הדימוי הממוסך בתקופה שבה נמתחים הגבולות ויחסי הגומלין בין הממד הפיזי לווירטואלי. 

אורכם של הסרטונים נע בין דקה בודדת למספר דקות. בעבודתו של אורי ניר לדוגמא “עכשיו הכל ברור מדי” אנו צופות.ים בדקה וחצי בהן מתערבבים found footage של ניר ו voice over של בתו (ככל הנראה) שמפרשנת את הסיטואציה. בעבודתה של יעל פרנק “Sad for YouTube” סורקת פרנק באיטיות בעין המצלמה את מה שנדמה כדימוי אחד, או מספר דימויים בודדים, הנגלים אליה ממסך המחשב שעל שולחנה. העבודות שונות מאוד אחת מן השנייה ומשדרות אקספרימנטליות ואי וודאות שמאפיינים את התקופה.

את כל הסרטונים של הפרויקט ניתן לראות כאן

דימוי ראשי: חביב קפצון, The Great Lockdown ,2020.