מאת: גילי סיטון
בנובמבר האחרון קיימה המחלקה לאמנות בבצלאל סדרת הרצאות כחלק מהסמינריון “יש/אין שדה”. במשך חמישה מפגשים שבועיים הוזמן הקהל הרחב להאזין לפאנל בהשתתפות אמניות.ים, היסטוריוניות.ים, פילוסופיות.ים, אוצרות.ים ודמויות מפתח בשדה האמנות על תהליכים משמעותיים בשדה.
המפגשים עסקו בנושאים כגון ‘כלכלה וחזון’, ‘מרחב: רוחב היריעה’, ‘פעולה ותנועה’ ועוד. את המפגשים הנחה ראש המחלקה לאמנות יוסף קריספל והם נעים בין שאלות מנחות, וויכוחים, ציטוטים מרחבי ההיסטוריה ומחשבות ורעיונות לגבי אותם מושגים.
אחד מן הפאנלים הללו נקרא ‘שיח ויצירה’ והשתתפו בו תמר גטר, יהודית סספורטס, אלי פטל, שאול סתר ורותי דירקטור; חמש דמויות שלכל הדעות מחזיקות בסמכות, בניסיון וביכולת לקבוע האם, ואילו יחסים מתגלעים ומתגלים בין היצירה לשיח (במקום שבו עדיין מתלבטים אם יש או אין שדה אמנות).
כל אחד.ת מן המשתתפות.ים הציע הגדרה כמעט בלעדית למהו “שיח” (על אמנות) והעניק.ה דוגמאות מן החיים עצמם, מתהליך היצירה האישי ומן הספרות הפילוסופית. השיחה לוותה בשאלות “שגרתיות” שתהו לגבי אופיו של השיח, גבולותיו ותפקידו, ובמקביל קשרו אותו בקשר הדוק למעשה האמנות שהוא כמובן, במעטה סארקאזם קל, קיים בהכרח לעומת הטקסט.
סתר הציע שהשיח הוא אימננטי למעשה האמנות, עומד כחלק אינטגרלי ממנו, ואיננו ישות נפרדת מהמעשה. גטר לעומתו הציעה שהטקסט עלול “לרצוח” את מעשה האמנות הקומפוזיציוני (העוסק כולו ביופי והיפעלות) ושמילים שמנתחות את המעשה מעכירות את החוויה של האירוע האמנותי. דירקטור ביקשה למשוך את הדיון לעבר חלוקה מוגדרת של “צרכני אמנות” ו”מומחים לאמנות” וקבעה שהשיח האליטיסטי פס מן העולם ושאין יותר אוטוריטה אחת, או כמה אוטוריטות בודדות (כפי שהיו בעבר בדמות העיתונות המודפסת) אשר יכולות להוביל דעת וטעם. סספורטס נטלה את העמדה החומרית, ותיארה את היצירה כ”חומר פעיל” וכדימוי אילם אותם הטקסט יכול לדברר, בתנאי שהוא הופך לגוף קיים ופעיל בפני עצמו. גם פטל נטל את העמדה החומרית והשווה אותה למעמדו של הטקסט בהתייחס לאופיו של המדיום (שנהפך יותר ויותר וירטואלי) ובכך משפיע גם על אופיו ותוקפו של הטקסט.
כך או אחרת, וכמעט לכל הדעות, עומד הטקסט האמנותי כישות שנפרדת מן המעשה האמנותי. במהלך הדיון אף שיוו לו תכונות ותארים כגון ישות שבכוחה לדברר את המעשה (שאמור לדבר או לשתוק את עצמו), לרצוח אותו, או להשתנות ביחס לאופיו ומעמדו של המעשה האמנותי (האמנם לטקסט אין חיים משל עצמו?).
יחסי הגומלין בין הטקסט ובין מעשה האמנות הם מרתקים לכשעצמם והדיון ביחסים הללו הוא נווה מדבר להלך הצמא. העניין והרצון לדון במהותו של ה”שיח”, בירור המאפיינים שלו, גבולותיו ותפקידו הדיחו ולו במעט את הנהי השחוק והנשנה ש”אין שיח בשדה”, ש”תערוכות רבות שוקעות בתהומות הנשייה”, ש”תפקיד העיתונים לחשוף, להלל או לקטול את השדה המפעפע” ושחיינו אינם חיים ללא ה”שיח”. כל זאת טוב ונכון, אך יש לזכור שהשיח קיים תמיד, בין אם הוא מגולם ב”שיחות מסדרון”, בצריחי האקדמיה, או בוויכוח לוהט ברשתות החברתיות. ההבנה העיקרית שהדיון ב”שיח ויצירה” הקים לתחייה הוא שהשיח אינו נעלם או נגמר לעולם, אלא סובב תמיד סביב רעיונות, פקפוקים, תהיות, ותובנות שאינן מבקשות בהכרח להסיק ולקבוע, אלא ראשית כל ולפני הכל, להתקיים.
את כל המפגשים ניתן לראות כאן:
שיח ויצירה
תמר גטר | יהודית סספורטס | אלי פטל | רותי דיירקטור | שאול סתר
קהל וקהילה
מיכל הלפרמן | מירי סגל | רועי רוזן | סרג’יו אדלשטיין | אבי לובין
פעולה ותנועה
אירית חמו | עדו בר-אל | יצחק לבנה | איה מירון | דלית מתיתיהו
מרחב: רוחב היריעה
אניסה אשקר | סיגלית לנדאו | מיכל נאמן | אמיתי מנדלסון | גדעון עפרת
כלכלה וחזון
אתי אברג’ל | אורי ניר | הדס קידר | דליה מנור | אלברט סוויסה